השבוע נתקלתי בנתון סטטיסטי שעבר מתחת לרדאר הציבורי, ונותר מיותם וחסר התייחסות תקשורתית משמעותית כפי שלדעתי היה ראוי לה, ובמלוא החומרה. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה נתון משנת 2023 לפיו יותר אקדמאים עוזבים את הארץ מאשר חוזרים אליה.
מהנתונים עולה שכ-55 אלף ממקבלי תארים אקדמאים שוהים בחו"ל במשך 3 שנים ויותר. פירושו של דבר שמספר העוזבים מבין האקדמאים גבוה ממספר השבים. כמו שאתם יכולים לנחש, מרבית היורדים הם מישובים מבוססים, כמו למשל רמת השרון, הרצליה, רעננה, כפר סבא, אבן יהודה, עומר ועוד.
הנתון הזה, לעניות דעתי, הוא לא פחות מפיגוע אסטרטגי-אקדמי. המדינה השקיעה בלימודיהם והכשרתם של האקדמאים כסף רב, ואחרי שהם מגיעים לכך שהם בשלים מבחינת תרומתם בחזרה למדינה הם אורזים את הפקעאלך ומתעופפים להם לרחבי הגלובוס ומשאירים אותנו לנפשנו. לא יפה. ככה להשאיר אותנו עם החרדים והערבים ולחשוב שאיכשהו אנחנו נסתדר במסגרת ה"יהיה בסדר" הלאומי, שלדעתי הוא הוא אבי אבות המחדל שלנו בואכה ה-7 באוקטובר.
רבין נהג לכנות את היורדים מהארץ "נפולת של נמושות". הוא אמר זאת מאהבתו הבלתי מסויגת לארץ ולטובת המדינה היקרה שלנו. לא ראוי לכנות את היורדים בלשון בוטה כל כך, גם אם המעשה שלהם מקומם. בסופו של יום, אדם קרוב אצל עצמו וכל משפחה עושה את השיקולים שלה. הגם שהחיים כאן הם לא בדיוק חתיכת גן עדן.
אין ספק שהאקדמאים שהחליטו לעזוב את הארץ הם מטובי בנינו ויש להם אלטרנטיבה, מה שאין לרבים מהיושבים בציון שאינם שולטים בשפות זרות ונטולי מקצוע בינלאומי שמאפשר להם למצוא פרנסה גם מעבר לים.
יהיו בינינו שיגידו מי צריך אקדמאים כשיש לנו רבבות תלמידי ישיבה המתים באוהלה של תורה ומגנים על המדינה שלנו? אני לא בטוח שאם ב-7 באוקטובר היו בעוטף עזה בסמוך לגדר עשרות ישיבות המאכלסות אלפי תלמידי ישיבה הטבח היה נמנע. מה אתם חושבים?
