כמעט בכל שבוע נשבר כאן שיא חדש. אנחנו מגיעים לתחתית, לתהום, ואז שוב שומעים קולות מלמטה. או במילים אחרות, יש עוד לאן להידרדר. כך קרה השבוע עם הדחתו הבוטה של יולי אדלשטיין מתפקידו כיו"ר ועדת חוץ וביטחון, שהוא בשר מבשרה של תנועת הליכוד. אחד מעמודי התווך של התנועה.

יולי לא מספק את הסחורה שביבי מצפה לה, והכוונה היא הכשרת חוק ההשתמטות כדי לשמור על החרדים בקואליציה ולהבטיח את שלטונו גם במחיר דם חיילינו הנשפך בעזה, גם כתוצאה מתשישות הלוחמים שחלקם סופרים מעל ל-500 ימי מילואים. הטירוף כאן ובמלוא עוצמתו. לביבי אין אלוהים זולת הוא עצמו, ולחרדים יש את אלוהי הדמים ושמישהו אחר ישפוך את דמו. והעיקר שהם ימותו באוהלה של תורה ולא חלילה כמצוות חכמינו, שאמרו כי בשעת מלחמה גם חתן יוצא מחופתו אל שדות הקרב.

שורות אלו נכתבות שעה קלה לפני בחירת יו"ר ועדת חוץ וביטחון שיחליף את אדלשטיין. שישה מבין חברי הליכוד הגישו מועמדות. לא הייתי רוצה להיות חייל כאשר אחד מבין המועמדים היה נבחר. היעלה על הדעת שח"כ ואטורי יהיה יו"ר הוועדה? או ביסמוט,  מילביצקי, רביבו, דלל ובוארון? אוי לנו ואנא אנו באים.

כיצד מעיזים הח"כים מהליכוד לעסוק במינוי הזה, ובמיוחד במטרת המינוי שהיא בעצם למנות פיון שיקדם את חוק ההשתמטות ברוחו של ראש הממשלה כדי שרבבות צעירים במלוא כוחם יסרבו בחסות המדינה, ובניגוד מוחלט לדעת הרוב המכריע של הציבור לקחת חלק במאמץ המלחמתי שהוא צו השעה ונוגע בסלע קיומנו.

לצעירים הללו, ובמיוחד לרבנים שלהם, אבדה הבושה. הם משתינים עלינו מהמקפצה תוך נימוקים מצוצים מהאצבע על הסכנה הרוחנית והאמונית הנשקפת לבחורי הישיבות משירות בצבא. "נמות ולא נתגייס" הוא משפט נוראי המעיד על הנתק המוחלט הקיים בין לומדי התורה לבין אחיהם, נשותיהם וילדיהם הכורעים תחת הנטל.

מה עוד לא נאמר על ההשתמטות הקולוסאלית והבלתי נתפסת של החרדים. אבל תזכרו שהנהג שמסיע את המהלך הזה ותומך בו כדי להישאר בשלטון הוא בנימין נתניהו, ואין איש בלתו.