בערב ראש השנה הובא למנוחות בהר הרצל בירושלים סרן איתן יצחק אוסטר, מפקד צוות ביחידת אגוז, שנפל בלחימה בלבנון. אוסטר, בן 22 מרעות, הותיר אחריו זוג הורים ושבעה אחים ואחיות. אוסטר היה בוגר תיכון אמי"ת בנים במודיעין.

לאחר מותו של הקצין הצעיר פורסם סרטון שצילם שבוע לפני הכניסה הקרקעית לדרום לבנון, בו פנה ולבני משפחתו ולחבריו ואמר: "לוחם אמיתי לא נלחם משנאתו למי שעומד מולו, אלא מכוח אהבתו למה שעומד מאחוריו. בתקופה האחרונה בצפון הסתובבתי בכל היישובים. ראיתי את קריית שמונה, מטולה ומשגב עם ריקות ממש, ערי רפאים, והצפון כולו שרוף ונטוש. אלה המראות שהיו לי הכי קשים".

בריאיון לתוכנית הרדיו "קלמן וליברמן" סיפר דוב, אביו של איתן, על בנו שנפל: "הוא נלחם לעזוב את ההדרכה ולפקד על חיילים בעזה, והצליח. הייתה לו במדים רשימה של החטופים, כדי לזכור תמיד בשביל מה הוא נלחם." עוד סיפר האב כי ב-7 באוקטובר שהה בנו בחופשה, ומיד עם היוודע הבשורה על הנעשה בדרום מיהר לשוב ליחידה ולקחת חלק בלחימה ביישובי העוטף. עוד סיפר כי כאשר נפגשו לאחר מכן אמר בנו כי "עכשיו זה תורנו. אני מוכן".

עוד הוסיף האב כי אוסטר הוביל את חייליו במהלך חילוץ גופות החטופים בחאן יונס, וכי לקראת הכניסה ללבנון "הוא ידע שזו משימה עם סיכויים נמוכים לחזרה בחיים. הוא רצה להיות שם". על הבחירה של בנו בשירות קרבי וביציאה לקצונה סיפר כי "הוא האמין שכמפקד הוא יוכל להשפיע. הוא לא נולד גיבור, הוא חיזק את עצמו. זו הייתה בחירה שלו להיות תמיד בחוד, בקצה. הוא היה צריך להצטיין ולהתאמץ בשביל זה".

בבית הספר אמי"ת בנים קיבלו בכאב את הבשורה המרה ומנהל בית הספר, ליאור הלוי, ספד לו בדף הפייסבוק שלו: "את איתן יצחק הי"ד אני זוכר כעלם חמודות של ממש. עדין וחייכן ותלמיד חרוץ מאוד, חכם מאוד. התמונה הראשונה שקפצה לי מהזיכרון בטלפון הנייד מלמדת במעט על אישיותו. בתמונה הוא בוחן בעדינות אתרוג  בבית הספר. אדם של ספרא וסייפא. תורה עם דרך ארץ. עם ישראל איבד במלחמה זו את טובי בניו, ואיתן ז"ל היה הטוב שבבנינו".

גם המורה מיכל ארליך, שלימדה את אוסטר פיזיקה בתיכון, סיפרה: "אין לי מילים לתאר את גודל האובדן. טובי בנינו מקריבים את עצמם למעננו ויודעים בדיוק בשביל מה., לא מתבלבלים לרגע. גדל כאן דור שכולו פלא אחד גדול, ואיתן היה אחד הגדולים שבהם. איתן היה תלמיד מוכשר עם יכולות גבוהות מאוד, ובמקביל הייתה בו צניעות מיוחדת. פעמים רבות היה בא להגיד תודה ולפרגן בסוף שיעור. היה שמח בחלקו ולא ביקש מעולם משהו שלא מגיע לו. נער ערכי ששאף לתרום מעצמו כמה שיותר".