מאז שהוקפץ ב-7 באוקטובר נלחם במשך חודשים ארוכים בני רוט, קצין מילואים ממודיעין, ברצועת עזה ואף נפצע, וכעת, לאחר שנאלץ לפשוט את המדים בשל בעיה רפואית, הוא רותם את העסק שלו לטובת פרויקט להנצחת הנופלים.
רוט (42, אב לארבעה), מלבד היותו בעלי חברה לפיתוח אתרים מחזיק גם בעסק של מדבקות אישיות, אותו הוא מנהל יחד עם חברו למילואים גיא איבגי. פרויקט ההנצחה של השניים מאפשר כעת לכל מי שרוצה להנציח את אחד או אחת הנופלים לקבל במחיר עלות סט של 200 מדבקות עם תמונת הנופל ושמו, ומשפט המזוהה עימו.
"כשחזרנו מהמילואים אחרי 160 ימים", הוא מספר, "פתאום ראינו את כל ההנצחה המטורפת עם מדבקות בכל מקום. לי זה מאוד הזכיר את שירת הסטיקר של שנות התשעים. חשבתי שיש פה את שירת הסטיקר עשרים שנה אחרי. אמרתי שאני חייב לעשות עם זה משהו".
מחאן יונס לבר מצווה
כאמור, כבר ב-7 באוקטובר הוקפץ רוט ללחימה, לתפקיד מ"מ חוד בצנחנים. "בהתחלה היינו בכפר עזה ולאחר מכן היינו חודשיים בחאן יונס. בתחילת המלחמה נפצעתי מרסיס בפנים וחזרתי להילחם. במהלך הלחימה התחיל לי קרע בכתף שהלך והתגבר, וכרגע אני מושבת ולא יכול לחזור למילואים".
באותם ימים ראשונים לתמרון הקרקעי, כאשר מדינה שלמה עוד הייתה בהלם, רוט מצא את עצמו בדילמה. "לפני הכניסה לחאן יונס התקשרתי לבן שלי איתי, שבדיוק עמד לחגוג בר מצווה, ואמרתי לו שאני מצטער אבל לא אוכל להגיע לבר מצווה שלו. הוא שאל אותי אם אני בטוח שאני לא יכול להגיע, והקול החנוק שלו ישב עלי ממש. ביום הראשון ללחימה הייתה לחימה מטורפת בכניסה לחאן יונס, וביום הרביעי הלחימה טיפה נרגעה. אח שלי אמר לי 'בוא ננסה לארגן שתצא', ואמרתי לו שזה לא יקרה. ביום חמישי בבוקר המפקד שלי אמר לי 'אתה יכול לצאת'. יצאתי על טנק תחת אש ואף אחד לא ידע שאני מגיע לבר מצווה".
רוט הגיע לבר מצוה על מדים, עם כל ציוד הלחימה עליו. "ככה נכנסתי לאיתי", הוא נזכר, "זה היה רגע ממש עוצמתי. כל מה שעברנו בכפר עזה וחאן יונס הוצאתי על הכתפיים של הילד החמוד שלי. הוא הבין שאבא יעשה הכל בשבילו. זה היה רגע עוצמתי בכל הטירוף הזה של הלחימה. באותו יום כבר חזרתי לחאן יונס".
כמעט שנה חלפה מאז פרוץ המלחמה, ובמהלך כל התקופה הזאת בולט במיוחד ההבדל בין תחושות הלוחמים בשטח לבין המציאות בה הם נתקלים כאשר הם חוזרים הביתה. "כל מי שהיה בפנים הרגיש את היחד", הוא אומר, "חשבתי שבאיזשהו מקום כל אזרח צריך להיות בצוות קרב לוחם כדי לחוות את תחושת התיקון של הביחד, של מה זה שכולם עובדים ביחד. בחרבות ברזל הרגשתי מה זה התחברות ברזל, זאת מלחמת האיחוד הראשונה. זה מה שהרגשתי בפנים. הרגשתי שם עוצמות מטורפות של שוויון באחריות. אמרנו בואו נעשה מעשה, בואו ננציח את הנופלים והנופלות במדבקות".
את העסק למדבקות אישיות מעוצבות הוא פתח בשנת 2017 יחד עם חבריו למילואים, אחרי ביקור בבית הספר של ילדיו. "ראיתי שם שולחנות מלאים בסווטצ'רים אבודים", הוא מספר. "זה התחיל מחיפוש פתרון לזה באמצעות מדבקות אישיות וככה התקדמנו. התחלנו במדבקות לביגוד ועם הזמן הוספנו מדבקות לתבלינים, בקבוקים ועוד".
בכל תקופת הלחימה העסק שלו המשיך לפעול, למרות ששני הבעלים לא נמצאים בו. "קשה לתת תשומות של זמן לעסק כשאתה במילואים. נשארה עובדת לבד אז הוצאנו אותה לחל"ת, ובסופו של דבר הילדים שלי – נועה בת ה-16 ואיתי בן 14 – לקחו את זה על עצמם. הם החזיקו את העסק כמו גדולים, הרבה אחריות שלקחו על עצמם".
כאמור, כעת מגייס רוט את העסק שלו – u.name.it – לטובת פרויקט הנצחת הנופלים, כאשר כל אחד יכול להיכנס לאתר ולייצר לעצמו סט הנצחה במחיר של 75 שקל בלבד (כולל משלוח), והכל במטרה לכבד את מורשת הנופלים. "כעת אנחנו בתהליך של גיוס מעצבים, ואחרי שנאגד את הכל נכין את המדבקות ונדפיס אותן. המדבקות יהיו באתר כדי שיהיה אפשר למצוא אותם בקלות. חשבנו שאם נוכל לאגד את הכל יהיה יותר קל למצוא את המדבקות. יש הרבה אנשים שרוצים ליצור קירות הנצחה, וככה יהיה להם הרבה יותר קל. המדבקות יימכרו בחבילת של 200 במחירי עלות ויתאימו לנרות זיכרון. הרבה מורים פנו אליי כי הם רוצים להקים קיר הנצחה בבית הספר. עכשיו יש מקום להזמין מדבקות וזה יגרום לכך שההנצחה תופץ בצורה רחבה יותר. מי שלא היה לו עד עכשיו מדבקות, זה המקום לעשות את זה".
כאמור, הפרויקט החדש יצא לדרך גם בשל תחושת האחריות והשליחות שרוט וחברו לעסק וללחימה מרגישים כעת. "הרגשנו שזה התפקיד שלנו לעשות את זה, כמי שהיו בפנים והרגישו את הפער בין מה שקורה בפנים לבין מה שקורה בחוץ, בין תחושת השליחות והביחד שהרגשנו בתוך עזה לבין מה שקורה בחוץ, שם אתה רואה את כולם מסירים מעצמם אחריות. למדנו את הלקח בשואה, מה קורה כשאין לנו מדינה, ולמדנו מה קורה כשאנחנו מפולגים. מכאן המסקנה היא של נשיאה באחריות של מילואימניקים, כי אפשר גם אחרת".
עוד הוא מדגיש כי "התחושה היא שלמילואימניקים יש אחריות לעשות שינוי ותיקון. גם אם לא מסכימים על הכל אבל על 70% אחוז מסכימים, זה מספיק. אנחנו חווינו את זה מהאנשים מסביב – חרדים שבאו לעשות לנו על האש, אנשים שהכינו לנו סנדוויצ'ים. הייתה תחושה מדהימה של עם אחד. יש פער אדיר בין מה שאתה מרגיש בתוך עזה לבין מה שקורה בחוץ".
את תחושת התמיכה לה זכו כמילואימניקים, הם חשו גם כאן בעיר עם החזרה לשגרה. "חזרנו לעבוד והקיץ היה לנו ממש טוב. הרבה פרגנו למילואימניקים, זה היה תיקון. הרבה הביעו תמיכה בנו, הרגשנו את התמיכה והאהבה. זה החזיר לנו את כל החודשים האבודים".
