מאז ה-7 באוקטובר ידענו אינספור טרגדיות, אבל נדמה כי סיפורו של אורי יעיש ממודיעין, חייל המילואים שנרצח בפיגוע בצומת ראם בשבוע שעבר, הוא כבר מעבר למילים.
יעיש, ששירת במילואים בפלוגת סיוע מנהלי 8119 בחטיבת ירושלים, הספיק ללחום בעזה ולצאת ממנה בשלום, להשתחרר ממילואים ולקבל צו 8 נוסף לשירות באיו"ש, ובסופו של דבר הוא מצא את מותו הטרגי דווקא בזמן שהיה בדרכו לחופשה בבית הוריו במודיעין.
יעיש, בן הזקונים במשפחה, הותיר אחריו זוג הורים ושני אחים. השבוע, לאחר שקמו מהשבעה, סיפרו אשר וחיה על הבן שהיה "ילד של שלום". בבוקר הפיגוע הבינו ההורים כי משהו השתבש, לאחר שלא ענה לשיחות מהם בעת שהיו אמורים לאסוף אותו מנוף איילון, היישוב הסמוך לעיר. "בדרך שמענו שיש פיגוע בצמת ראם, אבל לא קישרנו אליו כי הוא מגיע מגוש עציון וזאת לא הדרך. התקשרנו שוב והוא לא ענה. זה כבר היה מחשיד, כי הוא ילד שתמיד עונה לנו". זוג ההורים המודאגים ממשיכים לשלוח הודעות לבנם, אבל ללא מענה. "בגלל שהיו לי תחושות קשות כל השבוע", מספרת אמו, "הייתי במתח, ואני לא בן אדם של מתח בדרך כלל".
בשלב מסוים הם חוזרים לביתם ברחוב מנחם בגין, ומערבים גם את המשטרה. שוטר שמגיע לביתם מחייג אל הטלפון של אורי, שם עונה קול לא מזוהה, אומר כמה מילים ומנתק. בשלב הזה חושש השוטר כי מדובר במקרה חטיפה, ובעזרת התחנה מבקש לאכן את מכשיר הסלולרי של אורי. בעוד המאמץ לאתרו נמשך, מגיעים לבית קציני הנפגעים.
אשר: "הם עצרו ליד הבית שלנו. שאלתי 'לאן אתם הולכים?'. הם שאלו אותי 'מי אתה?', אמרתי שאני גר כאן. הם שאלו שוב 'מי אתה? מה שם המשפחה שלך?'. אמרתי 'אשר יעיש'. הם שאלו אותי 'אתה אבא של אורי?'. שאלתי מה קרה, והקצין ביקש ממני שאבוא פנימה, חיבק אותי ואמר לי שהבן שלי מת. ביקשתי ממנו שאני אגיד לאשתי לפניהם. נכנסתי הביתה ואמרתי לה, ומכאן הכל היסטוריה".
חיה: "ברגע שראיתי את המדים הירוקים מהחלון כבר הבנתי".
לאחר היוודע הבשורה המרה מתחילים ההורים לאסוף את המידע לגבי רגעיו האחרונים של בנם. "אורי כנראה לא ראה את המחבל", מספר אשר, "הוא עמד עם הגב למחבל וקיבל כדור ראשון לגב וכדור נוסף לרקה. הוא נהרג במקום. המחבל יצא מירושלים לחפש קורבנות, הגיע לקריית מלאכי, לא מצא במי לירות והתחיל לנסוע בחזרה לכיוון ירושלים. כשהוא פנה לצומת ראם הוא ראה חייל והחליט לרצוח אותו".
בדרכו בחזרה הביתה היה אורי ללא נשק אישי, ואביו מסביר זאת בכך שבנו היה פציפיסט. "כשהוא היה בצו 8, בתחילת המלחמה, הוא היה תומך לחימה אבל הסכים לקבל נשק בגלל שמדובר במלחמה. לאחר מכן גייסו אותו שוב והוא כבר לא הסכים לקבל נשק, ואמר 'במלחמה קיבלתי נשק, אבל כרגע אני לא במלחמה'. לכן הוא לא היה עם נשק. בדיעבד, התברר שבמותו הוא הציל מלא אנשים בגלל שלא היה לו נשק. בגלל שהוא פציפיסט חייהם של הרבה ניצלו, כי אם היה לו נשק המחבל היה לוקח את הנשק שלו ויורה בכל מי שהיה שם. למחבל היה רק אקדח, ובדיעבד הוא עשה נס במותו והפציפיזם שלו הציל הרבה אנשים".
"בשבעה גיליתי את הבן שלי"
ספרו על אורי. איזה אדם הוא היה?
חיה: "באמצע אוגוסט הוא סיים את הלימודים וחזר הביתה, והיה פה עד ה-7 באוקטובר כשיצא למילואים. הוא השתחרר מהמילואים בחנוכה ועד אמצע פברואר, כשיצא שוב למילואים, הוא היה בבית איתנו. זכינו בזמן האחרון להיות איתו. הוא היה מאוד נוכח, היה יושב איתנו בארוחות ערב ומשתף אותנו במה שקורה לו. הוא היה מאוד משפחתי".
אשר: "בשבעה גיליתי את הבן שלי. הוא היה בן אדם מדהים ברמות מטורפות. ביחידה שלו הוא היה שליש שדואג לגייס את החיילים. כשחיילים מגיעים לעזה הם משאירים את הטלפונים ביחידה, ואורי וחיילים נוספים היו מוציאים את ההודעות של ההורים מהטלפונים ומעבירים לחיילים ולהפך. הם עשו דברים נפלאים. אורי לא היה הולך לישון עד שסיימו את כל המכתבים. עבודת קודש, זה מה שהוא עשה. הוא היה האיש הנכון במקום הנכון. הלב הענק שלו עשה את העבודה הזאת".
חיה: "אורי היה בן הזקונים שלנו, והשם שלו מורכב מאותיות של כל בני המשפחה. השם מאוד התאים לו, זה היה ברור מהרגע הראשון שזה השם שלו. הוא פשוט היה ילד מלא אור, ואנחנו נלך לאורו. אמרתי בעלייה לקבר שגיליתי שהעיר הזאת היא אחת הערים המרגשות ביותר. כמות האנשים שלא מכירים אותנו ואת אורי שהגיעה לכאן הייתה מטורפת. אנשים באו להקשיב לנו, ללמוד על אורי, לחבק אותנו. מישהי שגרה ברחוב פשוט באה רק לתת חיבוק וללכת. זה היה מרגש ביותר. אנחנו כל כך מעריכים את אנשי מודיעין, הם אנשים נפלאים. כולם. אירחנו אלפי אנשים כל יום, וראינו את עם ישראל בגדולתו. זה לא סתם העם הנבחר. אורי היה רוצה שיהיה שלום בין כולם, אז אם לקחת ממנו משהו זה את המסר הזה".
אשר: "אומרים שאלוהים לוקח את הטובים ביותר. תמיד שנאתי את המשפט הזה, אבל הפעם הוא באמת לקח את הטובים ביותר".
רגע לפני סיום מצטרפת לשיחה ורד, חברת משפחה, שסיפרה על הילד שלא יחזור: "זכיתי להכיר ילד מלא אור, שמחה וענווה. כולו נתינה ענקית. כל מי שהגיע לכאן דיבר על החיבורים, על הלב הרחב שלו, ועל איך הוא ידע לחבר את כל הקצוות יחד כדי שכולם יהיו שמחים. המשפט הכי חזק שקראתי עליו היה כשאמרו לאורי 'תתאר את עצמך בשש מילים', הוא ענה בחמש מילים: 'אני אורי, מאיר ומבין אותך'. זה היה אורי. הוא היה ילד של שלום, רודף שלום ועושה שלום. הוא שינה לאנשים את החיים. הוא ידע להכיל כל דבר. החברים שלו הם מסוגים שונים, מעולמות שונים, ובכל זאת הוא הצליח לחבר את כולם. כולם הרגישו שהוא הכי הכי בשבילם".