ב-9 באוקטובר, יומיים לאחר פרוץ המלחמה והטבח הנורא ביישובי עוטף עזה, בעוד הציבור הישראלי כולו באווירה קודרת שכמותה לא ידענו, נסע כותב שורות אלו באזור צומת שילת, כשנתקל במחזה שרומם את רוחו באותה שעה קשה.
במרכז הצומת המרכזי, על אי התנועה, עמד גבר שהחזיק בידו דגל ישראל ענק. הוא הלך הלוך ושוב, נופף בדגל, שר וצעק "עם ישראל חי". מהנהגים שחלפו בצומת הוא זכה לצפצופים וקריאות תמיכה. מאז אותו שבוע ראשון לטרגדיה הלאומית הוא נמצא שם, כמעט בכל יום, חוזר על אותה שגרה וזוכה לתמיכת הנהגים החולפים, שאיש מהם לא ידע כלל מיהו אותו נושא הדגל המסתורי.
השבוע תפסנו לשיחה את אותו גבר. שמו הוא מאיר שירזי, בן 57, גרוש ואב לשניים. במקצועו שירזי הוא מתווך נדל"ן הפועל במודיעין ובירושלים, ממנה עבר לעיר לפני כשמונה שנים. על הרגע בו החליט לעשות מעשה ובמקום לשבת מול הטלוויזיה כמו מרביתנו, ולצאת אל הצומת, סיפר השבוע שירזי: "ישבתי מול החדשות ואמרתי לעצמי 'מה זה הדיכאון הזה', וחשבתי מה אני יכול לעשות. בתקשורת דיברו על המחדל ואני הרגשתי שרגע, קרה פה אסון. תנו שניה לקחת נשימה. כולם הורידו ודיברו על מאות הרוגים, והרגשתי שזה לא יכול להיות ככה. התקשרתי ליחידה שלי ורציתי להגיע, אבל הם היו בתפוסה של 130% ואמרו שלא צריכים אותי".
ואז החלטת לצאת אל הצומת?
"כן, נזכרתי שיש לי בבית דגל גדול, לקחתי את המקל של המגב, חיברתי את הדגל עם אזיקונים ואמרתי אני אלך. מאז אני משתדל להגיע לשם כמה פעמים בשבוע, לשעה וחצי-שעתיים, ואני חושב שבסך הכל אני מרים. אנשים מחייכים וצופרים, צועקים 'תודה רבה'. זה כל מה שמשנה לי, שמרימים את המורל".
אתה "נותן את הנשמה" שם בצומת.
"כן, ואחרי החודשיים האלה, אני לא חושב שמישהו יכול לנצח אותנו. אין מצב. עזוב דעות פוליטיות, אנחנו עם חזק וחכם. הכי חזק שיש, ואת זה המלחמה הוכיחה. אז כל אחד יעשה משהו טוב קטן, ואנחנו נהיה בסדר. ככה אני מרגיש. גם עכשיו, בפעם האחרונה שהייתי בצומת, מישהו פשוט עצר את הרכב שלו באמצע הצומת, ניגש אליי וחיבק אותי. הוא אמר לי: 'תקשיב, עד היום הייתי בדאון, ועכשיו זה עבר לי. תודה רבה לך'".
אתה מקבל הרבה תגובות כאלו?
"כן, יש המון תגובות. כולם צופרים להזדהות. חרדים, חילונים, אוטובוסים, משאיות. כולם. המטרה היא להרים את המורל שלנו. ילדים שמחים וצועקים לי מהחלון. אני רואה את אותן תגובות מהשבוע הראשון ועד עכשיו. המון אומרים לי תודה, אבל אני קצת נבוך מזה. אני ישראלי נטו, אין לי יומרות. מישהי השיגה את המספר שלי, לא יודע איך, וכתבה לי שכבר שלושה שבועות היא בדיכאון ובזכותי השתנה לה מצב הרוח. אני לא יודע מי זאת, אבל לי זה עשה טוב. בהתחלה הייתי בטוח שיחשבו שאני איזה תמהוני, אז כתבתי על הדגל 'עם ישראל חי'. זה עושה טוב, זה הכי חשוב. נכון, קיבלנו את המכה של החיים, אבל ננצח את המלחמה הזאת".
אז מה, תהיה בצומת עד סוף המלחמה?
"אני חושב שכן. בינתיים כבר קיבלתי דלקת באצבעות, אבל אתמול אמרתי לילדים שלי ש'חיילים נהרגים, אז אני אתבכיין על האצבעות?'. אז עד שתיגמר המלחמה, עד שאנשים ייקחו קצת אוויר, אני אשתדל להגיע בכל פעם שאני יכול. עד שננצח".
