מאות הורים, מחזיקי תיקי השירותים החברתיים ברשויות המקומיות ומנכ"לי ארגונים למען אנשים עם מוגבלויות הפגינו אתמול ברחבת הירידים בקניון עזריאלי במודיעין, בעצרת מחאה שהתקיימה תחת הכותרת "שווים. לא פחות".

המפגינים דרשו את העלאת שכרם הנמוך של המטפלים במסגרות השונות לאנשים עם מוגבלויות, היוצר מחסור כרוני בכוח אדם. בין הדוברים היו המשנה לראש עיריית מודיעין עמיעד טאוב, מנכ"לית איל"ן אורית אילון פרידמן, מנכ"לית אקים סיגלית פרץ יהלומי, מנכ"ל אלו"ט דדי עטאס, יו"ר שק"ל לילך רון לוי ואחרים. כזכור, עם פתיחת שנת הלימודים הקרובה צפויים 27,500 אנשים עם מוגבלויות להישאר ללא מענה, עם שביתה הדרגתית של 35 ארגונים המפעילים מרכזים שונים.

עמיעד טאוב, יוזם עצרת המחאה, אמר: "הדרישות שלנו לא צריכות להסתכם בהשוואה לתנאי הסייעות במערכת החינוך, שגם אליה מתנגדים באוצר וברווחה, אלא להוביל להגדלה של התקציבים. זה הבסיס לחברה שוויונית ומכילה. אף בר דעת לא יילך לעבוד בשכר מינימום של 30.61 שקל לשעה בטיפול באנשים עם מוגבלויות, בהחלפת חיתולים, הזנה בפגים או התמודדות עם בוגרים בתפקודים נמוכים, כאשר הוא יכול לקבל 8,000 שקל כסייע בגן או בית ספר. הדבר כבר מוביל כיום לקריסת כל מסגרות הרווחה, להיעדר נכונות של עמותות להפעיל מסגרות של הארכת יום ומרכזים, וזו רק ההתחלה. כל הנורות האדומות של קריסת מערכות השירותים החברתיים מהבהבות באור אדום בוהק, ומי שיישאר אדיש למצוקה של האוכלוסיות המוחלשות בחברה ייזכר לדיראון עולם בתולדות המדינה".

סיגל פרץ יהלומי, מנכ"לית אקים, עלתה לדבר יחד עם אורית אילון פרידמן, מנכ"לית איל"ן, ודדי עטאס, מנכ"ל אלו"ט, ואמרה:' 'כשלוש שנים נמשך משבר כוח האדם, ובחודשים האחרונים המצב הגיע לכדי סכנה של ממש. האנשים במסגרות הדיור והתעסוקה נמצאים בסיכון בשל היעדר צוותים".

קלרה פלדמן, יו"ר עמותת שק"ל הוסיפה: "לאנשים עם מוגבלויות אותם חלומות כמו לכולנו, לממש את הפוטנציאל שלהם להשתלב בחברה ובעיקר לחיות את החיים בצורה נורמטיבית בקהילה. על מנת לממש את הזכויות הבסיסיות האלו חייבים עובדים מיומנים ומסורים שעושים את עבודתם באהבה ובנאמנות. ללא שכר הוגן שמאפשר לקבל תמורה הוגנת לא יהיו עובדים, וכל התקווה שהענקנו לאנשים תקרוס".

אלון טביב, מנחה האירוע, אמר: "לצערנו, יש כאלה שכרגע לא מבינים את חשיבותם ותרומתם למשק הישראלי. ואני אומר שגם הם חלק ממנוע הצמיחה הישראלי. הם גאווה ישראלית וזה נכון לכל גווני האוכלוסייה".

מירי אליתים, תושבת מודיעין סיכמה: "אני אימא לבן 27 שגר בדיור חוץ-ביתי. אנחנו בהתשה מתמדת. ילדינו ואחינו לא יהיו בחצר האחורית של מדינת ישראל. אנחנו חיים כאן בזכות ולא בחסד. היום התאספנו כאן כדי לזעוק בשם האנושיות ובשם ילדינו ומדם לבנו – עד מתי? זו בושה וחרפה שנלחמים על שכר עובדי המסגרות".