בשנה הבאה נשב על המרפסת ונספור מאמנים נודדים? עירוני מודיעין חוזרת לעשות את מה שהיא עושה הכי טוב, כמעט מתוך שינה, להתחיל עונה חדשה עם מאמן חדש. הקודם היה בסדר, השאיר את הקבוצה ליגה, לא נגד כל הסיכויים, אבל כן נגד הרבה סיכויים. ועדיין, קשה לוותר על הרגל, מסתבר, גם אם הוא מגונה. אפשר וההסבר דווקא מתקבל על הדעת, אלא שעירוני מודיעין הרוויחה את התואר מפטרת סדרתית ביושר. עם זאת, חובה להודות, בצער רב, שהיא בחברה טובה. זאת הנורמה, מליגה א' בישראל הקטנה ועד הבונדסליגה האימתנית. הפיתרון? אולי נפוטיזם. בן משפחה לא מפטרים כל כך מהר. מצד שני, זה לא נראה טוב. אז אפשר וארז בנודיס הוא, בדיוק מדויק, הפיתרון המושלם.

"לא פשוט להיות מאמן, זה לא מקצוע קל. צריך לדעת להתמודד, עם כישלונות, עם הצלחות ועם המון ביקורת. כולם יודעים כדורגל ולכולם יש מה להגיד. צריך לדעת לקחת את זה לכיוונים מעשיים. אני מקפיד על דין וחשבון לאנשים הרלבנטיים. יש ימים טובים ופחות טובים, זה לא גן של ורדים. צריך לעבוד ולהאמין".

אימנת בהפועל כפר סבא. למה מודיעין?

"אני תושב מודיעין 25 שנה, מחובר לעיר. אני מכיר את אלי סבח, סגן ראש העיר ויושב ראש עירוני מודיעין, הרבה מאד שנים, אנחנו בקשר טוב עוד מהימים שלי בלוד. הוא חבר של המשפחה, בן אדם משכמו ומעלה. אישיות. זה כל הסיפור. בשנה האחרונה יצא לנו לדבר הרבה והדברים התגלגלו. כשביקש שאבוא לא היה לי ספק".

אם כך, זאת בטח לא הפעם הראשונה שהוא מבקש ממך לבוא.

"בפעמים הקודמות זה נפל מסיבות כאלו ואחרות, אם זה כי אימנתי בליגה הלאומית ואם זה כי לעירוני מודיעין היה מאמן. אני שמח שהפעם זה צלח".

יש לך עדיין שאיפות לחזור לאמן בליגה הלאומית, בליגת העל?

"בוודאי. למה לא עם עירוני מודיעין? הכל אפשרי. להיות מאמן זאת עבודה, וכל עבודה מכבדת. עבודה זאת עבודה. כל מועדון שרוצה אותך, זאת זכות. מי שמרגיש שזאת פחיתות כבוד לאמן בליגה כזאת או אחרת, לא צריך לעבוד במקצוע הזה. מודיעין זה מקום רציני, עם כל התנאים ועם אנשים נפלאים. אז ההיפך, זאת הזדמנות להצליח ולהתקדם".

חלק משושלת

ארז בנודיס עמד על הקווים של הפועל לוד כבר לפני למעלה מארבעים שנה, אז עם כפפות. 16 שנים הוא זינק אנה ואנה, לפני שתלה את האפודה. לא פלא שהוא מזנק על האתגר הנוכחי. משושלת הכדורגל המפוארת ההיא, ויוה לוד, שכללה עוד שלושה אחים מוכשרים ששמם יצא הרחק מעבר לגינתון, ואבא שהראה את הדרך, נשאר רק הוא. עדיין על הקווים. אמנם של קבוצות אחרות, אבל בלי כפפות. אלא אם ממש קר. תושב העיר, עם רזומה שכולל את גביע המדינה תחת הדרכתו של דרור קשטן ב-84' וניסיון שלא יסולא בפז כמאמן בליגות הקומפקטיות שלנו. מהפועל כפר סבא הוא פוטר כשהקבוצה הייתה במקום השני בלאומית, מקום שממנו עולים לליגת העל, ואת הפועל מרמורק הוא הוביל לליגה הלאומית, רק כדי שאחר יקטוף את הפירות. נשאר לו רק לעשות עוד דבר אחד קטן, פצפון, אותו הדבר, רק פה במודיעין.

יש סיבות לאופטימיות, ומדובר במצרך נדיר במחוזותינו. לכל הפחות אפשר להניח שהוא יתאקלם בקלות, בין יושב ראש שהוא חבר של המשפחה, שכנים שיאחלו לו בהצלחה כשהוא יוצא למשחק ברגל ומנהל מקצועי, שי מאור, שהוא כבר מזמן מעבר לקולגה. כנראה שמדובר באיש הנכון בזמן הנכון. "אני לא יכול להגיד הרבה על העונה הקרובה, זאת רק ההתחלה. אנחנו עדיין בונים. החתמנו שלושה-ארבעה שחקנים, וברגע שנדע יותר נוכל גם להגדיר מטרות. ברור שאנחנו רוצים שיהיה פה משהו טוב ושתהיה קבוצה שתרוץ למעלה. צריך להיות סבלניים".

הרפורמה?

"אני לא נכנס לעניין הרפורמה, אני לא יכול לתת את הדעת על ההחלטות האלו. אני מאמן, לא איש הנהלה. אני מקבל תקציב מסויים ועובד איתו. מה שיגידו לי, אני אתאים את עצמי ואעשה. באופן כללי, ההכנות נפגעו. לא רק של עירוני מודיעין, של כולן. בתקופה כזאת, בשנים אחרות, זה שיא עונת המלפפונים. שחקנים עוברים, קבוצות מתחזקות. עכשיו שקט".

איך בכל זאת בונים?

"כרגע אני בערפל, מחכה להוראות. אני נזהר בהחתמות, אני לא רוצה למצוא את עצמי במצב שעברתי את הגבול ולא ידעתי בכלל. אני מחכה לתקציב סופי, ואז אפשר יהיה לחשוב איך מחלקים את העוגה בצורה הכי טובה. כרגע העוגה עדיין בתנור".

אז הצעירים.

"אני חסיד גדול של שחקנים צעירים ורעבים. אין דוגמה יותר טובה מהפועל הרצליה, שאימנתי בשנתיים האחרונות. הייתה לנו קבוצה של שחקנים צעירים, שאף אחד לא הכיר, שהפכה לאחת מהפתעות הליגה. ננסה לעשות משהו דומה במודיעין. התחלנו את האימונים, אני מסתכל, אני בוחן, אני לומד ואני מכיר. זה עדיין שלב הגישושים. הנוער זה העתיד, כמובן שנרצה לקדם. זה אל"ף בי"ת של מועדון כדורגל, וזה אך מתבקש בקבוצה כמו עירוני מודיעין שמייצגת עיר. אני, בעל הבית, התקשורת, בטח האוהדים, לכולנו יש חזון ובחזון הזה שחקנים בני העיר מובילים את הקבוצה הזאת כמה שיותר גבוה".

יצא לך להתרשם מהקבוצה בעונה החולפת?

"ראיתי את עירוני מודיעין בשנה שעברה, איך לא? אימנתי בליגה הזאת, מאמן מכיר את היריבות. בטח שתמיד הייתה לי פינה חמה למועדון הזה, מהעיר שבה אני גר לא מעט זמן, אבל מה שהיה היה. זה לא באחריותי ולא מתפקידי לבקר או לדבר. כמו שאני לא אוהב שזרים, אנשים מבחוץ, בוחשים. אל תעשה לחברך".

אחרי מסע ההישרדות הלא פשוט אשתקד, אלי סבח לא ירצה להסתבך שוב.

"אתה מכיר בעל בית שאוהב להסתבך?"

עכשיו יש לך על הראש גם מנהל מקצועי.

"אני ושי זאת חברות של שנים. מעל לעשור. נפגשנו משני צידי המתרס לא פעם ולא פעמיים. אני שמח לעבוד איתו, עם אדם שיודע ומבין כדורגל. ננסה לעשות עונה טובה, שקטה. בוא נראה, הזמן יגיד".

לא משפחה, אבל מספיק קרוב. לא פפ גווארדיולה, אבל במבט מלמעלה דומה מספיק. בינגו. בול פגיעה. פצצה לחיבורים שאפילו הוא, בשיאו, לא היה עוצר. מצד שני, כמה שוערים הפכו למאמנים? וולטר זנגה? אולי זה גיל הפרישה המאוחר, ואולי זאת המנטליות האחרת. אז דינו זוף הוביל את איטליה לגמר אליפות אירופה והפסיד בהארכה, ובישראל היו יוסי מזרחי ולופא קדוש. זהו, בערך. אפילו האח, יעקב בנודיס, לא הצליח לשנות את הסטטיסטיקה באופן דרמטי. אבל אולי הוא? גדול מזידאן. כלומר, רק בחצי שנה. יש לו זמן, עתידו לפניו. בסך הכל, אנחנו לא מבקשים הרבה. לא טיקי טאקה ולא את גביע ז'ול רימה. אבל בכדורגל כמו בכדורגל, על כל אחד שמסיים ראשון יש עשרים שלא.

אתה בכדורגל מגיל אפס. מפחד שיימאס?

"גדלתי במשפחה של כדורגל. אחים בליגת העל, אבא שלי זיכרונו לברכה שיחק במכבי חיפה, אני הייתי שוער. על זה גדלתי. זה מה שעשיתי, על המגרש ומחוצה לו. כדורגל זה כל מה שאני מכיר ויודע. אני אוהב את המשחק הזה היום כמו שאהבתי אותו בהתחלה".

שחקן או מאמן?

"כשחקן אתה אחד מאחד-עשרה. כמאמן כל האחריות עליך. זה כיף".

יש לך משהו להגיד לאוהדים?

"זאת עיר גדולה, פוטנציאל יש, אנשים יש. אני מקווה שעם התוצאות יגיעו גם האוהדים. שמעתי שבמשחק העלייה היה מגרש מפוצץ. הלוואי עלינו ככה השנה. אני בטוח שאם נשחק כדורגל טוב, נשלב צעירים ונילחם כל משחק וניתן מאתיים אחוז, הקהל יידע להעריך ויגיע. אפשר לעשות פה דברים יפים".