החדשות הטובות: עירוני מודיעין הכפילה את מניין שערי הזכות שלה, מאחד לשניים. החדשות הרעות: היא הפסידה, 3:1 באשדוד. המארחת בנתה קבוצה כדי לעלות ליגה, אבל טרם המפגש היא הייתה 12 בטבלה ומודיעין 8. שי מאור, על תקן אקס חורש נקמה, קיווה לנצל את הפציעות של היריבה כדי להפתיע. מול כפר שלם זה הצליח. נועם שוהם האשים את החום והפיל אחריות גם על הדשא הסינתטי, אבל הסתפק בנקודה. רון יוסף הרשית בדקה ה-62 בדיוק לפי התכנית, אבל השער הזה החזיק מעמד קצת יותר מדקה וחצי. פשוטו כמשמעו. בדקה ה-78 אשדוד הפכה את התוצאה, ואת המסמר השלישי היא נעצה בתוספת הזמן. בשורה החתונה, זהו הפסד הליגה הראשון של העולה החדשה. היא עדיין מחפשת ניצחון ראשון, אבל זה לא סותר. מקסימום סטירה, סטירונת, של "יאללה, להתעורר". זאת ליגה א', ברוכים הבאים.
שי מאור קבלן עליות, יש לו ברזומה שש לפחות, אבל להחזיק מעמד זאת משימה אחרת לגמרי ונדמה שעירוני מודיעין מתחילה להבין לאן היא הגיעה. שתי נקודות בשלושה משחקים זה לא אסון. להוציא נקודה מול שתיים שמצהירות עלייה זה אפילו בסדר גמור, אבל הכדורגל? מחכים בסבלנות. לחץ לא ישפר את המצב. מסופר על מאור שהוא הבטיח עלייה בחדרי חדרים גם כשהקבוצה שלו דשדשה במקום השלישי, עונה שלמה. מי יודע מה הוא מבטיח שם היום? בתחילת העונה הוא הפגין אופטימיות מדבקת. אפשר עוד לחבק אותה. המאזן המרשים במשחקי טרום העונה תרם לציפיות. הוא יצטרך למצוא סקורר נוסף, כי בינתיים היחיד שפוגע הוא רון יוסף, שחתום על שני השערים היחידים של מודיעין עד כה. במשחק האחרון הוא עלה כמחליף בדקה ה-55 וכבש שבע דקות לאחר מכן. מה עם שחק בן שבת? שלוש שנים הוא בכיר הרגליים המסיימות. עד עכשיו הוא 0 ב-119 דקות. אמנם יש בקופה 270, אבל לפחות בישול.
יכול להיות שהמקומית עדיין מסתגלת. ליגה א', בכל זאת. אבל ימי החסד אוזלים והטבלה לא משקרת. שתי נקודות, מקום 12 מ-16 ויחס שערים שלילי 4:2. קרובה יותר למקום האחרון מאשר למקום השישי. מחזור אחד שהכל הולך נגדה והיא מחליקה לתחתית של התחתית. שמשון על 0 נקודות, אבל ניצחון בפוקס יטרוף את הקלפים. זאת רק ההתחלה. זה לא ספרינט, זה מרתון. הליגה ארוכה. הכל נכון, אבל גם במרתון מי שמשתרך מסתבך. "יש עוד מלא זמן" זה בדיוק מה שאומר המאחר. מול יבנה יש לה הזדמנות, רביעית במספר, להוכיח שהיא כאן כדי להילחם. גם יבנה כיוונו גבוה עם פתיחת העונה, כמובן, וזה כבר שלוש קבוצות בכירות אחת אחרי השנייה. אבל את המקומות הראשונים, נכון להיום, תופסות הפועל הרצליה, הפועל מרמורק והפועל בקעת הירדן. לא בית"ר, לא מכבי, אפילו לא עירוני. אז צריך להוריד את הכפפות ולהפסיק לפחד. הליגה הזאת הולכת להיות צמודה ואכזרית. כל הקבוצות שוות, לאף אחת אין את מראדונה. מקסימום ערן לוי. וזאת הספציפית כבר עלתה. כשהיה לנו את ארבייטמן זה גם לא הספיק. חדר ההלבשה של עירוני מודיעין מאוחד ובריא, קפטן משה סולימנוב דואג שאף אחד לא יוריד את הראש. שי מאור שועל ותיק. הגרעין הקשה כבר הוכיח את עצמו, והתריסר שהצטרפו אליו צריכים להתחבר. סבלנות היא מילת המפתח, השאלה היא כמה. בינתיים מאור שומר על ההרכב הקבוע, כמו מחכה שהוא יתפוצץ. אולי הפעם. אולי אף פעם.
מאות אוהדים התייצבו למחזור הפתיחה מול כפר שלם, משחק הבית הראשון של הקבוצה העונה, והיחיד עד כה, להוכיח שהרעב פה לכדורגל טרם ידע שובע. יש קבוצות בליגת העל שמביאות חצי מזה למפגש מול מכבי תל אביב, והפוטנציאל פה לכל הפחות כפול, כפי שהוכיחו משחקי פלייאוף ליגה ב' אשתקד. כך, מעל לרבבה הגיעו באליפות הראשונה, ומאז מכרו למשתכן ופתחו בנדיקט. צריך רק לתת להם סיבה לצאת מהבית. אז הוסיפו עמדות שידור, החליפו את הדשא, שיפרו, צירפו, עשו והרעיפו, אבל בסוף זה משולש זהב – המשחק, מי שמשחק אותו ואיך הוא משחק אותו. זה היה כך בליגה ג', זה היה כך בליגה ב'. לאוהדים יש זיכרון קצר. אף אחד בטח כבר לא זוכר, בגלל הזיכרון הקצר, כמה מעט חסד נתנו לחגי קול. המאמן שלקח כאן אליפות היסטורית הסתבך בקטטה עם אוהד ועזב. מעטים הזילו אז דמעה. בדיעבד, מחליפיו הראו הרבה פחות תשוקה. היום זאת קבוצה אחרת, ומאמן אחר. עשור מפריד בין הסיפורים, אבל חובה להודות שיש דברים שפשוט לא משתנים. במקרה הטוב, הם מתבגרים יפה. במקרה הרע הם נשכחים.