"אני כבר מתגעגע, אפילו לצעקות מהתושבים", מספר חיים בלאיש. אמנם זה נשמע קצת לא אמין בעודו מבלה בחוף הים, אבל אחרי 12 שנים בהן ניהל את אגף שפ"ע (שיפור פני העיר) בעיריית מודיעין והחל את יום העבודה בשעה חמש וחצי בבוקר, ניקח את המילה של בלאיש כלשונה.
בימים אלו עושה בלאיש, אחת הדמויות האהודות ביותר בעירייה, את צעדיו הראשונים בפנסיה, ומשלב בין זמן מנוחה להתנדבות, לצד ההסתגלות ללוח הזמנים הפנוי ושגרת החיים החדשה, כשבתכנון מחכה לו גם ה"טיול הגדול" המתקרב לאוסטרליה וניו זילנד. "אני מתנדב בבית חולים אסף הרופא, שם אני מסייע בהפעלה של תאי הלחץ, וגם בעמותה שמסייעת לתשושי נפש באמצעות עבודה בגינה. זה נקרא 'הגינה המטפלת', תחום שאני מתכוון ללמוד גם בצורה אקדמית".
ואיך מסתגל לחופש? לא מתחרט?
"אני מתגעגע אל העירייה ואפילו לצעקות של התושבים, וגם להודעות של ביבס ומנכ"ל העירייה. עסקנו בתכל'ס ולא בשטויות, אבל בשלב מסוים צריך לקבל החלטה וקיבלתי החלטה נבונה. אני לא מתחרט, אבל כן מתגעגע. היו המון ניסיונות שכנוע שלא אעזוב, בין היתר מצד ביבס, אבל קיבלתי החלטה שאני פורש. אני גאה להיות שייך למקום הזה".
"עבודה 24/7"
לבלאיש, בן 67, תושב רעות, יש חמישה ילדים ושישה נכדים, שהאחרון בהם נולד ממש בימים האחרונים. כעת הוא יוכל להקדיש לילדים ולנכדים את כל הזמן שהחסיר מהם בשנות הקריירה הארוכות שלו. "אלה היו 12 שנים של עשייה ועבודה 24/7, עם המון סיפוק ורצון לעשות והמון מרץ. קצת הזנחתי את המשפחה אבל הם היו רגילים לזה. הילדים תמיד ידעו שאבא בטלפון", הוא מספר.
אל עיריית מודיעין הגיע בלאיש לאחר שירות קבע בחיל האוויר, בו עסק בתחום טכני. "עבדתי על המטוסים הישנים וגם המתקדמים. הייתי מפקד, הייתי סגן אלוף, והייתי נספח בסנט לואיס שבארצות הברית, שם גרנו במשך שלוש שנים. לאחר מכן השתחררתי, הייתי בעולם העסקים ואז הגעתי לעירייה. התקדמתי אט-אט וגם התרחבתי ברמת המחלקות. התחלתי כמנהל שפ"ע וסיימתי כראש אגף שפ"ע. הייתי בתפקיד הזה 12 שנים בתקופה לא פשוטה, תקופה של בניית העיר ופיתוחה, פיתוח השכונות, מוסדות החינוך, התעסוקה וכמובן המע"ר, שזאת גולת הכותרת. אני מביט לאחור בגאווה ואני גאה להיות שייך לקבוצה של אנשים בפרק הזה של בנייה אינטנסיבית של העיר. את כל זה לא עשיתי לבד, אלא עם תשעה מנהלי מחלקות ועשרות עובדים".
במהלך השיחה איתו מראה לנו בלאיש את עשרות המכתבים שקיבל לאורך השנים מעובדי העירייה, בין אם מכתבי תודה או כאלו לרגל פרידה, לצד תמונות רבות מנקודות ציון לאורך הדרך: בלאיש מנקה את הדשא בעצמו אחרי העדלאידע, תמונות מתקופת הקמת המע"ר, הגעת הפחים הכתומים לעיר ומעבר האגף למבנה הקבע במרכז עינב, אחרי שנים רבות בקראוונים בכניסה לעיר. כל תמונה כזאת מעלה בו התרגשות אותה הוא לא מנסה להסתיר. "אני מגדיר את השנים בעירייה כ"שנות שירות" ואת עצמי כמשרת הציבור במלוא מובן המילה. אני חושב שלא היה בן אדם שהתקשר אלי ולא קיבל ממני תשובה 24/7. למה? כי אני כזה. כי התשובה שבסוף אני נותן היא בעשייה. פעם אחת בן אדם מתקשר ,והיעד שלי שהוא לא יצטרך להתקשר שוב. העובדים שלי גם ידעו שבלאיש לא אומר 'לא'. כולם הבינו איך אנחנו רואים את התרבות הארגונית שלנו. השאלה שתמיד שאלתי את התושבים היא 'במה אני יכול לעזור לך?'. אני לא זוכר אנשים שלא קיבלו תשובה ממני, החל מראש העיר ועד לאחרון העובדים ואחרון התושבים".
יש לך חלק גדול בזה שמודיעין נחשבת לאחת הערים הירוקות בארץ.
"אנחנו מחזיקים היום 4,000 דונם של שטח גנני, זאת עיר יפיפייה גם ביחס לערים אחרות בכל מה שקשור לתחום הירוק – עצים, פרחים וכל מה שקשור לפארקים. גם בנושא התברואה, שגם הוא היה תחת ניהולי, הגענו להישגים מרשימים. מודיעין היא עיר חכמה בתברואה, הכל מצולם ומתועד ברמה של ג'י.פי.אס ומודיעין היא אחת הערים שמובילות בנושא הזה. בכל סקר שהיה בשנים האחרונות למקומות הראשונים מול ערים כמו רעננה, הרצליה ורמת השרון, שאלו הערים שהן קבוצת היחס שלנו, ואפילו עקפנו אותן בתחומים כאלה ואחרים. כמות הפניות של התושבים אפילו קטנה ביחס לגידול במספר התושבים, מה שמעיד על שביעות רצון של התושבים. אפילו באירועים גדולים, כמו למשל חגיגות יום העצמאות, עבדנו על פי שיטה בה התושבים יקומו ביום שלמחרת לעיר נקייה לגמרי. זר לא יבין זאת. ברור שהיו תקלות, אבל זה הקו שהנחה אותנו".
היבט נוסף בפיתוחה של העיר בו היה בלאיש מעורב, ועל כך גאוותו, הוא הקמת המע"ר. "המע"ר היה ה'ג'וק' של ראש העירייה. המקום היה שממה ושיממון, זה היה הר של סלעים ועכברים. כשנכנסנו בהתחלה עם הטרקטורים ראינו איך מכרסמים וחולדות יוצאים מכל מקום. ראש העיר לקח את המע"ר הזה כ'בייבי' שלו. פעמיים בשבוע הוא היה לוקח אותנו לסיורים במקום, וככה עבדנו עד לפני שנה – בסיורים, נקיונות, היערכות, שתילות, עיבוי השתילה, צביעות, טיפול במזיקים, טיפול ברעש וכל דבר שרק אפשר לתת לו מענה. טיפלנו בריחות, בנושא התברואתי וברישוי עסקים".
לפני סיום, מסר לתושבים?
"האתגר הכי גדול עבורי היה לתת מענה לתושבים, כי זה לא תמיד דבר שקל להתמודד איתו. אבל למדנו להתחסן מול הדברים האלה, לתת מענה נכון ולא להתגרות בתושבים. העשייה היא תמיד המענה הכי טוב בעולם. עוד נושא שלא כל כך הצלחנו בו זה עניין צואת הכלבים, שאותו אנצל כדי לקרוא לתושבים שלא לחכות לדוח מהפקח, כי הכל בידיים שלכם, כמו גם בנושא השלכת גזם שלא בימי הפינוי. אנחנו תמיד נתנו מענה לתושבים, אם זה ברמת המענה והתיקון או ברמת האכיפה".
