השבוע סערו הרוחות באחת מקבוצות הפייסבוק של מודיעין, לאחר שאימא נסערת העלתה פוסט בו טענה כי השומר בכניסה לפארק המים ברעות לגלג על עודף משקלה של בתה הצעירה. כצפוי, על הפוסט הגיבו מאות גולשים, כאשר הנימה הכללית הייתה "בושה וחרפה".
ידיעה על המקרה הזה לא תקראו בגיליון שאתם מחזיקים כרגע. למה? כי ככה החלטתי. ולמה זאת החלטתי כעורך העיתון? משום שמישהו, מתישהו, חייב לשים גבול לתופעת השיימינג הבזויה שהפכה לחלק בלתי נפרד מחיינו בשנים האחרונות. אז אני שם את הגבול הקטן שלי, כאן בעיתון שתחת אחריותי.
מיד לאחר שאותה אם נסערת פנתה אלינו וביקשה שנפרסם ידיעה בעניין, פניתי אל הנהלת פארק המים ברעות. מנכ"ל הפארק, אדם שעד היום לא סיפק לי ולו סיבה אחת להטיל ספק באמינותו, הציג תמונה שונה לגמרי מזו שהצטיירה באותו פוסט. לדבריו, השומר טוען כי הדברים שאמר הם לא אלו שטענה האם. גם אם דבריו של אותו שומר, אדם בשנות ה-70 לחייו, תושב העיר, אינם עומדים בקנה מידה אחד עם תרבות הפוליטיקלי קורקט של ימינו, עדיין הם אינם נשמעים כצעקתה.
מעבר לכך, מנהל הפארק טען כי מיד עם הגיעה של האם אל פארק המים, לאחר המקרה, הוא התנצל בפניה והזמין אותה ואת בתה למשרדו כדי ללבן את הדברים. לדבריו, האם סירבה והעדיפה לעבור למחוזות השיימינג. עוד סיפר כי בהנהלת הפארק נקטו בהליך הרגיל במקרים כאלו, והעובד יעמוד לשימוע. כל זה, כאמור, לא סיפק את האם.
לאור כל האמור לעיל, החלטתי שאין כאן סיפור עיתונאי. מתחריי כמובן שכן פרסמו ידיעות בעניין, במה שכבר הפך לנורמה. לעזאזל עם העובדות, העיקר שתהיה כותרת קליק-בייט קלאסית. עם כל הכבוד לקולגות, תופעה זו בזויה לא פחות מתופעת השיימינג.
