נתחיל מהסוף: לדעתי בני גנץ הוא איש הגון, ישר דרך, ערכי, ציוני וטוב לב. ואחרי שאמרתי את זה, הוא אינו ראוי לאמות המידה של הפוליטיקה העכשווית שלנו שבה התכונות הנדרשות כדי לשרוד ועוד יותר להצליח הן של חיות אכזריות עם עור של פיל ולב של אבן.

גנץ, כמו הרבה מאוד קציני צבא בכירים ומוערכים, לא הבין בעשרות שנות השירות שלו במדים כי צה"ל וערכיו שונים ב-180 מעלות מהפוליטיקה הישראלית. אותה מדינה, אבל שתי מערכות הפוכות של ציונות וערכים.

נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לא יכללו בדוח הקרוב את הנתונים הבאים: בחירות רביעיות תוך פחות משנתיים וסגר שלישי תוך פחות משנה, כ-800 אלף מובטלים ורבבות עסקים שנסגרו ולחלקם הגדול לא תהיה עוד תקומה.

נכון, אמת הדבר שהיו גם 4 הסכמי שלום, השגת חיסונים מהירים לקורונה ו…זהו פחות או יותר.

הממשלה הרחבה מאוד שהוקמה כדי להיאבק בקורונה ולשדר לעם מסר של אחדות בשעת מצוקה לאומית בקושי החזיקה 7 חודשים, שחלפו ללא יום אחד של שלום בין חבריה ובמיוחד לא בין שני ראשיה- זה המכהן בפועל וזה החליפי.

הכשלון של הממשלה היה קולוסאלי. אפס ביחסי אנוש ואותו ציון על המאבק בנגיף ובכלכלה. ממשלה שהעבירה לא מסר של פיוס כפי שהבטיחה אלא חוסר אמון משווע ויכולת ניהול חובבנית של חנות מכולת בניגריה. אוי לנו שאלה מנהיגנו.

החיסון מביא עמו אור בקצה המנהרה והאור הזה הוא כולו של הגויים. בעוד מספר חודשים נלך שוב לקלפי, אולי עם פחות קורונה אבל עם הרבה יותר מובטלים ועסקים שאיחרו את המועד. המשבר הכלכלי, במיוחד בהיעדר תקציב מדינה, הוא כאן כדי להתעצם ולהישאר. את המחיר שוב ישלמו המוחלשים והקשישים ואוכלוסיות נזקקות כמו נשים וילדים נפגעי אלימות, בני נוער בסיכון, אנשים עם מוגבלות ועוד רבים.

לממשלה הזאת אני אומר: שלום ולא להתראות. יש בעם שלנו איכויות הרבה יותר טובות מאלו שהפגינה הממשלה היוצאת ורבים מחברי הכנסת שלה.