חזרנו מהר מידי ל"שגרה" אבל השארנו מאחור למעלה ממיליון מובטלים וחל"תניקים שרבים מהם חווים רעידת אדמה כלכלית
אנחנו מתנהגים כאילו שהקורונה היא זיכרון ארכיאולוגי שבא לביקור קצר ונעלם. הלוואי שלא נתבדה. משמעת אינה הצד החזק של העם היושב בציון. אילמלא הפחידו אותנו לפני מספר שבועות ספק אם היינו ממושמעים כל כך ומקפידים על קלה כחמורה ומסתגרים בבתינו.
חזרנו מהר מידי ל"שגרה" אבל השארנו מאחור למעלה ממיליון מובטלים וחל"תניקים שרבים מהם חווים רעידת אדמה כלכלית אדירה העלולה להביא רבים מהם לבתי התמחוי, לדמי אבטלה ולמצבים נפשיים מסובכים.
לרבים מחצי מיליון העצמאים שבתוכנו איש עדיין לא סיפק פתרון פרקטי או במילים פחות מכובסות, הם טרם ראו שקל אחד בחשבון הבנק שלהם מאז פרץ הנגיף לחיינו לפני למעלה מחודשיים. מדובר באנשים העובדים קשה מאוד למחייתם ואשר רובם המכריע שילם מדי חודש את כל מה שנדרש ממנו לרשויות המדינה השונות והרבות כולל תשלומי עתק לביטוח הלאומי, אולם ביום פקודה התברר להם שהביטוח הזה שווה לכפרות. פשוט גנבו מהעצמאים את כספי הביטוח והעצמאים נותרו ללא ביטוח.
לא עזרו להם ההבטחות על כך שהמדינה מזרימה 80 מיליארד ואפילו 100 מיליארד שקלים לשמור על המשק כי הם לא נגעו בשקל אחד מהסכום האדיר הזה שבדיעבד מתברר שרק חלקו הקטן חולק. כלומר, המדינה או ראשיה ממשיכים לרמות אותנו אף כי הכסף הזה מעלה אבק במרתפי בנק ישראל שם שוכבים להם למעלה מ-100 מיליארד דולר- יתרת חשבון הזכות של המדינה.
ואם במשבר כזה לא משתמשים בחלק מהכסף הזה, לעוד איזה משבר מחכה המדינה כדי לחלק את הכסף הזה בתבונה?
רעשי האדמה הכלכליים עלולים להיות חמורים עשרות מונים מאלה הבריאותיים. הם הולכים להישאר איתנו חודשים ארוכים ואולי שנה-שנתיים. עולמם של מאות אלפים יתהפך ממש. מה שהיה הוא לא מה שיהיה. המציאות הזאת היא נחלת חלק גדול ממדינות העולם. סדרי העדיפויות ישתנו, אורח החיים ורמת החיים של רבים מאיתנו יהיו שונים.
מקום עבודה יציב יהפוך להיות מוצר מבוקש מאוד וניאלץ ללמוד להסתפק במועט. הריצה אחרי החומר תהפוך לנחלת העבר כי לא יהיה כסף לצרוך את המותרות שהתרגלנו אליהם בעשור האחרון.
