במהלך השנים התברר שמערכת המשפט היא לא פרה ולא קדושה, אלא חבורה של אנשים ככל האדם
תוכן ההתכתבויות שנחשפו השבוע בין השר משה כחלון לשופטת אתי כרייף מלמד אותנו שמערכת המשפט שלנו נמצאת עמוק בתוך השחיתות וכי אין מדובר עוד בעשבים שוטים שקיימים בכל מערכת שלטונית.
כאשר השופטת כותבת לכחלון: "בדרך לפילאטיס בעתלית, רוצה עד מאוד להרים את נטל הראיה" ומבקשת לפגוש את כחלון ומדגישה: "אני לבד ורוצה לראותך" אין צורך בפירוש רש"י או בדמיון מודרך כדי להבין מה קורה כאן?
כחלון שיצאו לו מוניטין של איש ישר דרך, הגון וכזה שפיו ולבו שווים נופל כנראה כדרכם של גברים רבים ברשתה של "כבוד השופטת" לשעבר שיש לה עבר לא מחמיא בלשון המעטה מפרשת אפי נווה, יו"ר לשכת עורכי הדין לשעבר כחשודה בפרשת "מין תמורת מינוי".
מכל מה שפורסם עד כה אין ספק שהשופטת כרייף הפעילה לחצים משמעותיים כדי להתמנות לשופטת ועל פי החשד לא בחלה באמצעים כדי לממש את רצונה שצלח בסוף חרף העובדה שנמצאה לא ראויה מבחינתם של שופטים בוועדה לבחירת שופטים.
אחת השאלות התמוהות ביותר היא כיצד נשיאת העליון לשעבר, מרים נאור הרימה את ידה והצביעה בעד המינוי למרות שידעה שהיא אינה ראויה. פוליטיקה? בהחלט! מתברר וזה לא חדש שגם שופטים נבחרים על פי מפתח של שמור לי ואשמור לך". אם אלה נפי הדברים מה הפלא שאנחנו האזרחים נתקלים לעתים בשופטים בעלי מזג שיפוטי של אנשים לא שפויים, רגזנים, עצבנים, חסרי מנוח וסבלנות ובעיני זר יכולים להיחשב כבלתי שפויים בעליל.
השופטת כרייף לא בחרה בכחלון בהטלת מטבע. הוא היה חבר בוועדה למינוי שופטים וככזה שהודה כי אינו מחבב במיוחד את חברותו זו וכי הוא נוהג להצביע בוועדה על פי הנחייתה של השופטת נאור, הוא היה פעיל מאוד במינוי של כרייף לשופטת. מעניין מדוע? נטל ההוכחה עליו…
כמעט רבע מאה שנים אני מותח כאן ביקורת על מערכת המשפט והפרקליטות. בתחילת הדרך התנפלו עליי מימין ומשמאל כיצד אני מעז לצאת נגד אחת הפרות הקדושות האחרונות שנותרו לנו. במהלך השנים התברר שמערכת המשפט היא לא פרה ולא קדושה אלא חבורה של אנשים ככל האדם בעלת תככים, אינטרסים, יצרים, מזימות ו…שחיתות.
