70 שנה אנו חיים ונושמים את המדינה היקרה שלנו בזכות כל אחד ואחת מהנופלים. אסור לנו לאכזב אותם ולקיים מדינה שלא תהיה לתפארת עם ישראל

המדינה תעבור לדום. מדינה דום. יום הזיכרון לחללי צה"ל בפתח. בעיניי זה יום חשוב ומשמעותי לא פחות מיום הכיפורים ויום השואה. אלה שאותם נזכור מחר הם מגש הכסף עליו קמה והתבססה מדינת ישראל. רק בזכותם נוכל לציין מיד אחרי ש"נזכור את כולם" את יום העצמאות.

70 שנה אנו חיים ונושמים את המדינה היקרה שלנו בזכות כל אחד ואחת מהם. אסור לנו לאכזב אותם ולקיים מדינה שלא תהיה לתפארת עם ישראל וזה תלוי כמעט רק בנו. אנחנו מצווים לקיים כאן מדינה ערכית ומוסרית שללא מילים ובענווה תהיה אור לגויים ולא רק במובן ההייטקיסטי.

הקמת המדינה והדרך שעשתה עד הלום נראים כמו נס משמיים, אולם גם אלוהים יודע שהנס הזה לא היה יכול להתממש אלמלא אותם עשרות אלפים שהקריבו את היקר מכל, וסליחה מהיושב במרומים שאני לא נותן לו את מלוא הקרדיט.

הנה באה הצפירה שתרעיד את הארץ לאורכה ולרוחבה. הנה באים השירים שהולכים אתנו לאורך כל הדרך. הנה באות המשפחות השכולות ומציפות את בתי העלמין. הניחו למי יישא דברים בטקס הממלכתי בהר הרצל, עיזבו את "פסקת ההתגברות". אל תערבבו קודש בחול. תנו ליפי הבלורית והתואר את המגיע להם. זקקו את הזמן שבו אנו מתייחדים וזוכרים. זוכרים ומתייחדים. הם ראויים לכבוד העצום שאנו רוחשים להם ביום הזה הנוגע בסופו בשמחת יום העצמאות. בתוך דקות ספורות מבקש לוח השנה מאתנו לעבור מעצב עמוק לשמחה ללא גבולות. זהו מעבר שבעיניי אינו אפשרי. כמעט לא אנושי, אולם יחד עם זאת מייצג באופן מדוייק את חיינו על האדמה הזאת. גם כאשר הוכרזה המדינה השמחה הייתה מהולה בהכרזת מלחמה על העולל שזה עתה הגיח לאוויר העולם וטרם פקח את עיניו.

70 שנה אלה הם חיינו. הלעולם נאכל חרב? אסור שזאת תהיה הנחת היסוד כאילו נמסרה לנו במעמד הר סיני. אסור  שיקצבו את שנות חייה של המדינה. מדינה אינה עבריין. מדינה היא סך אזרחיה החפצים חיים.