"לא הגיע הזמן שתעשה כתבה שהכותרת שלה היא 'עירוני מודיעין – הנפילה'? כבר שש שנים בליגה ב'. עזוב אותך, זאת גניבת דעת, עבודה בעיניים. שפכו כספים מפה ועד מחרתיים. אומר לך את האמת, לא מעניין אותי. לא בקטע פוליטי, אני כל כך רחוק מעירוני מודיעין. אמרתי ואני חוזר על זה, הדבר הכי טוב שקרה לי זה הפיטורים האלה".

* * *

סיפור הסינדרלה של עידן הררי עדיין בחיתוליו, אבל ספק אם הצלקת שנותרה בו מהקדנציה האחרונה שלו בעירוני מודיעין תגליד בקרוב. הוא מתעקש שאין לו עניין בה, אבל במקרה הזה, ברור שעל ראש המאמן בוער הבייגלה.

בשורה התחתונה, כנראה שהפיטורים הלא נעימים מעירוני מודיעין באמת עשו לו שירות מצוין. אחרי גיחה קצרצרה לנערים של מרמורק הוא מצא את עצמו בגוב האריות של ליגת העל, כשמשמאלו תומר קשטן ומימינו אחמד עאבד עולה לחימום. בסופה של עונה, קרית שמונה לא עמדה במטרות שהציב לה הבעלים שלה איזי שרצקי, אבל אי אפשר להפריז בחשיבותו של הניסיון שצבר הררי בזמן הקצר שניתן לו ובדריסת הרגל שהשיג.

אם יגידו לך עכשיו "בוא למודיעין", מה יקרה?

"אין לי תשובה חד משמעית לזה. מצד אחד זה בית וזה מקום שגדלתי בו. מצד שני זה לא המטרות שלי כרגע. זה לא המקומות שאני רוצה להיות בהם. אחרי חצי עונה בליגת העל, המינימום הוא להישאר בליגות האלה. לאומית ומעלה, לא פחות מזה. מאמן ראשי בליגה א'? נשקול. אם זאת קבוצה שיש לה מטרות ותשים כסף כדי לעלות".

מה למדת בחצי עונה בקרית שמונה?

"ואוו, המון, המון. למדתי בלי סוף. למדתי על עצמי, למדתי מקצועית, התמודדות עם דברים, עבודה במועדון כדורגל אמיתי שמכבד את עצמו, ששואף. בחצי השנה האחרונה עבדתי במועדון כדורגל ואני יכול להגיד באחריות שהוא נותן את התנאים הכי טובים לאנשי הצוות ולשחקנים. שכר, תנאים מסביב, דירות, רכבים וכל מה שמשתמע מזה. יש לך שם את כל הזמן שבעולם להתעסק אך ורק בכדורגל. אתה נמצא בעיר שחיה ונושמת כדורגל.  למרות שלא רואים את זה הלכה למעשה בכל מה שקשור לקהל, אבל זו עיר שפשוט אין הגדרה אחרת".

מה לא עבד?

"אני הצטרפתי לתומר (קשטן) שבועיים אחרי שהוא קיבל את התפקיד. הלך לנו מעולה, הייתה לנו ריצה נהדרת בהתחלה, ניצחונות מרשימים, 0:3 על מכבי חיפה, 1:2 על הפועל באר שבע בגביע. הפועל רעננה היה משחק, 0:3, אחד המשחקים היותר טובים שלנו. באיזשהו מקום, אחרי הגביע פתאום התחילה הנפילה שלנו. היה לנו ליגה נגד הפועל באר שבע, דקה שמונים, החזקנו 0:0 יפה, הפסדנו בסוף, אבל כן היה משחק טוב שלנו בסך הכל. שם התחיל רצף שלילי. אני לא רוצה להגיד חוסר מזל, כי זה תירוץ עלוב. אבל גם במשחקים שהפסדנו, אם זה למכבי פתח תקווה ולבני יהודה בבית, זה משחקים ששתי הקבוצות הגיעו פעם אחת לשער שלנו, ביחד, וכבשו. ומנגד אנחנו ישבנו וישבנו על השער ממול, תקפנו ולא כבשנו. אפשר לקרוא לזה נאיביות, חוסר ריכוז, לא יודע איך להגדיר את זה. ושם התחילה הנפילה. למרות כל זאת, הגענו למחזור האחרון של העונה הסדירה כשהדברים כן תלויים בנו. ננצח, את הפועל כפר סבא, ואנחנו בפלייאוף עליון. חבל שבדקו אותנו לפי המשחק האחרון, אבל צריך לקחת בחשבון שמודדים אותך בסופו של דבר לפי התוצאות ולפי ההישגים.

"אני יכול לספר שבמשחק הזה, שעה שמונה וחצי כשהמשחק נפתח, תומר כבר היה 'מאמן עונה הבאה' מה שנקרא. היינו בפלייאוף העליון וזה נחשב הצלחה. בשעה עשר וחצי כבר ידענו שאנחנו לא ממשיכים. זה אחד הדברים שגם יצרו את הפיאסקו הזה שהיה בפלייאוף התחתון".

איזי שרצקי זרק את הפלייאוף התחתון?

"יכול להיות שהוא מיהר לצאת עם ההודעה לגבי זה שתומר לא ממשיך, אבל בסופו של דבר הוא בעל הבית. אני בטח לא אדבר בגנותו. הבנאדם נתן לי את ההזדמנות לעבוד בליגת העל. יש אנשים שלא זיהו את היכולת והכישרון בליגה ב', יש בנאדם שזיהה אותו בליגת על. לבוא ולדבר בגנותו אני לא יכול. בסופו של דבר הפלייאוף התחתון היה בעיקר להריץ גם שחקנים צעירים יותר, לתת להם הזדמנות, שחקנים שלא שיחקו במהלך העונה. והיו לנו גם בפלייאוף התחתון משחקים שלפרקים נראו טוב, עם השחקנים הצעירים יותר. אם זה המשחק באשדוד ואם זה המשחק בבני יהודה. חבל שככה נגמרה העונה. אם אני לוקח מינואר, הפתיחה שלנו כצוות הייתה פנטסטית, פתיחה מדהימה, נצחונות, כדורגל חיובי, ואיפשהו פיספסנו. יש כאלה ששואלים אותי 'איך אתה מסכם את החוויה?' אני לא קורא לדבר הזה חוויה, בסופו של דבר זה המקצוע שלי, זה מה שבחרתי לעשות בחיים ואלו הרמות שבהם אני רוצה לעבוד.  לקחתי בחשבון את כל ההשלכות שיש לזה, החיוביות כמו גם השליליות. קריית שמונה זה מועדון עם אנשים טובים. לא נתקלתי במרקם אנושי כזה והייתי בכמה מועדונים. עכשיו אנחנו עם הפנים קדימה, ממשיכים הלאה אל האתגר הבא".

מי זה אנחנו?

"אנחנו זה תומר ואני בעיקר. אני כיום מגדיר את עצמי ברמה העקרונית 'איש צוות של תומר'. הכימיה בינינו פנטסטית, העבודה המשותפת שלנו מעולה. הוא איש מקצוע אדיר, איש כדורגל מעולה, בן אדם, אישיות. לא הרבה אנשים בכדורגל הישראלי יש להם את האיכויות ואת האישיות הזאת של תומר קשטן. לצערי באיזשהו מקום לא הצלחנו במשימה שהייתה לנו בקרית שמונה, אבל אני משוכנע שבמקום אחר נצליח".

יש אופציות על הפרק?

"יש דיבורים, אבל זה ברמת דיבורים, לא משהו קונקרטי. חבל בכלל לדון בהם. בכדורגל דברים שמדברים איתך חודש לא נסגרים ופתאום מדברים איתך יום יומיים ואתה סוגר. ככל שהדברים נמשכים יותר סביר להניח שהם לא יקרו. אם זה רציני – זה לא לוקח זמן. ככה קרה בהגעה שלי לטוברוק בזמנו, וגם בהגעה שלי לקריית שמונה. הדברים נסגרו ביומיים. אני מאמין שנמצא את מקומנו באחת מהליגות לאומית או ליגת על, כמובן שהמטרה היא קודם כל להישאר בליגת העל".

דרך עצמאית באה בחשבון?

"אם אני רוצה להיות מאמן ברמות הגבוהות באמת, אני צריך להעביר לפחות ארבע חמש שנים בשקט כעוזר מאמן. בעבודה, בללמוד. אני מעריך שלליגות נמוכות יותר מליגת העל והליגה הלאומית אני כן מתאים יותר לקבל קבוצה, אבל זה פחות המקום שאני מכוון אליו כרגע. אני מכוון לטופ ואני עדיין לא שם. אני לא מסוגל עדיין להחזיק קבוצה לבד. לאו דווקא מבחינה מקצועית, אלא מבחינת הניסיון והשם והוותק. מקצועית אין לי ספק שאני ראוי. אם לא, לא הייתי נמצא איפה שאני נמצא. אבל אני עוד צריך להעביר כמה שנים טובות כעוזר מאמן, ללמוד עוד, לצבור ניסיון. אם זה בעבודה מול שחקנים בוגרים, אם זה בעבודה בלחץ כמו שהיה לנו בתקופה האחרונה. שזה הרגעים הפחות נעימים של הכדורגל, אבל הם גם חלק בלתי נפרד ממנו. וזה ניסיון חשוב בשבילי".

לא הכרת את תומר לפני ששיתפתם פעולה בקריית שמונה…

"זה נכון. אבל היה לנו חיבור מדהים. כי אני חושב, כשמסתכלים על אנשים מבחינה מקצועית, אם יש לך מה למכור, ידעו להעריך אותך. ואני חושב שזה בדיוק העניין בין תומר לביני. למרות חוסר ההיכרות בינינו הוא ידע להעריך וידע. מה שנקרא – להבין עם מי יש לו עסק. נוצרה כימיה מאד טובה ואני משוכנע שנמשיך לעבוד ביחד".

אתה רק בן שלושים, הגיל מקשה לעליך להשיג את הכבוד של השחקנים?

"זה נורא פשוט. שחקנים, ברגע שהם מזהים שיש מולם איש מקצוע, לא בנאדם שסתם מדבר ומברבר, אתה קנית את ההערכה שלהם. הם יודעים להבחין מתי עומד מולם פראייר ומתי עומד מולם מישהו שכדאי להקשיב לו".

מאיזה מאמנים אתה מקבל השראה?

"אני בעיקר מתחבר, ברמה הטקטית, למאמנים האיטלקים. קונטה, אלגרי, אנצ'לוטי ואפילו דייגו סימאונה. מבחינתי, הוויכוח מוריניו או גווארדיולה, על אף שאני אוהד ברצלונה, אני אומר מוריניו. זה העלית של המאמנים בעולם. ברמה הישראלית ההשראה שלי הוא תומר קשטן".

תשחזר לי את השבועות האחרונים בקבוצה, כשכבר ידעתם שאתם לא ממשיכים.

"השבועות האחרונים של הפלייאוף התחתון היו מאד קשים ברמה האישית וברמה המקצועית. מבחינת צוות, באנו לכל אימון כאילו זה האימון הראשון. ניסינו לשמור על הרעב ולתת את האימונים הכי טובים, במחשבה שאיך שנראים באימון, זה הנגזרת למשחק אחר כך. אי אפשר להתאמן רע ולהיראות טוב במשחק, או להיפך. אז באמת, אפילו בשבועות האחרונים, לכל אימון התייחסנו במלא הרצינות. אבל זה היה קשה, כי אתה עובד ואתה נותן ואתה מבין את האיכויות של הקבוצה שלך, ואתה יודע שיש איכויות, הסגל שלך מצוין, ואתה מפסיד. אתה לא מגיע למשחקים, אתה משחק לפרקים, זה היה מתסכל מאד".

מה הדבר הכי חשוב שתיקח איתך?

"ברמה האישית הגעתי להבנה, וברור שהייתי במקומות כאלו ואחרים חסר ביטחון לגבי היכולת שלי לעמוד ברמות האלה, אבל הוכחתי לעצמי שכן, שזה המקום שלי. אלו הליגות שאליהן אני שייך. המטרה היא להמשיך שם. לא תמיד זה תלוי בך, אבל זה מה שאני רוצה. פשוט מאד. להכניס את הרגל, זה כמו שאומרים שלהגיע למקום הראשון זה קל, אבל להישאר בו זה מסובך. אז הכנסתי את הרגל, אבל עכשיו אני צריך להישאר. אני מאמין שנמצא את עצמנו במקום שאנחנו שואפים להיות בו מהר מהצפוי".

בצילום: עידן הררי, בתמונה מימיו במודיעין. עדיין גר כאן, אבל לא נראה שיחזור לקבוצה (צילום פרטי)