הסרטון הויראלי של ג'יהן, המורה הערביה שמלמדת את תלמידיה עברית באמצעות השיר "גשם גשם מטפטף", היה אחד הדברים המשמחים שנקרו לנו בזמן האחרון. משגר הסרטון אולי התכוון להצחיק את חבריו בשל ה"דאחקה", אבל השיג תוצאה הרבה יותר משמעותית.
כי מה יש לנו בסרטון התמים והאזוטרי הזה? מעבר לצחוקים והבידורים שמייצרת דמות אישה מתופפת על דרבוקה, ממש מעבר לכתפה משוגר לצופה מסר מאוד חזק ומאוד משמעי על מהות המושג "ערבי ישראלי".
במשך שנים מלעיטים אותנו ראש הממשלה וחבורתו במסר ברור, שגורס כי ערביי ישראל הם גיס חמישי, אויב סמוי ובוגדני, שרק מחכה לשעת כושר כדי להצית ולהסית. ראינו את זה ב"אינתיפאדת ההצתות" שלא היתה, שמענו את ארדן מדבר על שקרי המשטרה באשר לאירועי אל-חיראן, וכידוע הערבים כאן תמיד בדרכם לקלפיות באלפיהם. בקיצור – אל תספרו לנו קשקושים על נאמנות וסולידריות מצד הערבים. תכל'ס, אלה מבינים רק כוח.
והנה, מעבר לכתפה של המורה המקסימה ג'יהן, נשמעים קולות ילדים תמימים, שמנסים בכל כוחם להיטמע בחברה הישראלית ולהצטרף אליה. קנו להם מעיל חדש וכל אחד אותו ילבש. ואין זה תוצר של דובר או יחצ"ן אלא פיסת חיים אמיתית, שהונצחה במקרה במצלמה סלולארית, ועוד יותר במקרה הגיעה לחשיפה המונית.
כדאי להכניס זאת טוב טוב לראש: הערבים הם חלק אורגני ורצוי בחברה הישראלית. הרצל ראה זאת בחזונו, כותבי מגילת העצמאות התייחסו לכך במפורש, ואפילו שחקן בדרך לנבחרת הלאומית בכדורסל כבר יש. התעלמו מהרוח הרעה והגזענית שנושבת מנתניהו, רגב וארדן. הם זמניים, המדינה לא.
