לצורך הכנת הידיעה המעניינת (על הבית בניל"י שהוצא אל מחוץ לגבולות היישוב הפורמליים) שוחחתי השבוע עם אנשי האירגון הימני "רגבים". לית מאן דפליג שאני חלוק עימם כמעט על הכל, אבל יש לפחות דבר אחד שבו אנו מסכימים: המצב הקיים אינו יכול להימשך.
המצב הקיים, שבו מדינת ישראל מטאטאת אל מתחת לשטיח את הבעיה הכי אקוטית שלה (מה עושים עם השטחים שנכבשו לפני חמישים שנה) רע לכולם. הוא רע לשוחרי השלום והפיוס כמוני שאינם מקדשים אדמה אלא חיי אדם, והוא רע גם לרוב הישראלים שגרים ב"שטחים" ורובם המכריע אינו "ימין אידאולוגי" אלא ישראלים שנהו אחרי פיתרון דיור זול ואחרי "וילה" שלעולם לא היו משיגים בתוך גבולות הקו הירוק.
במשך שנים פיתו אותם ממשלות הימין, ובעיקר מועצות היש"ע למיניהן והזמבישים למיניהם, לבוא אל השומרון ולגבי כל השאר "יהיה בסדר". המדינה אכן סללה להם כבישים, חיברה לחשמל, מימנה בנדיבות כל שגיון וצורך, וכל זאת תחת הכותרת "העם בחר ימין, אז זה מה שעושים" (מה שנכון טכנית).
רק דבר אחד שכחה המדינה לעשות. להסדיר את מעמדם של השטחים והיישובים האלה מול שאר העולם. טכנית, כל מה שמעבר לקו הירוק הוא "שטח כבוש" ולישראל מותר לנהוג בו רק לפי הדין הצבאי. זהו בדיוק המקום שבו נכנס לפעולה "חוק ההסדרה". כמובן שאני סבור שהוא רע מאוד, אבל אני מעדיף מצב שבו הוא מחוקק, מה שמעביר את המדינה למצב אחר בעמידתה מול שאר העולם. חדל ברבורים והחל סיפוחים. מספיק חיינו בשטח האפור. קחו אותנו אל השחור או הלבן.
