לעתים קרובות אני מסכים עם תוכן דבריה של שרת התרבות, מירי רגב. אף פעם אני לא מסכים עם האיך? הטונציה ושפת הגוף של הדברים שהיא אומרת. לצעוק בשפת גוף בוטה: "מי זה אובמה? הוא היסטוריה!" בעיניי זו לא תרבות. זה המיץ של תת תרבות.
אוי לאוזניים שכך שומעות ולעיניים הרואות את שרת התרבות של המדינה מזלזלת בשפת רחוב ממש בנשיא אובמה שלטעמי היה נשיא טוב למדינת ישראל. אילו היה נשיא רע עמונה ושאר ההתנחלויות היו מצטופפות בין גדרה לחדרה והרי אף ישוב מעבר לקו הירוק לא זז מילימטר בתקופת כהונתו. אם היה רע לא היינו מקבלים את מטוסי האדיר שהם בבחינת מדע בדיוני ואת עשרות המיליארדים כסיוע בטחוני ואזרחי.
ההתנהגות של נתניהו, רגב ושרים אחרים בממשלה כלפי אובמה וארה"ב הם בבחינת "אימת היתוש על הפיל". אין ספק שאנחנו צריכים לשמור על כבודנו ולהיאבק על מעמדנו בעולם תוך שימוש באוצר מילים מהלקסיקון הדיפלומטי המקובל ולא באוצר מילים השאוב מהקנטינה של כלא רמלה. גם את העמדה הכי קיצונית והכי חד משמעית אפשר לומר בשפה של בני תרבות ולא לחטט בביבי שופכין כדי להשתמש בשפה של ערסים.
אני לא מתרגש מעברה של רגב כמי שגדלה בקרית גת של שנות השישים של המאה שעברה. גם לי ולעוד רבבות יש תואר ב.מ (בוגר מעברה) ועובדה זו אינה צריכה לתת לנו רישיון לדבר בשפה גסה ונמוכה.
אין ספק שמירי רגב עשתה כברת דרך ארוכה והצליחה לצאת מהמצוקה שלתוכה נולדה בכוחות נפש ורצון עזים. דווקא הרקע הזה יכול להיות מנוף הכוח שלה ולא רק המנוף הפוליטי של הסתחבקויות עם פעילי ליכוד. גם ראש העיר שלנו, חיים ביבס לא נולד בסביון או כפר שמריהו. הרקע שלו דומה לזה של מירי רגב אבל בניגוד אליה ההתנהלות הציבורית שלו ובעיקר כיו"ר מרכז השלטון המקומי היא מכובדת וממלכתית.
מירי רגב יכולה לחשוב שהיא עלתה על הנוסחא לפיה הדרך הקצרה להגיע לשולחן הממשלה היא באמצעות צ'אפחות, צעקות ושפה נמוכה. טעות מירי, טעות. חשבי מסלול מחדש ואולי תגיעי רחוק יותר. לא מצפה שתהפכי להיות חנה בבלי אבל רבאק זה נשיא ארה"ב.
