השימוש הנרחב של כולנו ברשתות החברתיות משטיח לעיתים את הדרך בה אנו מסתכלים על אחרים, ובעיקר את הדרך בה אנו מגבשים את דעתנו עליהם. כך לדוגמה עורך הדין בועז גורק ממודיעין, שאם נשפוט אותו על סמך הפוסטים אותם הוא כותב בפייסבוק אזי מהר מאוד נגבש לגביו את תדמית ה"שמאלן הקיצוני הפוסט הציוני" וכולי וכולי. כל אותם תארים שבמציאות של שיח הציבורי בימינו הפכו כבר למילה נרדפת ל"בוגד עוכר ישראל".
אבל מה לעשות שלמציאות יש לעיתים נטייה שלא ליישר קו עם התדמית שבנינו בעיני רוחנו. בפגישה עם גורק הוא מצטייר כאדם חייכן ולבבי, שגם אם לעיתים דבריו ובחירת המילים בהן הוא משתמש נדמית קיצונית, הרי שמדובר על אדם שלדבריו המניע העיקרי שלו בכתיבת אותם פוסט שנויים במחלוקת הוא אך ורק החתירה לצדק וערכי ההומניזם ושוויון.
גורק הוא תושב העיר, בן 49 ואב לשניים העובד במשרדו יחד עם אשתו ומתמחה בדיני משפחה. הוא נולד בדרום אפריקה, שם גדל עד לשנת 1976 בה עלה לישראל יחד עם משפחתו. "אני זוכר ארץ מקסימה וילדות מאוד מיוחדת ביוהנסבורג".
ילדותו של גורק בדרום אפריקה התרחשה בשיא ימי האפרטהייד במדינה: "אני זוכר שהחוויה של להיות תושב דרום אפריקה שחור הייתה שונה לגמרי מזו של הלבנים. אני זוכר ספסל ועליו השלט 'מיועד לאירופאים בלבד', או בתי ספר ואוטובוסים בהם הקפידו על ההפרדה הגזעית. לאדם הלבן החיים שם היו סוג של גן עדן. לשחור הם היו גהינום. השחורים נחשבו שם כגזע נחות וכל מי שגר בדרום אפריקה הרגיש את זה. זאת הייתה תופעה מאוד מכוערת".
אתה זוכר איך הרגשת עם זה בתור ילד?
"בעיניים של ילד לבן זאת הייתה מדינה מאוד מתקדמת ומודרנית, עם שטחים עצומים וחופשות בעיירות נופש קסומות. אתה עסוק בחוויית הילדות שלך ויש דברים שנראים לך כמובנים מאליהם. אתה אפילו לא שואל עליהם. זה כמו שאתה יודע שלכל חפץ יש את המקום שלו. אני זוכר שהיה לי משרת שחור שהיה מאוד נחמד והיה מטפל בי. משהו בתוכי אמר שזה לא בסדר, אבל זה לא באמת העסיק אותי".
* * *
כשהיה בן תשע עלתה משפחתו של גורק לארץ והתיישבה בירושלים. הקליטה בישראל של שנות השבעים הייתה עבור גורק טראומטית: "היה מאוד קשה. אבי היה ועודנו מאוד ציוני, ויש לנו לא מעט חילוקי דעות. דווקא אמי, שהגיעה לדרום אפריקה בשליחות, היתה זאת שלא רצתה לשוב לישראל. הייתי ילד מפונק שמוצא את עצמו בבלוק בשכונת רמות, עם אנשים מאוד קשים ועליבות רבה. גרנו בדירת עמידר ולא היה לנו כסף. חיינו בעוני".
גורק למד בישיבות הסדר כאשר ברקע גירושי הוריו ולאחר מכן פטירתה של אימו בנסיבות טראגיות בעת ששירת בצבא. אותה חתירה לצדק שמניעה אותו כיום בכתיבתו בפייסבוק ובבית המשפט לדבריו, פיתחה את שורשיה באותה תקופה. "יש את הדימוי הזה על העולים האנגלוסקסים שהם השמנא והסלתא והעולים המזרחיים הם אלו שנדפקו. זה כל כך לא נכון. אנחנו לא עמדנו בדרישות של הסטיגמה. בישיבה ובצבא תמיד הייתי לטובת הצד החלש. אולי אפילו אובססיבי לטובת אלה שנפגעים, שלא רואים אותם. אולי באמת זה נובע מהחוויות שלי באותה תקופה והיום חוסר צדק מוציא אותי מדעתי. כל מה שאני אומר נובע מתוך הרצון שלי לעזור לחלש ולמי שנפגע".
כאמור, עמוד הפייסבוק של גורק משופע בפוסטים פרי עטו בהם הוא יוצא כנגד המציאות בישראל, במיוחד בכל הקשור למתרחש ביהודה ושומרון, לכיבוש המתמשך ולמתנחלים הישראלים. בז'רגון שלו תמצאו את הביטוי "מתנחבלים", אמירות המתפרשות כמה שנקרא כיום "פוסט ציונות" ורפררורים לגרמניה בתקופתה החשוכה ביותר. הנה למשל פוסט שלו מהשבוע בו כתב כך:
"הרכבת יצאה מהתחנה ולא תשוב. הלאומיות מתה .אין לאומיות אנגלית או גרמנית או צרפתית,גם לא טורקית או יוונית או ספרדית. הלאום נקבע לפי המדינה שאנשים חיים בה. הא ותו לא. מקומם, אך לא מפתיע שהתומכים הגדולים בעליית מפלגות הלאומיות והלאומנות במערב הנם הציונים. לא מפליא לראות מבין כל הדגלים דווקא דגל ישראל בולט בהפגנות ניאו נאצים בגרמניה. לא פלא שגדול התומכים בטראמפ ובסגנו הניאו נאצי ג'ף באנון הם המתנחבלים והימין בישראל. המדינה הציונית היא מדינת הגזע האחרונה במערב או במזרח".
עם אמירות כאלו זה די טבעי שגורק ייתפס כשמאל קיצוני ויסומן כמי שיוצא נגד המדינה ואזרחיה. מבחינתו של גורק הדברים נראים אחרת: "אתה קורא לי שמאל קיצוני ואני לא יודע למה. אני הומניסט קיצוני. אני אדם דתי שמקיים מצוות ובכתיבה בפייסבוק גם מצטט הרבה מן המקורות. התחלתי לכתוב יותר את דעותי בפומבי בשנת 2009 כשנולד הבן שלי. אז זה נהיה אישי, מפני שאני רואה ושומע דברים שאני אומר 'חס וחלילה שהבן שלי יצטרך לקחת חלק במה שנעשה פה. אני לא אוכל לתת לזה לקרות'. יש כאן דברים שמתרחשים בארץ שהם בבחינת עבירות מדאורייתא. כלומר עבירות על דברים שכתובים בתורה".
כמו מה למשל?
"קח למשל את השלטון הצבאי בשטחים. הבן שלי ייקח בזה חלק? ועוד יתגאה בזה?? זה לא מקור לגאווה. בטח שלא לסכן את עצמו עבור ערכים לאומיים כאלה. אני מקביל את זה לעבודה שלי למען גברים בגירושים ומשמורת משותפת, שאני הייתי חלק מהתהליך הזה. כמו שזה לא צודק שגבר ישלם מזונות אך ורק מפני שהוא גבר ובלי קשר לשאר הנסיבות, אז גם לא יכול להיות שילד פלסטיני שגר בנעלין או כל מקום אחר יקבל שלטון צבאי, בית משפט צבאי ואף אחד גם לא יידע אם הרגו אותו. ילד אחר, ממודיעין או כל מקום אחר, רק בגלל שהוא חלק מקבוצה יהודית, יזכה לשופט נוער ומשפט אזרחי. ואני עוד צריך להגן על זה ולשלוח את הבן שלי להיות חלק מזה?!"
מה עוד?
"קח למשל את עמונה. יש שם קבוצה של אנשים שעוברים על החוק בלי חשבון. כמה יישובים פלסטיניים הורסים בלי חשבון ובלי חוק? אנשים חושבים שהעניין הזה של יהודים ופלסטינים לא נוגע אליהם. זה כן וזה יגיע אלינו. כולנו נפגוש את ההקצנה הלאומנית הזאת. הגישה הזאת של 'הם ואנחנו', בסוף זה ייפגע גם בנו. אני לא חושב שמאבק הגברים לשוויון בגירושין שונה מהמאבק הפלסטיני לשוויון. היום אני נקרא קיצוני, אף על פי שאתה ואני מתגוררים באותה עיר. אני מחזיק בדעות של שוויון ולא קיצון. מבחינתי אני האדם הכי מתון כאן. היום לי קוראים קיצוני ומחר יגיעו אליך, כשתהייה לך דעה מסויימת שלא מוצאת חן בעיני אחרים. אתה שייך לקבוצה שאנחנו לא רוצים איתנו, אז נגדר אותך ונשים אותך בחוץ. זה לא ייפסק רק במי שלא יהודי".
אתה בעצם יוצא נגד הרעיון של ישראל כמדינת היהודים…
"הרעיון שהמדינה מיועדת לקבוצה מאוד מסויימת של אנשים הוא רעיון בעייתי. ההזדמנות שמקבל ילד ממקום מסויים שונה לחלוטין מזאת שיקבל ילד ממקום אחר. זה נכון לגבי הפריפריה מול המרכז ובטח שנכון לגבי ילד ערבי מול ילד יהודי. זה נוגע לכל אספקט בחיינו. קח ילד פלסטיני משועפט שדקר ונידון ל-12 שנות מאסר. ילד יהודי בכלל לא היה מגיע לכלא. זה פשוט עולם אחר. התחלנו לחוש שיש כאן גזע אחר שמקומו לא לידנו. קח את הפליטים מסוריה שאין סיכוי שנקלוט אותם אצלנו בגלל שהמדינה שלנו בנוייה על רעיון אתנוגרפי. זה מחריד. הרי אנחנו סבלנו מזה יותר מכל עם אחר".
קצת בעייתי לומר על עצמך שאתה לא קיצוני ומקביל להשתמש בביטויים כמו "מדינת אפרטהייד"…
"בוודאי שיש פה מציאות של אפליה גזעית. אמנם מנקודת מבטי כעורך דין המושג 'מדינת אפרטהייד' לא מדוייק, אבל אם אתה מסתכל על שטחי גבולות 67, בהם יש שלטון צבאי למוסלמים ושלטון אזרחי ליהודים, אז זה הרבה יותר גרוע מאפרטהייד. אני יכול להשוות את זה רק לגרמניה. מה שקורה בחברון זאת בושה ולא אכפת לי שיידעו שאני, בועז גורק, חושב כך. אתמול ילד בן תשע נהרג בידי מתנחלים וזה כבר שגרה, אפילו לא יודעים מי הם. זה עולם חשוך שלצערי אחראים עליו אנשים עם רעיונות המבוססים על גזע".
מה לגבי הביטוי "מתנחבלים"? זאת לא קיצוניות?
"המילים בהן אני משתמש לעיתים רדיקליות ולפעמים אני מצר על זה שאני משתמש בהן. כשאני אומר 'מתנחבל' אני מתכוון למי שהוא מתנחל ומתנהג כמחבל. יש הרבה מאוד אנשים שפועלים באלימות עם השקפת עולם גזענית מובהקת ומכאן השילוב של שתי המילים. נכון, זה לא נשמע טוב אבל יש גם אנשים כמוני שחיים בהתנחלויות והם חברים שלי. התנחלויות מבחינתי זה טאבו. מי שגר בשטח בו מפרידים בין דם לדם, אני חושב שזאת תועבה ואני לא חושב שזה קיצוני לומר זאת. אני יכול להיות חבר שלו, אבל גם לומר שזאת תועבה. לפעמים אני אומר לעצמי שצריך להיות מיליטנטי כדי להגדיר את הרוע, מתוך מחוייבות להצביע על מה שמסוכן. אני חייב לומר את האמת. על דברים כאלו חרבה הארץ כמו שכתבו בפרשת 'האזינו'".
* * *
איך נראה הפתרון לסכסוך הזה בעיניך? מדינה דו לאומית?
"החלום שלי הוא שיכול להיות פה משהו אחר. הפתרון הוא שוויון. אני לא חושב שיש פה שני לאומים. היהדות היא דת ולא לאום ופלסטין זה שם שנתנו למקום הזה. צריך להשתחרר מהנושא הלאומי. זה יכול לקרות וזה גם יקרה. מדינה אחת שוויונית. ברור שחבלי הלידה יהיו קשים, אבל ככה חיו כאן עד 1948. יהודים ומוסלמים שחיים יחד בשוויון. ברגע שנפסיק לראות ביהדות עניין לאומי אלא רק עניין דתי, משם הכל ישתנה".
אז בעיניך אין צורך במושג "מדינת היהודים"?
"אני חושב שהגיע הזמן לראות את זה אחרת. אני לא חושב שיהודים ברחבי העולם זקוקים לישראל כמקום מקלט. הדבר הכי מביש כאן הוא שיהודים מובילים בכל התחומים בכל העולם ואילו מדינת ישראל סוגרת את עצמה בגיטאות ומבקשת כסף מיהודי העולם".
אתה לא חושש מנזק מקצועי בגלל הראיון הזה? השיח הציבורי כיום לא ממש מכיל לדעות כמו שלך.
"זה יכול לעשות לי נזק? לא חשבתי על זה. אתה יודע מה, אני לא פוחד. אני מפחד לא להיות בועז ולא להגיד את האמת שלי. אני חושב על הילדים שלי ושל כולנו, על העתיד שלהם. הלוואי והייתי מוצא את הדרך לומר את דעותי ברמקול גדול יותר. למה המדינה קיימת, כדי שנאבד צלם אנוש? אנחנו לא ב'אביב העמים' של המאה ה-19. הלאומנות היא רעיון עתיק ומיושן. לצערי המיינסטרים היום הפך לקיצוני וחשוב לי לומר את האמת שלי".
בתמונה בועז גורק. "אתה קורא לי שמאל קיצוני ואני לא יודע למה. אני הומניסט קיצוני" (צילום פרטי)
