יש נשים שלקראת גיל ארבעים פונות למחוזות הניו אייג' ומסתדרות במעגלים ("מעגלי נשים". יש דבר כזה!) ויש כאלו שמבינות כי לא משנה מה קורה בעולם שמסביב אותו מנהלים לכאורה גברים – המפתח האמיתי לשינוי נמצא אצלן.
בכל מקום שבו נשים התאגדו, הן הצליחו. "ארבע אמהות" הביאו לנסיגה מלבנון. "מחסום ווטש" הצליחו (חלקית) לשמור על מוסר החיילים המתמודדים עם אוכלוסיה אזרחית. "נשים עושות שלום", שצועדות בארץ בשנה האחרונה – מחזירות את העניין המדיני לסדר היום.
האפקט שבהתאגדויות נשיות שכאלה הוא בחבירה למכנה המשותף הבסיסי ביותר, שנקרא "אחריות הורית". לא שהגברים מפקירים את משמרתם כהורים, אבל דומה שקלה דעתם להיסחף אחר סיסמאות חולפות הגוברות על היצר ההורי הראשוני. נראה שיותר גברים מוכנים להקריב את בניהם על מזבח גבעה קדושה בגדה מאשר נשים. אלו, כולל בעלות השקפת העולם הימנית, יודעות לעשות סדר עדיפויות נכון.
ל"שיר ההטרדה" שבוצע השבוע צריכה להיות השפעה מצטברת. אחרי הכל – הנשים שהשתתפו בפרויקט אינן סתם וייבערס מרמת אביב אלא תושבות שכונות "צבאיות". אם אין להן בת בצה"ל, אז הבן או הבעל שירתו ביחידה כזו או אחרת. גם אם אף אחד אחר לא ייקח את המחאה שלהן ברצינות – קרוב לארבעים קצינים בצבא (בהווה ובעתיד) כבר קיבלו כאן את החיסון.
