קריסת החניון בתל אביב היא כשל תרבותי שלנו. זה לא המהנדס. זה לא האדריכל. זה לא היזם. זה לא הטרקטור וזה לא אצבע אלוהים. זה אנחנו !!! יצרנו כאן בעשרות השנים האחרונות תרבות של מדינת עולם שלישי בצד היי טק לתפארת מדינת ישראל.
החניון קרס בגלל תרבות ״הסמוך״ ו״יהיה בסדר״. החניון קרס כי לאט אבל בטוח הפכנו לארץ אוכלת יושביה. תאוות הבצע והחומרנות אוכלת בנו כל חלקה טובה. אני מתפלא ומודה לבורא עולם שאלה סך האסונות שלנו הנובעים מהתכונות הרעות שאימצנו לעצמנו כעם. בעיניי זה נס. החניון קרס בהמשך ישיר לקריסת הגשר בצומת שפירים על כביש 1. לקריסת גשר המכבייה. לאסון ורסאי ולעוד אלף ואחת קריסות שהסתתרו בעמודים הפנימיים של העתונים כי לא היו אבידות בנפש.
השכלנו ליצור במקומותינו תרבות מושרשת של חפיפניקיות כי אין דין ואין דיין. 17 מפקחים בלבד עם צי של 5 מכוניות אחראים על הפיקוח בעשרות אלפים של אתרי בנייה זה אפילו לא לעג לרש. זה גם לא צחוק מהעבודה. המספרים האלה מעבירים לנו האזרחים מסר מאוד פשוט: אנחנו הממשלה לא סופרים אתכם ממטר. בעינינו אתם שקופים. אפילו לא כבשים. סתם חיידקים מזיקים שאם תעלמו מהעולם הזה לאף אחד לא איכפת. אל תפריעו לנו בבקשה להמשיך את חיינו ונהנתנות השררה. אז כמה אזרחים נהרגו? מה קרה? אתם מעדיפים את דעאש?
את הזלזול בחיי אדם אנחנו חווים בכל תחום מחיינו המגוונים. כיצד קורה שהמדינה נזעקת לסייע באסונות של מדינות אחרות המרוחקות אלפי קילומטרים מהחניון בתל אביב ומשקיעה בכך מיליונים ואינה מוצאת משאבים להגברת הפיקוח, האכיפה והענישה כאן אצלנו בבית?
בעוד יום יומיים יקברו את המתים. נעבור לידיעה המרעישה הבאה ונמתין כמו נידונים למוות לאסון הבא שהלוואי ולא יבוא יומו.
אנא אנו באים על תרבות כושלת כל כך? איזו מדינה אנחנו משאירים לילדינו המביטים בנו בעיניים כלות כאשר הם רואים במו עיניהם כיצד האור לגויים שלנו הופך יותר ויותר מעומעם?
