מבחינתי אפשר לבטל את המשחקים האולימפיים מחר ולהשאיר רק את המשחקים הפארא-אולימפיים. באמת. עם כל הכבוד למאית השניה שגירד אוסיין בולט משיאו הקודם, ואפילו לג'ודאים שלנו ש"עושים כבוד" למדינה ונעים בגב למירי רגב – הכל מתגמד מול רגע ממוצע באולימפיאדת ה"מיוחדים".

הביטוי "נצחון הרוח על החומר" מתממש בכל תחרות במפעל המענג הזה. אנשים מופלאים שרצים קילומטר בלי ידיים, מרימים משקולות בלי רגליים ושוחים בלי עיניים, אינם גימיק אלא תעודת כבוד לחברה שמטפחת אותם ושלחה אותם לתחרויות. חוזק השרשרת הוא כחוזק החוליה החלשה בה ומכאן אפשר ללמוד משהו על זהות המדינות בעולם, בפריזמה לא צפויה.

במשחקים הפארא-אולימפים האחרונים, בשנת 2012, טבלת המדליות לפי מדינות העמידה בראש את סין, רוסיה, בריטניה, אוסטרליה ואוקראינה. המעצמה החשובה והגדולה בעולם, ארה"ב, אפילו לא נכנסה לחמישיה הראשונה. מדובר בנתון מפתיע, משום שאנו מורגלים לראות את רוסיה וסין  כמדינות כוחניות, שאין להן בעייה לשעבד את אזרחיהן למטרות לאומיות ומעתירות כבוד כמו מדליה אולימפית. אבל אם אלה התוצאות במשחקי ה"מיוחדים" – כנראה שגם בשרידי הקומוניזם יש רכיב אנושי שאיננו מעריכים מספיק.

ישראל מצטיינת בתחום זה, אבל לא משום שאנו אור מפתיע לגויים בכל הקשור לנכים אלא הודות לסגנון חיינו האלים, שמכתיב הרבה מלחמות והרבה "נכי צה"ל". באופן מסורתי, רוב הנבחרות שלנו למשחקים הפארא-אולימפים מורכבות מאנשים כאלה. חלילה לי לזלזל בקורבן האישי של הספורטאים הדגולים האלה. אבל ברמה הלאומית, הייתי שמח אם נסיבות הגעתם לאירוע היו קצת אחרות.