בשנה שעברה נפעמו תושבי מודיעין לאחר שנחשף סיפורם של חבר המועצה מויש לוי ורעייתו נילי, שתרמו כל אחד מהם כליה לאדם שאינם מכירים. יכול להיות שהמעשה האצילי של בני הזוג לוי הניע טרנד: בימים אלה שוהה בארצות הברית יוגב אזולאי תושב העיר, המתאושש כעת מניתוח בסן פרנסיסקו לאחר שתרם כליה אף הוא לאדם שלא הכיר קודם.

אזולאי, בן 27, נמצא בקליפורניה כבר למעלה משבועיים והוא ישאר שם עד שיעבור חודש מיום הניתוח. בימים האחרונים השתחרר אזולאי מבית החולים בעיר והוא נמצא יחד עם אשתו ליאורה ובנם יהודה באירוח מטעם אחד הארגונים היהודיים באזור. "זה ארגון יהודי מאוד חזק ועשיר וההירתמות שלהם פשוט מדהימה", הם מספרים בשיחה טרנס-אטלנטית. "מבחינתם באנו אנחנו הישראלים, עם כוונות טובות ועשינו מעשה טוב, ועכשיו תורם להחזיר לנו. הם גם מתכוונים לעשות סרט דוקומנטרי על הסיפור שלנו ושל ג'ים".

"עבר טיפולים סיזיפיים"

ג'ים גפן, אב לחמישה שלו תרם יוגב את כלייתו, היה חולה בשנה האחרונה במחלת כליות קשה הדורשת ממנו להתחבר מידי יום לדיאליזה למשך 14 שעות רצופות. המצב הקשה של הכליות שלו גרם להן עם הזמן לגדול למימדים עצומים וכתוצאה מכך לפגוע בפעילות של איברים אחרים בגופו. השתלת כליה היה הטיפול היחיד אשר יכול לשפר את מצבו ולכן במשך יותר משנה חיפשה משפחת גפן תורם פוטנציאלי אשר יימצא מתאים.

גם סוג הדם הנדיר של ג'ים הקשה על מציאת התורם המתאים. ג'ים וגלית רעייתו הם ישראלים שהתגוררו בכפר יונה עד לפני שנתיים, אז עקרו לעיירה ליברמור שבקליפורניה במסגרת עבודתו של ג'ים בחברת הענק סיסקו. שנה לאחר שהגיעו לארצות הברית התגלתה מחלתו של ג'ים. "יום אחד הוא גילה דם בשתן ומיד אחר כך כבר התפרצה המחלה", מספר אזולאי. "הוא עבר טיפולים סיזיפיים ושני ניתוחים בהם חוברו אליו צינורות המתחברים בסופו של דבר אל המכונה המיוחדת. מצבו היה מאוד רגיש ולא אפשר לו לטוס חזרה לארץ. במקרה של ג'ים שתי הכליות גדלו למימדים עצומים. אם כליה רגילה שוקלת חצי קילו, אז עכשיו הוציאו לו את שתיהן וגילו שכל אחת מהן הייתה במשקל של ארבעה קילו. כאילו הוא סחב תאומים בבטן. הרופאים לא האמינו למראה עיניהם. במהלך כל התקופה הזאת הוא עבר הכשרה מיוחדת איך להפעיל את מכונת הדיאליזה וחצי מהגראז' שלו עמוס בקרטונים עם חומרים למכונה. אפילו כדי לאכול את המעט שהיה מסוגל, הוא היה צריך לקחת כדורים שימוססו את המזון כדי שהקיבה שלו תוכל להסתדר עם זה".

ותודה לפייסבוק שחיבר

לג'ים ולהרעיון לתרום כליה הגיע יוגב לגמרי במקרה לאחר ששוטט בפייסבוק ונתקל בפוסט שפרסמה גלית, רעייתו של ג'ים, בו ספרה את סיפורם וחיפשה תורם מתאים. "באותו יום הייתי בבית חולים, שם האחיינית שלי בת השנתיים וחצי הייתה מאושפזת. זה היה בחנוכה האחרון (12/2015. ע.ק), הייתי בקניון עם הבן שלי ופתאום קיבלתי הודעה מאחי שסיפר שבתו נפלה ונחבלה בראשה. בבית החולים גילו דימום במוח ותוך כמה דקות היא כבר הייתה בחדר ניתוח. אחרי שש שעות יצא הרופא וכששאלנו אם היא בסדר הוא ענה ש'בוא נחכה קודם לראות אם היא תצא מזה בחיים'. זה מבחינתי היה רגע מכונן שגרם לי להבין עד כמה החיים הם שבירים. איך תוך שנייה הכל יכול להתהפך וכמה שלא צריך לקבל הכל כמובן מאליו".

במשך מספר ימים שהה אזולאי בבית החולים, גם כדי להקל על אחיו ורעייתו שרק חודש קודם לכן ילדה תאומים. באחד הערבים דיפדף בפייסבוק ופגש את הפוסט של גלית גפן. "באותו הרגע, כשהאחיינית שלי בטיפול נמרץ עם תפרים בכל הראש ומחוברת לאינספור צינורות, ישר עלתה בי המחשבה שהקדוש ברוך הוא נוהג באדם במידה כנגד מידה ושאם ניתן את הסיוע שלנו להצלת אדם אחר, זה יעמוד לזכותה של טלאל וחייה יינצלו".

אזולאי פנה לגלית בפייסבוק וביקש להתחיל את תהליך בדיקת ההתאמה לתרומה. הוא מילא שאלון לגבי ההיסטוריה הרפואית שלו ובמקביל החל מצבה של האחיינית הפעוטה להשתפר. היא פקחה עיניים, הגיבה לסביבה וכעבור שבועיים שוחררה לביתה בתפקוד מלא, למרות ציפיות הרופאים לתקופת שיקום ממושכת. "מבחינתי כל הסיפור עם האחיינית שלי נתן לי לראות איך אולי בהשפעה ישירה של המעשה שלי דברים התחילו לזוז", הוא מספר.

"הכל התגמד מול המצווה"

כחודש לאחר מכן הגיעה מגלית התשובה, לפיה "אפשר להתקדם". בשלב זה יוגב וליאורה ממריאים לארצות הברית לפרוצדורה ארוכה של בדיקות מקיפות בבית החולים. "כשכל זה התחיל אני בדיוק השתחררתי משירות קבע כרמ"ד תובלה בפיקוד העורף", הוא מספר. "כשסיפרתי לליאורה בפעם הראשונה שאני רוצה לתרום כליה היא ישר הגיבה 'בחיים לא!'. גם ההורים שלי לא התלהבו יותר מדי מהרעיון. מה גם שטכנית, לנסוע לחו"ל לתקופה ארוכה לא היה נראה ריאלי כל כך. ליאורה היא בעלת עסק עצמאי לעיצוב אופנה, אני הייתי לקראת בחינות בלימודים והיינו צריכים לפנות את הדירה שלנו במודיעין. זאת גם הייתה תקופה שהתלבטתי אם להתחיל לעבוד ולך תסביר לאנשים למה אתה מחפש עבודה זמנית. זה היה לשים את כל החיים ב'הולד' ולנסוע לארה"ב לתרום כליה היה נראה קצת מורכב מדי. אבל לאחר שנמצאתי מתאים פתאום הכל נראה פחות מורכב והקושי בכל דבר התגמד מול המצווה הגדולה שאנחנו הולכים לעשות".

לפני מספר חודשים הגיעה משפחת אזולאי לקליפורניה לצורך בדיקת ההתאמה, שם פגשו את משפחת גפן. מה שהחל כתרומת כליה הפך לחברות אמיצה בין שתי המשפחות. "מצחיק אותי שאתה שואל אם נישאר איתם בקשר בשנים הבאות. הוא אומר לי שאני הבן שלו, חבר ואח שלו היום. בביקור הראשון שלנו בליברמור העדפנו שלא לפגוש את הילדים כדי שלא לטפח תקוות שווא במידה ואמצא לא מתאים לתרום. בביקור השני כבר נפגשנו עם הילדים והיה חיבור מדהים. התכנון המקורי היה לשהות בבית מלון על חשבון ג'ים וגלית כל התקופה שלנו בארצות הברית, אבל הבנו שהמשאבים שלהם מצומצמים. גם ככה הם הפעילו מערך תרומות בכל הסיפור הזה. אשתי ליאורה הציעה להם שנישן אצלם, שאנחנו לא צריכים יותר מחדר פנוי ומיטה להניח את הראש. ברוך השם, זה הסתדר. כשבילינו יחד איתם הפכנו לחברים לכל דבר. יש לנו תחביב משותף שזה מכוניות ואופנועים, עשינו יחד נסיעת מבחן ב'טסלה', שתינו בירה יחד. זה משהו אחר לגמרי. גם גלית היא כמו אמא שלנו היום והחיבור של ליאורה ושל אמא שלה איתם הוא כמו משפחה".

"יש פה הצלת חיים!"

בשבוע שעבר עברו ג'ים ויוגב את הניתוח ומאז נרשמה התאוששות מרשימה במצבו של ג'ים. אזולאי: "רק לפני כמה חודשים עוד אמרו לגלית שג'ים נמצא במצב נפשי שלא יאפשר לו לעבור את הניתוח. מאז שהגענו אליהם גם זה השתפר. היום הוא לא מפסיק לבכות, מהקלה והתרגשות. הוא עוד לא מעכל. הוא יצא מהניתוח ופתאום הוא יכול לתת שתן אחרי שנה שלא היה מסוגל".

לא חששת לתרום כליה?

"זה התחיל מהודעה פשוטה לגלית. מי חלם שהיום תדבר אתי לכתבה כשאנחנו כבר אחרי התרומה. זה התחיל מהשתדלות קטנה. בהתחלה זה נשמר בסוד. שבוע לפני הטיסה עוד הכל היה בספק כי ליאורה עברה הפלה טבעית ולא היה ברור אם מצבה יאפשר לה לטוס. בכוחות נפש עצומים היא אמרה לי 'תשמע, יש פה הצלת חיים. בוא ניסע'. ברגע שאתה מבין במהלך הבדיקות שאתה יכול להציל אותו, אז מה, עכשיו תגיד שאתה לא רוצה? גם הכל עבר בצורה כל כך טבעית ובאמונה שלמה שהיה ברור מאליו שצריך לעשות את זה. גם עצם זה שגרנו עם ג'ים וגלית, בדיעבד זה היה הדבר הכי נכון לעשות. כשנכנסנו לסיפור הזה לא ידענו מה אנחנו נותנים לבן אדם במצבו של ג'ים עם כל מה שהוא עובר. זה שינה את התהליך מקצה לקצה. מלתרום לאדם שאתה לא מכיר ולפגוש אותו פעם-פעמיים, למצב בו אתה חי איתו ורואה מה הוא עובר. הוא חי חיים של מוות איטי. נכנס למיטה בלילה ויוצא מהחדר רק אחרי 14 שעות, בלי לזוז ובלי להפסיק את הטיפול".

באופן מפתיע למדי, על התרומה של מויש ונילי לוי ממודיעין שמע אזולאי רק בארצות הברית: "רק בדיעבד שמעתי על זה. הגענו לכאן ביום העצמאות לבדיקות, בדיוק כשהם הדליקו את המשואה בטקס בהר הרצל. גלית שאלה אותנו אם שמענו עליהם וסיפרה לנו את הסיפור. הם ראויים להערצה. בזכות אנשים כמוהם אולי עוד אנשים יפתחו מודעות לנושא ואולי יתרמו בעצמם. אין בארץ כל כך הרבה חולי כליות שמחכים להשתלה ובתוך כמה שנים אפשר לפתור את זה לגמרי".

ואיפה אתה בכל הסיפור הזה?

"אני מעדיף לא לראות את עצמי בכל הסיפור אלא את ההשגחה המדוקדקת שהביאה אותי עד הלום. אני מאמין שאם הייתי עדיין בצבא, לא הייתי פנוי רגשית לחשוב על צעד כזה והסיכוי שלי להגיע לכאן היה קטן מאוד. לא סתם הנפילה של טלאל התרחשה לאחר שהשתחררתי מהצבא ולא סתם הפוסט של גלית הגיע אליי כשטלאל הייתה בטיפול נמרץ. לכל דבר ישנה סיבה וכנראה שהאחיינית שלי נפלה כדי שכולנו נכיר את ג'ים. המסר שלי לאנשים הוא שיבינו שזה לא כזה סיפור. אני באמת מאמין שאני אותו אדם שהייתי גם לפני הניתוח. אם אנשים יראו את זה בצורה הזאת, אולי גם הם יעשו את זה". 

בתמונה בבית החולים. ההשגחה המדוקדקת שהביאה אותי עד הלום" (צילום פרטי)