22 תינוקות וילדים מצאו את מותם בשנים האחרונות כתוצאה מכך שמבוגרים שכחו אותם במכונית. נתון מזעזע. טרגדיה איומה למשפחות שחייהם התהפכו ברגע והאסון שנגרם על ידם ילווה אותם יום יום ושעה שעה עד יומם האחרון. זה העונש האמיתי שלהם ולא העמדה לדין בגין רשלנות או הריגה.
השבוע זה קרה שוב לסבתא ששכחה את הנכדה בת 9 חודשים במושב האחורי. התופעה הזאת כמעט שלא הייתה קיימת לפני כמה עשורים. אם כך מה השתנה? מדוע למרות האסונות הרבים של שכחת ילדים במכונית אנחנו לא מצליחים להתגבר על שכחה שנגמרת באסון שאין שני לו. זאת למרות אלף העצות והאפליקציות שפותחו כדי למנוע את הישנות המקרים האלה ועדיין לא נמצאה נוסחת הפלא שתמנע לחלוטין או תצמצם מאוד אפשרות שנשכח את היקר לנו מכל ונגרום למותו.
לעניות דעתי, הסיבה לתופעה הכאובה כל כך היא העובדה הידועה לכולנו. אין לנו זמן!!! אנחנו עסוקים באלף אוחד דברים בו זמנית. אנחנו עושים מספר פעולות באותו זמן. העומס הזה מכריע אותנו גם בעניין הכי חשוב לנו בעולם- הילדים שלנו. אנחנו שוכחים אותם וגורמים למותם באופן אכזרי. רק המחשבה על כך יכולה להוציא מדעתו את האדם הכי שפוי בעולם.
אני מודיע לכם שאילו הייתי אב לילדים בגיל צעיר המסיע את ילדיו בעידן הזה הייתי שם לעצמי אלף סימנים ואמצעים כדי חלילה לא לשכוח את הילד לדקה במושב האחורי של המכונית. קצרה היריעה מלציין את האמצעים שהייתי מסוגל לחשוב עליהם עד לרמה שמי שהיה עובר ליד מכוניתי היה בטוח שהבעלים של הרכב הזה יצא מדעתו.
התופעה הזו מעידה עלינו. על הטרוף שבו אנו נמצאים במרוץ אחרי קריירה, פרנסה ואלוהים יודע מה? מרוב משימות אנחנו לא מסוגלים לסיים שיחה אחת בנייד מבלי לומר לשומע: אני חייב לסיים. יש לי ממתינה. אני אחזור אליך…
חלקנו מנהל רשימות אינסופיות של מטלות שספק אם אנחנו מצליחים למלא את מחציתן. יש לנו מכוניות מהירות, מטוסים משוכללים, טלפון נייד, אמצעים וטכנולוגיות שנועדו לחסוך לנו זמן וראו זה פלא- המשאב הכי חסר לנו הוא זמן.
המידע שאדם בעידן שלנו נחשף אליו ב-24 שעות דומה לזה שנחשף אליו אדם שחי לפני 100 שנה בכל שנות חייו.
ולצערי, נגמר לי הזמן ואני חייב לרוץ הלאה…
