בשבוע שעבר פורסמה זהותו של המנהל החדש של תיכון ברנקו וייס במודיעין, שייכנס לנעליו של מיכאל בן שטרית שכיהן בתפקיד שש שנים, מאז הקמת בית הספר שמהווה למעשה "תיכון הזדמנות אחרונה" לבני נוער שלא מצאו את מקומם במסגרות החינוכיות הרגילות.

השבוע מצאנו את המנהל החדש – אריאל פריאנטה בן ה-34 – כשהוא כבר שקוע בהכנות לקראת שנת הלימודים הבאה והיום הראשון בו יפגוש את תלמידיו החדשים. לפני כשבועיים החל בחפיפה כשהוא מלווה על ידי בן שטרית, אולם כבר השבוע הוא מנהל למעשה את כל הצד התפעולי של בית הספר בעוד המנהל היוצא עוסק בעיקר בליווי פרויקטים שהחלו בתקופתו.

פריאנטה אולי רק בן 34 אולם כבר מחזיק ברזומה עשיר. הוא מתגורר בתל אביב יחד עם אשתו ושני ילדיו ("השלישי בדרך, בעוד חודש") ואת שירותו הצבאי עשה כלוחם בחיל האוויר, ממנו השתחרר בגיל 26  ועושה כיום מילואים בדרגת רב סרן. פריאנטה הוא בעל תואר ראשון במדע המדינה ותואר ראשון במשפטים, תעודת הוראה באזרחות ובוגר תואר שני בתוכנית למדיניות ציבורית למנהלים. בשמונה השנים האחרונות מאז השחרור מצה"ל, עסק פריאנטה בעיקר בחינוך בלתי פורמאלי ועבודה עם נוער בסיכון. את דרכו החל בעמותת על"ם, המסייעת לנוער בסיכון, בדרום תל אביב ובבת ים בעיקר. הוא הקים את פרויקט "פאי" – פרויקט לחיזוק ומסוגלות נוער בסיכון, בו לוקחים חלק כשישים מתנדבים ובני נוער מפנימייה חקלאית. בעל"ם עבד פריאנטה במרכזי נוער של העמותה ובעבודת שטח בנוסף.

ספר מעט על חווית העבודה בעל"ם.

"זה עולם אחר, עולם שהמהות שלו היא שהנוער הזה מגיע אליו מרצונו. זה לא כמו מסגרת פורמאלית דוגמת בית ספר, אליו הם מחוייבים לבוא. כאן הם מגיעים מרצונם. זה נוער שיש לו ואקום שאתה כמדריך ממלא. לא כדמות הורית, אלא כאוזן קשבת. אתה עוזר להם בהמון דברים, קטנים וגדולים, בהם אין להם את מי שיעזור. אתה מסייע להם מול בית הספר, מול המשפחות ומול הצבא בצו הראשון ובתהליכי הגיוס והמיון. אתה שם בשבילם כדי להראות להם שיש מקום בו רואים אותם איך שהם, שנותן להם להתבטא ומקשיב להם. אתה בעצם נותן להם דמות של מבוגר משמעותי אחראי בחיים שלהם, שלא תמיד יש להם במקום אחר".

"אנשים מונעים משמועות"

בארבע השנים האחרונות היה פריאנטה חלק מצוות ההקמה של תיכון ברנקו וייס בבת ים, שהוקם שנתיים לאחר מקבילו המודיעיני. "ברנקו וייס בבת ים הוקם ופועל באותו מודל ואותה תפיסה כמו בית הספר כאן במודיעין", הוא מסביר. "אמנם מדובר על חתך אוכלוסיה מעט שונה, אבל יש לבני הנוער האלה אותם מאפיינים וסממנים".

בבת ים שימש פריאנטה כמחנך ורכז פדגוגי. "אני מגיע מהתחום. זה לא שבאתי מהחינוך הפורמלי. אני פשוט מאוד נהנה לעבוד עם האוכלוסייה הזאת. אני גם חושב שזה חשוב בשבילם. זאת עבודה ראויה, לעבוד איתם ולחזק ולבנות אצלם את תחושת המסוגלות, לקחת אותם לאופקים חדשים. גם ברמה האישית זה יותר מאתגר ומעניין".

איך אתה מרגיש עם הסטיגמה, שעדיין קיימת, לגבי התיכון ותלמידיו?

"אני חושב שזה בעיקר חבל. אנשים בדרך כלל מונעים משמועות. הם לא רואים את עבודת השטח האמיתית שהמורים כאן עושים בבית הספר. הרבה פעמים ממתגים נערים ונערות כ'נוער נושר' ולא מודעים לכך שנעשית כאן עבודת קודש עם בני הנוער האלה. עבודה של להראות להם אופקים חדשים ולהעלות להם את הביטחון העצמי. בעיני, הסטיגמה מגיעה הרבה פעמים מחוסר ידע, כשאתה מסתובב כאן במסדרונות אתה לא רואה את הסטיגמה הזאת".

אתה חושב שהנערים מרגישים אותה?

"גם אם יש להם את הסטיגמה הזאת לגבי עצמם, אחת המטרות היא להעלים את התחושה הזאת. יש מטרה לצאת ממעגל התפיסה העצמית הזאת. מתייחסים אליהם כאל שווים לכל נער אחר בכל בית ספר אחר. גם הדרישות מהם גבוהות כמו בכל מקום אחר. הרף הוא גבוה. אחר כך החבר'ה האלה הם המשווקים הכי טובים של בית הספר. הם ההוכחה לכך שהסטיגמה על בית הספר ועליהם היא מוטעית מהיסוד".

מה דרוש ממנהל בברנקו וייס בשונה ממנהל בבית ספר רגיל?

"אני חושב שהכוח של בית הספר הוא בצוות המורים שכאן. מנהל בכל בית ספר, נדרש קודם כל ליכולת מנהיגות להניע את התלמידים והמורים לעשייה חינוכית. בבית ספר כמו ברנקו וייס, עומס העבודה הרגשית על המורים גדול יותר מאשר במקומות אחרים בגלל סוג האוכלוסייה. נדרשת כאן יכולת לקחת צוות ולהוביל אותו קדימה וזה האתגר הכי גדול. אם זה יצליח אז גם העבודה מול התלמידים תצליח בלי ספק. יש כאן רק 115 תלמידים אז ההכרות שלי עם התלמידים והמשפחות שלהם אמורה להיות טובה. אתה צריך להבין מה הקשיים שלהם, מול איזה אתגרים הם עומדים ועל אילו נקודות צריך לעבוד מול כל אחד".

נכון להניח שלמנהל בברנקו וייס אמורה להיות מערכת יחסים שונה עם התלמידים מאשר במקום אחר?

"האמון של התלמידים במנהל לא נקנה ביום אחד, אלא דרך תהליכים ארוכים. דרך דוגמה אישית ומעשים. אני בטוח שהיום הראשון יהיה מאוד מרגש, אבל גם עשוי להיות קשה".

ביה"ס כ"סוכן שינוי"

אתה נכנס לנעליים גדולות…

"נכון, מיכאל (בן שטרית. ע.ק) זוכה להרבה מאוד הערכה מהצוות ומהתלמידים. אוהבים אותו, גם משפחות התלמידים, אבל אני בא מי שאני. אני מצפה מאוד ליום הראשון של שנת הלימודים. זאת התחלה של בניית אמון. אין פה שטיקים, זה לא שתעשה משהו והתלמידים יגידו 'זה מנהל גבר שבא לשנות'. זה עניין שדורש זמן, שיטה מסויימת וגם אמון. זה ייקח זמן".

איך החוויה של המורה והמנהל בתיכון כזה שונה מאשר של העבודה בבית ספר רגיל?

"אני חושב שהרבה פעמים התלמידים האלה מגיעים עם חוויות לא טובות ממערכת החינוך. ההבדל כאן הוא שיש מולם מורה שנמצא איתם 6-8-10 שעות בשבוע ומלווה אותם גם בתהליכים שקורים מחוץ לבית הספר. בהתמודדות בעיר, בבית ולקראת הגיוס ומול הצבא. אני חושב שזה אמור לתת להם תפיסה אחרת על מערכת החינוך ומשמעות המחנך בחיים שלהם. יש פה מורים שמלמדים ומלווים את התלמידים גם בשעות הערב והלילה מחוץ לבית הספר. הרבה מאוד זמן מוקדש לשיחות אישיות ולקביעת יעדים אישיים לכל תלמיד בהתאם למקום שלו. המטרה היא לקחת אותם מהנקודה בה הם נמצאים הלאה קדימה. ההבדל בין ללמד כאן מול ללמד בבית ספר רגיל וגדול הוא שפה המטרה הראשונה של המחנך היא בניית אמון. בדרך כלל כשתלמיד נושר מבית ספר, זה לא קורה כי הוא בחר בזה. אולי יש בעיות לימודיות או חינוכיות או רגשיות. בדרך כלל יש הלימה בין כל הדברים האלה שמתערבבים יחד ומזה נוצרת תפיסה מסויימת לגבי מערכת החינוך".

התלמידים מגיעים לכאן פגועים מהמערכת?

"אני לא יודע אם פגועים זאת המילה הנכונה, אבל כשנער יושב בכיתה של ארבעים תלמידים ויש לו מחנך שרואה אותו שלוש שעות בשבוע, אז אי אפשר לראות כל אחד מהתלמידים. אי אפשר להבין את התלמיד ואת הנקודות שדרושות לו כדי להתקדם קדימה. כאן בברנקו וייס יש מנגנון מאוד מסונכרן. בכל כיתה יש רק 14-15 תלמידים. אם תלמיד הבריז בבוקר אז הוא יקבל טלפון מהמחנך שלו ויבדקו למה הבריז ומה קרה ואיפה קשה לו".

מה החזון שלך לגבי בית הספר?

"אני רואה את בית הספר כסוכן שינוי בחיים של התלמידים, כמקום שיכול לקחת ולפתוח להם אופקים חדשים בחיים ולהראות להם את הדרך להגיע לשם. אם זה דרך בגרות מלאה או טובה, דרך שיבוץ למקומות טובים בשירות הצבאי או הקניית מיומנויות שיעזרו להם בחיים. בעצם, המטרה היא להביא את הבוגרים למצב בו הם חלק מועיל בחברה, בו הם משתלבים בצורה מלאה, מכירים ביכולות שלהם ויודעים לאן הם מסוגלים להגיע".

"עוזב את פרוייקט חיי"

מיכאל בן שטרית, המנהל היוצא ומייסד בית הספר, על פריאנטה: "הוא המועמד הכי טוב שאפשר היה לבחור "

כאמור, בכיסא המנהל של ברנקו וייס יחליף פריאנטה את מי שנחשב למנהל המיתולוגי של התיכון – מיכאל בן שטרית. בימים אלה בן שטרית נמצא בתהליכי מיון למספר תפקידים אפשריים ועדיין אינו יודע לחלוטין לאן מועדות פניו.

בן שטרית, איך מסכמים שש שנים בברנקו וייס ו-13 שנים בעבודה עם נוער בסיכון במודיעין?

"אני מסיים כאן בתחושת הצלחה גדולה, תחושה שעשיתי משהו מאוד משמעותי וגדול. מבחינתי השנים האלו היו מתנה גדולה. העבודה הזאת והעיר מודיעין נתנו לי אפשרות להגשים חלום. לא יכולתי לכתוב תסריט טוב יותר".

איזה טיפ אתה נותן למחליפך?

"אני אומר לך את מה שאני אומר לאריאל בכל תהליך החפיפה. אני לא צריך לאחל לו הצלחה כי הוא איש מוכשר מאוד ואין לי שום ספק שהוא יצליח. מה שכן אני אומר לו, זה שאני מאחל לו שייהנה. 

בתמונה פריאנטה. "בית ספר כסוכן שינוי בחיים" (צילום פרטי)