אז אחרי ימי הזיכרון לשואה ולחללי צה"ל ואחרי המנגלים והזיקוקים והכל לתפארת מדינת ישראל אנחנו חוזרים לשגרת ימינו המטרידה והממלאת את לוח השנה שלנו כמעט ברמה יומית.
בוקר טוב ישראל ולעם היושב בציון: שר הרווחה, חיים כץ נחקר ברשות לניירות ערך בחשד שגרף לכיסו העמוק מאות אלפי שקלים מרווח בבורסה על סמך מידע מוקדם ואסור שקיבל אודות עסקת נדל"ן. השר כץ שביום הזיכרון לשואה שהיה לפני דקה ריגש אותי בראיון בגל"צ על היותו בן לניצולי שואה מצטרף לרשימה ארוכה ואינסופית של פוליטיקאים ונבחרי ציבור הצועדים ללא בושה לחדרי החקירות.
ושוב אנו מוצאים עצמנו "מופתעים" מהיקפי השחיתות אצלנו. יש בקרבנו מעשי הונאה, מרמה וגניבה כמעט על כל חלקה טובה ואצל כל "מילייה" חברתי, כלכלי ופיננסי. אנחנו מושחתים מכף רגל ועד ראש. אם בעבר נהגנו לומר שעבור האמריקנים הדולר הוא האלוהים שלהם אז אנחנו בדרך הנכונה רק במטבע שהוא שקל ונחשב למטבע החזק בעולם.
כל העם הזה מדבר כסף/נדל"ן/השקעות והכי חושב איזו קומבינה נדרשת כדי לעשות כמה שיותר כסף בזמן הקצר ביותר. ראו מקרי ענבל אור וחברת "אדמה" והעומד בראשה, אורן קובי שנחשד בימים אלה בהעלמה ובזבוז של עשרות מיליונים מאנשים כמוך וכמוני.
האירועים האלה מרחיקים מאיתנו לצערי את האמון מכל "בעלי המקצוע" ונבחרי הציבור שלנו. אנחנו לא מאמינים למוסכניק ולא לפיננסייר ולא לנבחר הציבור. יותר קל לנו להאמין להומלס בצומת מאשר לראש הממשלה שלנו. איזו מציאות חיים נוראית? איך יצרנו ג'ונגל חברתי כזה שבו התחושה היא שאדם לאדם זאב.
ומעניין איך אותם אנשים מזילים דמעה ביום זכרון/בוכים בסרט הודי והצדיקים מביניהם תורמים כליה לאדם שהם לא מכירים.
נכון שצריך להימנע מהכללות לגבי הטבע האנושי/ישראלי ולמרות זאת נדמה שהצדיקים מבינינו הם בקושי ל"ו בני אדם וכל שאר המיליונים נמנים על אחת מהקטגוריות האנושיות שהזכרתי למעלה.
האם ניאלץ להמתין עד ליום השואה או יום העצמאות הבאים כדי לזכות ברגע של אחדות, נחת וקורת רוח?
אנא אנו באים ומה יהיה בסופנו? נכון, השמש זורחת ומחייכת לחלקת האלוהים הקטנה שלנו. ארץ זבת חלב ודבש אבל לעזאזל בני אדם, מה קורה לכם?
