מחר בתוכנית "עובדה" של אילנה דיין יציגו את האלוף האגדי רחבעם זאבי (גנדי) במלוא מערומיו- תרתי משמע. התוכנית טרם עלתה לאוויר וכבר הוויכוח הציבורי מתנהל במלוא עוזו. כמי שגדל על ברכי סיפורי יחידת הקומנדו המהוללת 101 בכיכובם של אריק שרון, מאיר הר ציון ואחרים שהלכו לעולמם גנדי היה גיבור ילדות שלי.

בני דורי זוכרים אותו כאלוף פיקוד מרכז אחרי מלחמת ששת הימים כשהוא מלטף לביאה. בעינינו הוא היה בן דמותו של שמשון הגיבור. לימים התבגרנו ולמדנו על קשריו ההדוקים עם כאלה שהוגדרו ראשי הפשע המאורגן שנמנו על "רשימת ה-11" והיו היעדים המרכזיים של משטרת ישראל.

מערכת "עובדה" נדרשה "למעלליו" של גנדי בענייני נשים שנים ארוכות לאחר שנרצח ועשרות שנים לאחר שהמקרים החמורים לכאורה נעשו או לא בעיקר בשל מפעל הנצחתו של גנדי כאחד מבניו המהוללים של עם ישראל וצה"ל.

לעניות דעתי, חרף חלוף השנים ולמרות העובדה שאין את מי לשאול לתגובה ולהתייחסות למקרים החמורים מאוד יש מקום לשדר את הכתבה. משפחתו של גנדי מנסה בכל דרך למנוע את השידור וזה מובן ויותר מטבעי. גנדי יוצא מהכתבה רע מאוד וזאת בלשון המעטה.

בצה"ל של אחרי מלחמת ששת הימים התחושה הייתה שלקציניו ואלופיו מותר הכל. הם נחשבו לבני אלים ממש. וכאשר זו האווירה אזי הכל מותר. האלוף איציק מרדכי לא היה לבד. כמוהו היו מאות אלא שלמזלם אותם לא תפסו או שהקורבנות העדיפו להמשיך בחייהם ולהימנע מכל הסאגה של חשיפה ציבורית והליך משפטי מביש.

אני שם את מבטחי ביושר והאינטגריטי המקצועי של אילנה דיין שהיא לעניות דעתי העתונאית המוכשרת והמקצועית ביותר שקמה לנו מיום הקמת המדינה.

גנדי לא נמנה על ל"ו צדיקים. זאת יודעים אשתו וילדיו. אין ספק שהוא היה לוחם מהולל ואוהב ארץ ישראל מושבע. גנדי כמו משה דיין ואחרים היו חיילים טובים אבל על אישיותם וערכיהם המוסריים מרחף סימן שאלה ענק. הם הסתובבו בינינו כאילו שאלוהים הוריש להם את הארץ ועשו בה כבתוך שלהם.

ברבות הימים למדנו על חולשותיהם של המנהיגים הללו בדומה למלכים וקיסרים במקומותינו לפני אלפי שנים וגם בימים אלה בכל רחבי הגלובוס. מסמכי פנמה מאששים רק מחלק מהיותם של מנהיגים רק בשר ודם במקרה הטוב וחיות אדם במקרה הרע.