זה לא דרעי. זה לא אולמרט. זה לא קצב. זה לא הירשזון. זה לא בניזרי. זה לא לחיאני. זה לא הם. אלה אנחנו! העובדה שרבים מאיתנו לא נתפסו וטרם הורשעו והושלכו אל בית האסורים אינה אומרת שהשכלנו להקים כאן חברת מופת. רחוק מכך.
אנחנו צריכים להביט באומץ במראה ולומר לעצמנו: גם אני עשיתי היום עבירה קטנה/גדולה. סימסתי תוך כדי נהיגה. עקפתי בתור לטסט או לקופ"ח. הטרדתי בחורה בעבודה או ברחוב, לא רשמתי הכל בקופה הרושמת ועוד ועוד ועוד.
מה שנחשף במקומותינו בשנים האחרונות מצביע בוודאות על כך שאנחנו קרובים יותר לסדום ועמורה מאשר לארץ זבת חלב ודבש. אנו מאבדים בקצב מדאיג את המוסר, החמלה, האהבה והערבות ההדדית שאפיינה אותנו בעשרות השנים הראשונות מקום המדינה.
הפכנו במקרה הטוב לעם ככל העמים, ויש שיגידו "טוב שכך". העובדה שאנחנו בצמרת העולמית בהייטק ובפיתוח אפליקציות אינה עושה אותנו טובים ונחמדים יותר איש לרעהו. לדעתי, ההיפך הוא הנכון. אם האפליקציה WAZE הייתה אפליקציה מוסרית-ערכית בהחלט היינו כולנו צריכים לבקש ממנה לחשב עבורנו "מסלול מחדש". ירדנו לגמרי מהפסים. הרכבת דוהרת במדרון חלקלק ואין בינינו לא מאור גדול ואף לא פנס קטן עם אור חלשלוש שיאיר לנו את הדרך.
כלכלה וכסף אינם חזות הכל. גם הם אינם בנמצא בקרב רבים מאיתנו. אין כמעט צומת בערים הגדולות שאינו מאוכלס בהומלס אחד או כמה החולקים את המעות שחלקנו משאירים להם כדי לקנות פת של לחם או בקבוק וודקה.
מאסנו בחדשות המבשרות לנו מדי יום על פשעים ועבירות של אלה שבחרנו בהם במו ידנו. הם איבדו את הבושה ואנחנו איבדנו את העניין. אוי לעם המתרגל לכך שנבחריו מושחתים ואינו מתרגש מעוד ידיעה על בכיר רם ככל שיהיה שחטא ופשע.
מה יאמרו אחרוני העובדים והעצמאים במשק שעה שהם רואים כיצד המיסים ששילמו בזיעת אפם עוברים בחלקם לבעלי שררה ככספי שוחד ושחיתות?
