הייתם מאמינים? ניצול שואה בשם משה אליהו, נכה בן 91 פנה למשרד האוצר כדי לקבל עזרה במימון טיפול שיניים מסובך. במשרד האוצר השיבו לו החוכמולוגים שחלקם אולי צאצאי קורבנות השואה: "תוכיח שהשיניים נפגעו בשואה" – כך מופיע היום בעתון בשפה העברית בארץ ישראל.
הישיש עצמו נמצא במצב רפואי לא פשוט והוא נזקק לחמצן ולהשגחה צמודה. הוא מקבל קצבת נכות של 81%. מדובר בטיפול שיניים שעלותו 5000 ₪.
אתם מבינים את זה: משרד האוצר שבקופתו מאות מיליארדים, החונק אותנו במיסיו (אלה שמשלמים כמובן) עושה שריר על ניצול שואה בן 91 כדי לחסוך מעצמו 5000 ₪. מכאן תבוא הישועה לקופת האוצר ולחוליו של המשק שלנו?
אני מסרב להאמין ששר האוצר משה כחלון יודע על כך. מהתרשמותי את האיש הוא היה מוציא כסף מכיסו ומממן את טיפול השיניים של הניצול מהאחרונים שעוד מהלך בינינו בין החיים, אם אפשר בכלל לקרוא לזה חיים. וזה קורה בשבוע שבו הלך לעולמו אחרון הניצולים ממחנה טרבלינקה.
בעבר היה לנו שר אוצר (יגאל הורוביץ ז"ל) שנהג לומר על מקרים כאלה: "משוגעים רדו מהגג" ואני אומר לעצמנו: יהודים מה קרה לכם? לאן נעלמה החמלה? ואת מקומה תפסה האטימות, רוע לב ואכזריות. הכי מקומם שזה קורה אצלנו, לאחינו שיצאו מהגהנום עלי אדמות ועוד באורח פלא מצליחים לשרוד. אז מה שווה יום הזכרון לשואה והגבורה ואיזה ערך יש לצפירה ביום הזה כאשר במבחן החיים האמיתיים זו התוצאה. לרבים מהיושבים בציון יום השואה הוא היום הקדוש ביותר בלוח השנה או לפחות שווה בחשיבותו ליום הכיפורים. 6 מיליון יהודים השמידו הנאצים ובמקום לפרוש שטיח אדום שכולו חמלה ואהבה לרגלי אלה ששרדו אנחנו מתווכחים איתם על טיפול שיניים? לסדום היינו לעמורה דמינו.
במשמרת של יאיר לפיד זה לא היה קורה. אצלו קרה בדיוק ההיפך. הוא עוד הספיק בקדנציה הקצרה שלו להיטיב במשהו את מצבם ובעיקר הרגשתם של הניצולים שעדיין חיים ומספרם הולך ומתמעט מדי יום. עשרות מהם הולכים לעולמם בכל שבוע לאחר ששתו מכוס המרורים עד תום.
