מרכז ההנצחה ואנדרטת הזיכרון בטבעון הם סמל להיסטוריה עירונית ולדרך שבה ניתן לתעד אותה. המרכז שנחנך בשנת 1987 והוקדש להנצחת חללי קריית טבעון שנפלו במערכות ישראל, עוסק בפעולות הנצחה ומורשת לצד פעילויות תרבות רבות.
את בניית המרכז יזמה קבוצת משפחות שכונות שביקשה להקים אתר הנצחה שינציח את הנופלים והנופלות בני קריית טבעון. המטרה הייתה לחבר דרך המבנה והפעילות בו בין הנצחה של מי שהלך מאיתנו ובין עשייה חיה לעידוד התרבות והאמנות בתוך העיר. התוצאה היא מבנה קהילתי שוקק חיים שבו מתנדבים רבים מתושבי קריית טבעון. הם מעורבים בעשייה משרדית וניהולית של המרכז, לצד יוזמות תרבותיות שונות.
מקום כינוס מרווח המשמש ליצירת מפעלי תרבות בקהילה
בתוך המרכז נמצאים מספר מיזמים שונים שמחברים בין המורשת העירונית ועיקרון ההנצחה ובין תרבות ואמנות. במקום נמצאת הספרייה הציבורית של קריית טבעון ולצדה גלריה לאמנות ישראלית מקורית בה מוצגות תערוכות קבועות ומתחלפות, בעיקר של אמני האזור. בנוסף, ממוקם בתוך המרכז ארכיון יישובי שעוסק בהנצחת חללי קריית טבעון לצד סיפורים היסטוריים ותיעוד של ההיסטוריה המקומית.
תשומת לב רבה מוקדשת לא רק למרכז בתור אתר הנצחה אלא דווקא לעשייה תרבותית. במקום פועלים מתנדבים המפעילים את מרכז ההנצחה. הם שותפים לבניית תוכניות העשרה ופעילויות תרבותיות, ביניהם טיולים, הרצאות והקרנות של קולנוע דוקומנטרי איכותי.
מבנה שתוכנן בקפידה לחבר בין תרבות והנצחה
מבנה מרכז ההנצחה תוכנן בקפידה כדי לאכלס מספר מוסדות שונים. הספרייה הציבורית נבנתה כשהיא כוללת חדר עיון גדול, מקום למפגשי שעת סיפור לילדים ומפגשי תרבות למבוגרים ואף מקום לעריכת ירידי שבוע הספר המתקיימים במרכז אחת לשנה.
הגלריה לאמנות ישראלית נבנתה כדי לאפשר הקמה של תערוכות זמניות וקבועות. בקומה העליונה שנקראת בפשטות "הקומה העליונה" נמצאים חדרי תצוגה לאמנות מקומית מתחלפת, שמאכלסים בכל פעם מחדש תערוכות של אמנים מקומיים.
חלל מעניין נוסף הוא מגדל המים ההיסטורי, שהפך לחדר תצוגה לתערוכות העוסקות בהיסטוריה של העיר לצד תערוכות אמנות עכשווית מתחלפות. המגדל כולל נקודת תצפית בראשו עם מרפסת מקורה.
לצד המרכז נמצאת אנדרטת זיכרון שמוקדשת לנופלי העיר. זוהי אנדרטת זיכרון שמוקדשת לנופלים ממלחמת העצמאות ואילך. היא נבנתה בתוך גן הזיכרון שמהווה ריאה ירוקה בתוך הקרייה. המרכז יחד עם אנדרטת הזיכרון מהווה מרכז הנצחה עירוני שהוא דוגמה לחיבור אסתטי ומהותי בין העבר וההיסטוריה ובין ההווה התרבותי של העיר ומכאן סוד הקסם שלו.
