גל הטרור השבוע התקרב עד 5 דקות ממודיעין, מכבים ורעות. ממש מעבר לדלת שלנו. כביש 443 לא ירד מהכותרות אם בגלל האירועים הביטחוניים לאורכו וצידיו ואם בשל מזג האוויר הסוער.
כולנו חשים שהסכנה מעבר לדלת ובפועל כמעט שאין לנו מה לעשות זולת לנעול דלתות, לחזור ולשנן אזהרות לילדים שהולכים לבתי הספר ולחוגים וסתם יוצאים עם חברים. אבל באמת באמת אין לנו פתרון אמיתי.
כולנו מחכים שגל הטרור הזה יחלוף מן העולם בדרך כלשהי. שיגווע מעצמו או שחלילה יחריף ויתעצם ויהפוך לאינתיפאדה אמיתית שבה יוטל סגר על השטחים ויינקטו אמצעים ביטחוניים קיצוניים יותר שאולי יצמצמו את היקף הנפגעים בצד שלנו.
4 חודשים חלפו מאז החל גל הטרור והרושם הוא שאנחנו לא יודעים כיצד להתמודד מול נער או נערה בני 13 שרבו עם ההורים ומחליטים להפנות את הזעם כלפינו עם סכין שלופה ביד.
דומה שכולם מקווים שהזמן יעשה את שלו כולל צה"ל הגדול והעצום, ראש הממשלה, שר הביטחון וכל היחידות המיוחדות. איש עוד לא המציא את המודיעין יוצא הדופן המספר לנו מה עולה בראשו של כל צעיר פלשתיני כבר בשלב התכנון.
ובינתיים מה? כלום! מתנהגים כאילו אין גל ואין טרור וממשיכים בשגרת יומנו בתקווה שכל עם ישראל ישוב לביתו מדי ערב בשלום. אף מדינה בעולם לא תפתור לנו את בעיות הביטחון שלנו. אף אחד בעולם לא מעניין שאנחנו מחסירים פעימה כל אימת שמישהו הולך מאחורינו מחשש שמדובר במחבל פוטנציאלי. לרוב מדינות העולם יש את הטרור שלהם והוא איננו עוד נחלת ישראל בלבד.
מעולם לא חיינו על האדמה הזאת תחת הגפן והתאנה ונהנינו משקיעה פסטורלית. גורל אחד שם אותנו כאן אבל גם גורל אפשר לשנות ולכך דרושה מנהיגות. נכון. אמת הדבר שבצד השני אין בלונדיני תכול עיניים שמתרגל מדיטציה שלוש פעמים ביום ומגיע לשולחן המשא ומתן עם עלה של זית בפיו. אבל בדיוק לשם כך דרושה מנהיגות עם חזון ("באין חזון ייפרע עם"). זו חוכמה קטנה מאוד לומר: אין עם מי לדבר וכל הערבים אותו דבר. ולנסוע לנפוש בקיסריה.
החיים כאן, אינם תוכנית כבקשתך. דומה שאריק שרון בסוף ימיו הבין זאת. נראה שגם אהוד אולמרט הפנים זאת ולצערנו ביבי אחרי כל כך הרבה שנות שלטון עוד לא הגיע למבואה להפנים זאת ולנהוג בהתאם.
