אם היו אומרים לנו שבשנה הבאה תנחת חללית ישראלית ראשונה על הירח, היינו חושבים שמדובר ב'עתידות' של בזוקה. עם זאת, בהחלט ייתכן שהעתידות האלה יהפכו למציאות, כי  SPACEIL, עמותה ישראלית, ששניים מנציגיה הם תושבי מודיעין, מתכננת להנחית עד סוף 2017 את החללית הישראלית הראשונה על הירח.

ושתהיה לכם נחיתה רכה

עמותת SPACEIL, שהוקמה בשנת 2011 על ידי שלושה מהנדסים צעירים, נענתה לאתגר התחרות העולמית Google Lunar X Prize. בתחרות, שמטרתה הוגדרה קידום האנושות על ידי הנגשת חקר החלל גם לגורמים פרטיים ומסחריים בעלויות נמוכות. לחברה הראשונה שתעמוד בהצלחה במשימה הובטח פרס של 30 מיליון דולר. אז הלכתי לפגוש את שני הנציגים המודיעיניקים של העמותה שרצה לחלל: יגאל הראל, סמנכ"ל העמותה וראש פרויקט החללית וד"ר איילת ויצמן, סמנכ"לית חינוך של העמותה. ציפיתי לשיחה טכנולוגית מאוד, אבל במקום זאת קיבלתי שיחה קולחת ומרתקת,  שעסקה קצת בחלל והרבה בציונות, פטריוטיות, ודאגה למדעני העתיד של המדינה.

בשנת 2007 פורסמה התחרות העולמית Google Lunar X Prize. מטרת התחרות היתה להעלות למודעות את נושא החלל בכלל והירח בפרט. המשימה היא ברורה ומורכבת, למעשה, משלושה סעיפים: לבנות ולהנחית רובוט או חללית בלתי מאוישת על הירח, שזו תהיה נחיתה רכה (כלומר לא להתרסק על הירח), לשדר תמונות של החללית משם ולעבור על שטחו מרחק של 500 מטר. בהגדרה, יכלו לגשת לתחרות רק גופים פרטיים ולא ממשלתיים.

לתחרות ניגשו כשלושים צוותים מכל העולם, שעמדו בדרישותיה. שאר המתחרות הן חברות חלל פרטיות מסחריות, שהצטרפו לתחרות ממניעים שונים, כגון, פרסום לצורך הגדלת פעילותם העסקית ועוד. קבוצה אחרת  היא אוניברסיטה, שרצתה להראות שגם שחקן קטן ודל אמצעים כמו אוניברסיטה, יכול לעסוק בחקר החלל. גם ב-SpaceIL, עמותה שהוקמה ללא מטרות רווח, במטרה לקדם חינוך מדע וחינוך מדעי-טכנולוגי, האמינו בהנגשת חקר החלל לא רק למעצמות-על עתירות משאבים, אלא גם למדינה קטנה כמו שלנו. 

נכון להיום, נותרו בתחרות כשש עשרה קבוצות, מתוכם ארבע שמוגדרות כרציניות ביותר וספייסIL  ביניהן, הישג מכובד ומרשים ביותר, בהתחשב בתקציבים ובמשאבים של הקבוצות האחרות.

אג'נדה חינוכית

יגאל הראל (50), תושב מודיעין ואב לשלושה, משמש היום כראש פרויקט החללית. לעמותה הוא הגיע לפני מעל לשנה מתפקיד יציב ובטוח בחברת 'אלביט'. הוא מהנדס אוירונאוטיקה במקצועו ומאחוריו עומדות עשרים שנה של ניהול פרויקטים בתעשיות הבטחונית. " אני אווירונאוט בנשמה ובכלל טיפוס של אתגרים" הוא מעיד על עצמו, "וכשיום אחד הגיע טלפון שמחפשים ראש פרויקט למיזם המרתק  הזה, היה ברור לי שאני צריך לעצור את הרכבת הבטוחה שבה הייתי ואת איזור הנוחות לטובת הרכבת המהירה הזו."

איך קמה העמותה?

הראל: " ספייס IL קמה כמו סטארט אפ קלאסי. הם החליטו להירשם לתחרות חודש לפני שהיא נסגרה ובפועל שלמו את המקדמה אליה ברגע האחרון. בהתחלה מישהו השאיל להם מקום ישיבה ואז לאט לאט הקימו ארגון עם מעט עובדים בשכר. היום אנחנו  כשלושים עובדים במשרה מלאה עם מתנדבים רבים בתחום החינוך."

הראל לא מדבר במקרה על תחום החינוך. החלק היפה בסיפור הזה הוא, שבניגוד לכל שאר החברות המשתתפות בתחרות העולמית, SPACEIL  הוקמה עם אג'נדה אחרת לגמרי.

כבר מהיום הראשון היה ברור לשלושת המייסדים, שזאת הולכת להיות חללית ישראלית ראשונה והיסטורית. בעיניהם, החללית היא של כל עם ישראל, ולכן היה עליהם להקים את SpaceIL כעמותה ללא מטרות רווח, במטרה לקדם חינוך מדע וחינוך מדעי-טכנולוגי (וכך, בעצם, גם לוודא שהיא לא תהיה האחרונה ושיצמח פה הדור הבא של המדענים והמהנדסים). כלומר, העמותה מוגדרת כעמותה ללא כוונות רווח, ובהנחה שתזכה, מייעדת את כל כספי התחרות להשקעה בחינוך מדעי טכנולוגי בישראל.

הראל עצמו זוכר כמה החינוך השפיע על חייו וכיוון את בחירתו המקצועית, כבר כילד. "אני חיפאי " הוא מספר, "ואני זוכר עד היום את התמונה שבכיתה ט' נכנסו לכיתה שלנו שני בחורים מגדנ"ע אויר הם הזמינו את כולם לבוא לפעילות.  אני התאהבתי בתחום הטיסנים ובדיעבד, זה לקח אותי לתחום ההנדסה האווירונאוטית ".

ויצמן: "מבחינה חינוכית, המטרה שלנו היא להראות את ההתמודדות עם האתגר ולא רק את התוצר הסופי"

לדברי אנשי העמותה, בדיעבד, ההחלטה להשקיע את הכספים בחינוך, הוכיחה עצמה, מאחר וסייעה להם לסחוף אחריהם את הציבור הרחב, לגייס משאבים וליצור רשת תמיכה של אנשי אקדמיה ידועים, מנהיגים עסקיים ומומחים בתעשייה: ממשרד המדע, הטכנולוגיה והחלל, דרך סוכנות החלל הישראלית, התעשיה האוירית לישראל, מכון וייצמן, אוניברסיטת תל אביב, חברת בזק ועוד. אפילו  נשיא המדינה לשעבר שמעון פרס נמנה על התומכים הנלהבים והשיק את הפרוייקט ב-2011.

כיום, הפרוייקט ממומן כולו כרובו על ידי תורמים פרטיים (כאשר לפי כללי התחרות, מותר רק עד 10 אחוז מימון ממשלתי), שברובם מזדהים גם הם עם מטרה חינוכית-לאומית זו. "הסיבה שאנחנו מאד מתקדמים" מסביר הראל בגאווה " היא בזכות הכספים שנתנו התורמים שלנו. התורמים באים ממקום מאד פטריוטי יהודי ואף על החללית יהיה כתוב 'עם ישראל חי'. התקציב שהוא ועוד תורם נתנו לנו, קידמו אותנו מאד. אני לא חושב שהאנשים פה יותר חכמים מאלה שבמדינות אחרות, אבל הצלחנו להתקדם בזכות הפטיריוטיות של התורמים ושל האנשים פה." שני התורמים המשמעותיים ביותר לפרויקט הם קרן מרים ושלדון אדלסון וקרן קאהן של מוריס קאהן.

תקציב הפרוייקט הכולל מוערך כיום בכ-50 מיליון דולר. עד כה גוייסו כ-40 מיליון דולר מתרומות פרטיות וכעת יש צורך בגיוס של כ-10 מיליון דולר נוספים, להשלמת הפרוייקט.  כל אדם מהשורה  יכול להכנס לאתר ולתרום כי זו משימה שהשיתוף הוא חלק ממנה. פעם עשינו פרויקט דולר לכל מייל, על כל מייל בדרך לירח וזה היה קמפיין מאד מוצלח, אנשים תרמו והשתתפו." הם אומרים.  

קטנה, חסכונית וקופצנית

גם בתחום הפיתוח הטכנולוגי של החללית, חשבו חברי העמותה אחרת משאר הקבוצות בעולם. בעוד שרוב הקבוצות בנו חללית גדולה יותר, המכילה רכב חלל שמתוכנן לצאת מתוכה ולנוע את המרחק הנדרש על הירח, SPACEIL  בנו חללית קטנה הרבה יותר, שתדרוש הרבה פחות דלק להפעלה. את המרחק שהחללית צריכה לעבור על הירח הם מתכננים שהחללית תעשה בקפיצה. "עוד בתקופת המייסדים," מספר הראל, "הגו את רעיון הקפיצה עליו אנחנו עובדים. הרעיון מנצל את כוח הכבידה הנמוך שיש על הירח. כל הצוותים פיתחו נחיתה רכה. רוב פיתוח רכב חלל, שיצא ויסע ואנחנו היינו צריכים רעיון אחר. זה רעיון מהפכני, מגניב, יצירתי  שתופס מאד את האוזן. להגיע  לירח זה אמנם מאד קשה אבל הקפיצה היא ממש אלמנט מורכב." בעקבות הרעיון הישראלי, מתחרה נוספת בתחרות אימצה את הרעיון.

באוקטובר האחרון חתמו חברי העמותה במעמד נשיא המדינה, על חוזה השיגור. הם היו הקבוצה הראשונה בתחרות שעשתה את זה. הראל מסביר: "אנחנו הקבוצה הראשונה שחתמנו על חוזה השיגור. שיגור החללית הוא אירוע מאד חשוב בהיקף כספי גדול והחוזה בעצם מקבע את לוחות הזמנים. קבוצה שחותמת על ההסכם, מכריזה על רצינותה. צריכים להגיע למוכנות של החללית מספקת כדי לעשות את זה כלומר, עד סוף 2017 אנחנו נשגר חללית ישראלית ראשונה לחלל." את המשפט הזה אומר הראל בגאווה רבה. כי יש פה משהו מאד פטריוטי, מאד ישראלי, וחברי הקבוצה מקווים שייתן גאווה ויעלה את המורל הלאומי בצורה משמעותית ביותר.

בפועל, הקבוצה שיושבת במשרדי החברה הם מהנדסים שאחראים על הנדסת המערכת ועל הקצאת המשימה הגדולה למשימות ודרישות טכניות. לביצוע העבודה הם מפעילים קבלני משנה. קבלן המשנה העיקרי שהם עובדים איתו הוא התעשייה האווירית וקבלן משנה נוסף הוא חברת השיגור האמריקאית בה הם נעזרים.

בנוסף, יש מספר גדול של חברות בארץ ובחו"ל שמפתחות עבורם תתי מערכות אלקטרוניות. "זה בהחלט מסביר את גודל האתגר  כשעושים את זה בתקציבים של שני סדרי גודל פחות משל סוכנויות החלל הגדולות "מסביר הראל " וגם בלוחות זמנים יותר קטנים. חלק מהקושי זה להניע חברות כמו התעשיה האוירית, שהפיתוחים שלה נעשים בקצבי זמן ארוכים, להתכנס ללוחות הזמנים שאנחנו שואפים אליהם. " עם זאת, הראל מדגיש את שיתוף הפעולה הרחב עם החברות. "אני חייב להדגיש, שהסיבה המרכזית שאנחנו מתקדמים, היא בזכות שיתוף הפעולה המאד פורה ומקצועי עם התעשיה האוירית. אחרת, לא היינו יכולים לעשות את זה."

האתגר להיות הרביעיים

כשאני שואלת על הקשיים בדרך לירח, הראל מחייך. " עד היום, בוצעו בערך 120 שיגורים מכדור הארץ במטרה להגיע לירח, כשהאפשרויות היו או להתרסק עליו או להקיף אותו או לנחות עליו. מתוכם פחות מחמישים הצליח ורק עשרים ושתיים נחיתות היו נחיתות רכות . הדברים האלה בוצעו ע"י מעצמות בתקציבים דמיוניים. עד היום מי שהצליח לנחות זה האמריקאים, בנחיתות מאויישות ולא מאויישות, הרוסים, וגם סין בנחיתות לא מאוישות. אנחנו רוצים להיות המדינה הרביעית שמצליחה להנחית חללית בנחיתה רכה על הירח. את יכולה להבין מזה את האתגר."

מעבר לעבודה הנמרצת לעבר שיגור החללית, בעמותה לא מחכים לזכייה כדי להתחיל לפתח את תחום החינוך המדעי טכנולוגי בארץ. לעמותה יש מחלקת חינוך גדולה, שפועלת כבר היום במגוון של ערוצים, כדי לשתף את הילדים בתהליך פיתוח החללית, וליצור מערכים ותוכניות שימשיכו גם אחרי הפרויקט. ד"ר איילת ויצמן, סמנכ"ל החינוך בעמותה, מסבירה: " כשאני הגעתי לעמותה, לפני כשנתיים, הציבו בפני אתגר מאד גדול. הרעיון הוא ליצור אפקט אפולו ישראלי. בתחילת שנות ה-70  בארה"ב, בעקבות החללית אפולו, היתה השפעה מדהימה על החינוך. ראו גידול משמעותי במספר בני הנוער שבחרו במקצועות הטכנולוגים בעקבות הנחיתה על הירח. המטרה שלנו היא ליצור תופעה דומה בישראל ולהשפיע על בני הנוער, לתת לו השראה בעקבות המשימה של קבוצה ישראלית להתעניין בתחום המדע והטכנולוגיה ולהבין את הקשר לחיים שלהם שיש בחיי היומיום של כולנו." נכון להיום, חלק קטן מהתקציב  של ספייס IL  מושקע בתוכניות חינוכיות והם מפעילים כשישים מתנדבים בבתחום החינוך.

"מבחינה חינוכית, המטרה שלנו היא להראות את ההתמודדות עם האתגר ולא רק את התוצר הסופי." מסבירה ויצמן. "גם אם לא נצליח בזה, נראה שאנחנו לא חוששים להתמודד עם האתגר. רוצים להגיד לנוער –  אל תחששו אף פעם להתמודד עם האתגרים גם אם הם קשים מאד."

תעבירו את זה הלאה

ויצמן, גם היא תושבת מודיעין, זוכרת את החיבור לתחום המדע עוד מילדותה. " עוד כילדה אני התענינתי בכוכבים. "היא אמא לשלושה, ממייסדי העיר מודיעין ומתעסקת בתחום החלל כבר שנים רבות "המסלול שלי התחיל באקדמיה כשעשיתי דוקטורט בחקר כוכבי הלכת ובמקביל גם תעודת הוראה בפיסיקה. " מאוחר יותר עשתה ויצמן פוסט דוקטורט והסבה לתחום החינוך המדעי. "לפני שנה וחצי הגיעה אלי השמועה שמחפשים פה סמנכ"ל חינוך." היא מספרת "זה היה חיבור מדהים לכל מה שעשיתי עד היום והיה ברור שאבוא."

העמותה פועלת היום בלא מעט ערוצים חינוכיים. "בערוץ הראשון" מסבירה וייצמן"   יש לנו עשרות מתנדבים שהם שותפים שלנו. הם חלק מהעמותה ואנחנו מעבירים להם הכשרה מלמדים את הסיפור והם מפיצים אותו בקהילה בהתנדבות ללא תשלום. עד היום הגענו בזכותם ליותר ממאה חמישים אלף ילדים. בנוסף, אנחנו מפתחים מערכים לבתי ספר למורים וגם פעילות מכוונת בשיתוף עם משרד המדע ומשרד החינוך. אלה שיעורים מכוונים שמהנדס ואיש חינוך שלנו מעבירים בזמן אמיתי ואלפי תלמידים משתתפים בהרצאה."

בערוץ החשיפה, העמותה פועלת גם באירועים גדולים בשבוע החלל ובסדנאות שמעבירים במקומות שונים כמו המדע טק, מוזיאון ארץ ישראל ועוד.

לעמותה חשוב מאד שהחברה הישראלית תלווה את הפרויקט ותהיה חלק משמעותי ממנו. "פיתחנו  בשיתוף פעולה עם עמותת תעשידע תוכנית שנקראת השמים הם לא הגבול" מספרת וייצמן "בנושא יזמות חלל, שמועברת במאות כיתות בארץ, כשהמטרה ליצור תוצר שמנסה לפתור את אחד האתגרים במשימה שלנו. לדוגמא, ילדים מנסים לחשוב איך החללית תצליח לצלם סלפי על הירח. הילדים לומדים ומשתפים בתחרות, שהמהנדסים שלנו הם השופטים".

בערוץ הדיגיטלי, העמותה מפתחת משחק שנקרא ISTRONAUT שיעלה לאוויר בשבוע החלל. זו בעצם אפליקציה וובית, כשהרעיון  הוא שילדים יעברו מסלול הכשרה כדי להתקבל לצוות החללית ולבדיוק האם יש להם את מה שצריך כדי להיות אסטרונאוטים.

וייצמן: "אנחנו פועלים כרגע ליצור תשתית בתחום החינוך. המטרה היא, שימשיכו גם אחרינו ליצור השראה ולהפיץ את המסר. אנחנו מנסים לפתח את התכנים שאנחנו רוצים שישארו וימשיכו. כמובן שאם נזכה, סכום הפרס יוקדש לקידום החינוך המדעי טכנולוגי.  גם העיר מודיעין מרוויחה מהנציגים המודיעיניקים שלנו. "בשנת 2001 עד 2003 הקמתי פרויקט במודיעין שהמטרה שלו היתה לקדם חינוך בתחום החלל" מספרת וייצמן. "זה היה פלנטריום נייד והיו כל מיני סוגים של פעילויות סביבו. גם היום, יש לי קשר עם כמה בתי ספר בעיר, נתתי הרצאות בכמה מהם. יש לנו כמה מתנדבים שהם תושבי מודיעין ואנחנו חושבים על עוד שיתופי פעולה שאפשר לעשות בעיר".

יש התלהבות רבה במשרדי העמותה, ובסופו של דבר, בלי שום ציניות, מדובר בפרויקט ציוני, פטריוטי מקסים. " אנחנו נשגר את החללית  הישראלית הראשונה לעבר הירח ויותר מכך." מסכם הראל "המטרה העיקרית שלנו היא לנחות. אבל אנחנו נשגר ואז כל עם ישראל יחזיק לנו אצבעות ויהיה במתח עד הנחיתה. יש משהו במגויסות הזו של העם שהוא מאד מרגש. אנחנו רואים את עצמנו כמייצגים את ישראל ועושים את זה בשביל העם, בסופו של דבר, זו החללית של כולנו."

 צילום: אינגריד מולר