את האווירה במודיעין בימים אלה אפשר להגדיר רק בצורה אחת: שקט מתוח. מאוד מתוח. העובדה שמדובר בעיר שנמצאת על קו התפר, שמרובים בה אתרי הבניה וסמוכים להם בתי ספר וגני ילדים, לא משאירה אפשרות אחרת. פיגועי הדקירה שהתרחשו במקומות רבים בארץ עלולים לקרות גם במודיעין בכל רגע. עצבי התושבים מתוחים, עצבי השוטרים מתוחים, המאבטחים מתוחים וגם הערבים שנמצאים בעיר מתוחים. כולם במתח.

תוצאה ראשונה של המתיחות היה גל מעצרים נרחב שביצעו השבוע שוטרי מודיעין בקרב פועלים פלסטינים העובדים בעיר. לדברי מפקד משטרת מודיעין, סנ"צ אמיר קליין, כמאה מהם נעצרו רק השבוע בחשד להסתננות בלתי חוקית לישראל. זאת בנוסף לפעילות האבטחה השוטפת שהוגברה בעיר (ועל כך בהמשך הסקירה).

מה אומר הפועל הערבי?

במשטרה מעריכים כי בעיר וסביבתה יש מעל אלף פועלים פלסטינים. רובם המכריע הם אנשים קשי יום שבאים לכאן בשביל פרנסה, אולם ניסיון העבר העגום מלמד כי גם מביניהם יצאו בעבר מפגעים.

יצאנו לאתרי בנייה בשכונות החדשות הנבנות בעיר וגילינו שגם בימים אלה לא פשוט לדובב את הפלסטינים שנמצאים כאן. מעטים מוכנים לדבר וגם ניסיון לקשור שיחה אגבית לא מניב תוצאות בדרך כלל. גם אלה שהסכימו לדבר הקפידו להישאר "פוליטקלי קורקט" ולומר את הדברים שאולי הם חושבים שאזרח ישראלי ירצה לשמוע מהם.

באתר בנייה ראשון מצאנו את אחמד וטהא. תושבי חרבתא ומידיה המגיעים לכאן מדי יום.

איך אתם מרגישים להגיע לכאן בימים מתוחים כאלה?

אחמד: "בסדר, הכל בסדר. קמים בבוקר, באים לעבוד וחוזרים הביתה. ברוך השם יש פרנסה".

טהא: "הכל רגיל פה, אני לא מתרגש. זה רק עוד פעם כל המשוגעים עושים בלגאן, אבל יעבור אינשאללה".

מה קורה בכפרים שלכם, האווירה מתוחה?

טהא: "אין כלום מיוחד, הכל רגיל. רואים בחדשות זה קורה כל הפיגועים וההפגנות, אבל אצלנו מקום שקט. אנשים רוצים לעבוד ולחזור לבית שלהם".

אתם מבינים את הצעירים שיוצאים להפגנות ברשות?

אחמד: "וואלה כבר לא מבין כלום, תאמין לי. אני יודע אני ומשפחה שלי כולם רק רוצים להתפרנס ולחיות בשקט. אנשים אומרים הר הבית וישראל עושה ככה וככה, אבל אני הולך למסגד בכפר שלנו בשבת וכל השבוע רק עובד. לא יודע מה יש בהר הבית ומה עושה ישראל".

טהא: "אני בכלל אף פעם לא הייתי בהר הבית כי אני עוד לא בן ארבעים ולא ייתנו לי אישור כניסה. המשפחה שלי גרה בקלנדיה והם אומרים 'ישראל לא עושה טוב ורק יהודים שם עושים בלגאן'. אבל אצלנו בכפר שקט ברוך השם. לא רוצים בלגאן".

קשה לכם יותר להיכנס לישראל בימים האלה?

טהא: "יש לנו אישור עבודה אז ברוך השם אין בעיות. רק שעכשיו במחסום בודקים יותר חזק וכל בוקר אני קם בשעה ארבע ועד שיוצא מהמחסום כבר כמעט שבע".

אחמד: "עכשיו שמו מחסום גם בכניסה לתוך מודיעין ובודקים אותנו פעמיים כל בוקר. אבל בסדר. העיקר יש פרנסה ומשפחה שלי חיה רגיל ברוך השם".

"הישראלים חיים בסרט"

אנו ממשיכים את הסיבוב באתרים נוספים. בין אם זה בשכונת נופים או באתר הבנייה בכיכר המע"ר, הקולות אותם קולות. מעטים מסכימים לדבר, במיוחד אם המעסיקים שלהם בסביבה, ומאלה שכן מוכנים לשוחח אנו שומעים את אותם משפטים. הם מדברים, אבל לא אומרים הרבה.

פנינו לת', אחד הקבלנים הפלסטינים הוותיקים באזור העובד מזה שנים רבות בכפר האורנים, לפיד ויישובי הסביבה. גם ת' מעדיף שלא להזדהות בשמו ומסביר שעדיף לכל הצדדים שמכריו הישראלים הרבים לא ישמעו את דעותיו. זה יפגע גם ביחסים וגם בפרנסה. "אתה מכיר אותי, אני לא בן אדם קיצוני ועד שהבן שלי נפטר לפני חמש שנים גם לא הייתי דתי במיוחד. היום אני הולך למסגד אצלנו בבית סירא יותר, אבל מה שאני חושב לא קשור לדת".

איך זה נראה מהצד הפלסטיני, למה זה שוב קורה?

"אתם הישראלים, איך אתם אומרים, 'חי בסרט'. אתם חושבים שיכולים לשים אותנו בצד והכל יהיה בסדר ואנחנו נשב ונשתוק. אבל איך נשתוק כשאתם פוגעים באל אקצא? אם אנחנו היינו פוגעים לכם בכותל מערבי הייתם שוחטים אותנו".

אבל אין באמת פגיעה באל אקצא. חזרו ואמרו את זה.

"עזוב אותך. לא נשמר. אני אומר לך. באים כל מיני יהודים ועולים למקום הכי קדוש שלנו פה ועושים בלגאן. ולמה עושים זה? כדי שאצלנו יתעצבנו ויתחיל בלגאן ואז יוכלו להגיד שוב פעם זה פלסטינים עושים זה. אתה יודע שאני לא הייתי באל אקצא כבר יותר מעשרים שנה? אתה יודע אם אני רוצה להגיע לאל אקצא איזה בלגאן זה? כמה אישורים ואיזה סיבוב אני צריך לעשות? אתה היית מסכים שתצטרך אישור כדי ללכת להתפלל?".

אתה מבין שישראל חייבת גם לשמור על הביטחון שלה אחרי כל מה שקרה בעבר?

"אני לא תמים. כל הפיגועים זה לא הרוח האמיתית של הקוראן. אתה יודע שאני חבר של כולם ויש פה אנשים מכפר אורנים שהם כמו אח שלי. אבל אתם לא מבינים שגם אם אני משלם חשבונות לרשות פלסטינית, זה עדיין לא אומר שיש לי מדינה. מי קובע לי מאיפה אני יכול לנסוע ובאיזה כביש? אתם. חיילים נכנסים לבתים בכפרים שלנו ועושה חיפושים ואתה אומר לי שיש לי מדינה?"

איזה תגובות אתה מקבל מהישראלים בימים האלה?

"כולם מכירים אותי פה כבר הרבה שנים. אצלי הכל רגיל ואני בסדר עם כולם פה ביישוב".

אתה מפחד מתסריט שאחד העובדים שלך יבצע פיגוע?

"וואללה לא. אני מכיר את כל העובדים שלי ואת המשפחות שלהם. מי שעובד אצלי זה רק אחד שאני יודע מאיפה הוא בא ומאיזה כפר ומי המשפחה שלו. אצלי לא עובד אחד שאני לא יכול לסמוך עליו שלא יעשה לי פתאום בלגאנים. אבל אתה יודע, וואללה הכל יכול לקרות פה. הרבה יותר מפחיד אותי שמתישהו הצבא יחליט שסוגרים את המחסום ואז לכולנו לא תהיה פרנסה".

"איך יהיה פה שלום"?

לאחר שלוש כוסות קפה אנו מצטרפים עם ת' לבית אותו הוא משפץ, שם הוא מושיב אותנו לשיחה עם שניים מפועליו אותם שכנע לדבר. תייסיר מגיע מניעלין ומוסא מבית סירא. השיחה מתקשה להתניע, אולם בסופו של דבר הם נפתחים ונותנים לנו הצצה לחייו של הפועל הפלסטיני ששואף לעצמאות, אולם תלוי בישראל.

תייסיר: "אני רוצה שקט, רוצה פרנסה למשפחה שלי, רוצה שהילדים שלי ילכו לאוניברסיטה ולא ישברו את הגב כמוני וכמו כל האחים שלי. אבל איך יהיה שקט אם מתנחלים שלכם יושבים באדמות שלנו? שורפים לנו זיתים ונותנים מכות לזקנים שלנו? איך יהיה שקט אם הצבא שלכם יכול להיכנס מתי שבא לו לבית שלי ליד הילדים שלי? "

מה המצב אצלכם בכפר? עד כמה האווירה מתוחה?

מוסא: "אצלנו בכפר תמיד רגוע. לזקנים שלנו עדיין יש כוח בכפר והשבאב מקשיבים להם. אני אין לי כוח לבלגאנים, אני יש לי חמישה ילדים וצריך להביא כסף הביתה, אבל אני מבין את השבאב שיוצאים לעשות בלגאן. יש לי משפחה בשכם ובבית צפאפה ובשועפט. אתה יודע שכל בני דודים שלי לא עובדים? אין עבודה, אין כסף, אין כלום. מה יעשו? כמה יישבו בשקט ויחכו שיהיה פה טוב?"

תייסיר: "הביבי נתניהו הזה שלכם לא מדבר עם אבו מאזן אף פעם, אז איך יהיה פה שלום? ובאים יהודים עושים בלגאן בירושלים באל אקצא. מה נשב ולא נעשה כלום זה פוגעים במקום קדוש שלנו? אתה היית מסכים ככה?"

אתם מבינים את מי שיוצא לדקור יהודים?

מוסא: "אני בחיים שלי לא פגעתי באף אחד. לא יהודי ולא מוסלמי. אבל וואלה, יש בלגאן ויש אנשים יש להם ייאוש בראש. אנשים אין להם פרנסה ואין עתיד ואין כלום. מה יעשו? מה איך לא ישתגעו? שלא תחשוב אני קיצוני או משהו. וואללה אני חושב שהחמאס ודעאש וכל אלה כלבים בני כלבים. אני לא רוצה לחיות איפה אנשים כאלה מחליטים עלי. אבל שתהיה לנו מדינה לא יהיה פה שקט".

תייסיר: "אני בן אדם דתי ומתפלל חמש פעמים ביום ויודע שלא טוב זה ככה לעשות רע לבן אדם אחר. אבל אתם הישראלים לא מבינים אותנו. כמה יכול העם הפלסטיני לסבול?  לנו לא מגיע בית ספר כמו שלכם ואוניברסיטה ופרנסה?" 

אתם לא נשמעים אופטימיים שמתישהו הסכסוך הזה ייפתר.

תייסיר: "פעם הייתי חושב שיהיה כאן טוב בסוף. היום כבר לא יודע. אתה ואני יכולים להסתדר, אבל שלום אמיתי יהיה פה רק אחרי שתוציאו את ההתנחלויות מהאדמות שלנו".

מוסא: "אני עדיין חושב שיהיה טוב בסוף, גם אם רק בזמן שהנכדים שלי כבר יהיו גדולים. בסוף אתם תצאו מהשטח שלנו, תהיה מדינה פלסטין ויחלקו את ירושלים חצי לנו וחצי לכם. רק אז יהיה פה שקט".

איך מתייחסים אליכם הישראלים בימים האלה? הרגשתם משהו שונה?

מוסא: "האנשים שאנחנו משפצים את הבית שלהם הם אחלה איתנו ושלום ומה נשמע והכל טוב. אתה רואה פה זה גן של ילדים לידינו? אז אני רואה אנשים באים לוקחים את הילד שלהם, חלק מהם מסתכלים עלינו מוזר לפעמים".

תייסיר: "אתמול כשהלכתי לזרוק זבל למכולה ועברה פה ברחוב אישה אחת עם הילדים הקטנים שלה, אז יכולתי לראות שהיא מפחדת. אמרתי לה שלום והיא עשתה ככה עם הראש, אבל ראו עליה שהיא ככה בלחץ. האמת, אני מבין אותה. גם אני מפחד בימים כאלה אם המג"ב במחסום יבואו עלינו עצבניים".

גז הפלפל אזל מהמדפים

הברומטר הכי טוב לאווירה ברחובות מודיעין הוא עופר מחנות "למטייל" במרכז עינב. בבוקר יום שני השבוע החנות היתה כמעט ריקה מקונים, אבל עופר סיפר ש"כל מי שנכנס לכאן מחפש דבר ראשון גז פלפל".

עד כדי כך הדרישה למכשיר הקטן גדלה?

"אין לך מושג איזו היסטריה. חיסלו את כל המלאי וכמה ימים לא היה לנו בכלל מיכלים. אנשים היו בלחץ. הבאנו משלוח של כמעט מאתליים מיכלי גז פלפל ונשארו לי עכשיו אולי שלושים. חטפו ביום אחד 170 מיכלים! אני מדבר בקבוצת הוואטסאפ של כל רשת החנויות שלנו ובכל מקום המצב דומה".

170 זה הרבה?

"בזמנים רגילים אני מוכר אולי מיכל גז אחד בחודש, מקסימום שניים. בדרך כלל לחיילות שאיבדו את המיכל הקטן שלהן, עכשיו יש התנפלות של כולם על המיכל הזה ובטוח זה בגלל גל הפיגועים. כל משלוח שאני מביא נחטף תוך יום יומיים".

כמה זה עולה?

"חמישים שקל. הנה הנצרה ותזכור שרק לחיצה קטנה אחת כל פעם וזה מספיק לכעשרים לחיצות".

הכל מתנקז למוקד

בביקור במוקד העירוני אנו מוצאים את יעקב כהן, מנהל אגף השירות לאזרח והאחראי על הביטחון העירוני, העוסק בעיקר במענה לפניות טלפונים שנועדו להרגעת הרוחות. אם לתלמיד התקשרה וביקשה מכהן לתדרך את משמרות הזהב שייזהרו מסכנת דריסה של מחבלים. כהן ניסה להסביר לה שזה לא עובד ככה: "את רוצה שנתחיל להפחיד ילדים על פיגועי דריסה? אנחנו חשופים להכל. בסופרים, בבתי הספר ובכל מקום וצריך לשמור על שיגרה. הם חשופים לתקשורת ולא צריך להוסיף להם עוד. אני לא חושב שזה נכון לבצע הדרכות מחשש לדריסה למשמרות הזהב".

האם מתעקשת, ואחרי דו שיח שנמשך כמה דקות מבטיח כהן לשלוח אימייל לרכזות משמרות הזהב שיתדרכו את הילדים להגביר עירנות. "אנחנו לא יכולים להיכנס למגננה ולעצור את החיים", הוא אומר. "יש כאן ערבים ופועלים אז מה – נסתגר בבתים ולא נצא החוצה?".

הטלפונים שמגיעים למוקד מוזרים מאד ומעידים על פאניקה. בתחילת השבוע הזעיקה אישה תושבת שכונת השבטים את מוקד 106 בשיחת טלפון מבוהלת ודיווחה על שראתה "ערבי עם סכין ליד גן ילדים". ניידות משטרה והפיקוח העירוני זינקו למקום. היה שם פועל בניין אבל לא סכין ולא סכנה. "אין לנו בעיה, שיזעיקו אותנו בכל מקרה, עדיף מאשר שנחמיץ אירוע אמיתי", אומר כהן.

כהן מספר כי בזמנים רגילים מגיעות למוקד העירוני  300-400 שיחות ביום ובימים האחרונים עלו המספרים ל-440 שיחות. עליה של כעשרה אחוז. היו פניות מצד אזרחים כמו למשל אישה שאמרה שהיא יושבת בקפה ארומה "וכל העובדים ערבים, אז תשלחו לכאן מאבטח". וגם אם לתלמיד שדרשה שיופסקו העבודות הבניה בבית הספר החדש עירוני ה'. "אז בעירוני ה' הוספתי עוד מאבטח שישים עין על הפועלים, כך גם בבית ספר יוזמה ששם יש עבודות בניה. אנחנו נשים דגש ויתר רגישות לגבי עובדי הניקיון בבתי הספר, עובדי האחזקה ובמיוחד במוסדות חינוך שסמוכים לאתרי בניה". 

מודיעין היא ה"בטן הרכה"

האיש הכי עסוק בימים אלה בעיר הוא כמובן מפקד תחנת המשטרה, סנ"צ אמיר קליין. מצד אחד הוא שלח שוטרים לתגבר בירושלים. מצד שני קיבל תוספת כח אדם ממטה מרחב השפלה וממטה מחוז המרכז.

למרות שמודיעין מצטיירת כעיר שקטה ואולי קצת "צדדית" מבחינה ביטחונית, כזו שלא קורה בה כלום, התמונה בשטח מטעה. ודאי כשמדובר בפוטנציאל הנפיצות הנובע ממיקומה הגיאוגרפי. "בראיה של המשטרה מודיעין היא הבטן הרכה", אומר קליין, "ולכן המשטרה נותנת לעיר עדיפות גבוהה בהקצאת כוחות ובחשיבות העיר בתפיסת הביטחון".

למה זו "הבטן הרכה"?

"כי מודיעין היא המקום האחרון שבו מפגע יכול לעבור לפני שהוא נעלם בשטחי הרשות הפלסטינית. אנחנו שמים דגש על העיר כי אם נפספס מפגע כאן, הוא חומק מאיתנו, זהו. לכן העיר חשובה. מה גם שהיא עיר שעל קו התפר ויש לזה משמעויות מבחינה ביטחונית".

קליין סיפר כי המשטרה "מותחת כוחות" ושוטריו עובדים הרבה יותר שעות מאשר בימים רגילים, כולל נוכחות מוגברת של ניידות וסיורים בכבישי העיר ועל ציר 443 הבעייתי: "אנחנו מרגישים עליה במספר הפניות למשטרה, אזרחים פוקחים עיניים, ואני פונה לאזרחים ומבקש מהם: אל תהססו לפנות אלינו, גם אם זה נראה משהו שולי או לא חשוב, תקראו לנו, תהיו העיניים שלנו ברחובות".

התושבים מבקשים נשק

בעיר גם הורגשה עליה בדרישה לקבל רישיונות לאחזקת נשק. בקבוצת הוואטסאפ "מוקד 443" התארגנו כדי לנסות ולאפשר לתושבי מודיעין, בעיקר אלה שנוסעים לעבודה על כביש 443, לקבל היתרים לאחזקת נשק. אבל במשרד הפנים, האחראי על מתן ההיתרים, לא ששים לזה.

נועה מגיד, מנהלת קבוצת הוואטסאפ, סיפרה כי בקרוב מתוכננת שיירת כלי רכב שתיסע כהפגנה רכובה ממחסום מכבים לכיוון בית חורון ותחנת הדלק דור אלון, שם יש מוקד קשה של זריקת אבנים ויידוי בקבוקי תבערה. "אנחנו צריכים להפגין נוכחות על הכביש הזה, רבים מתושבי מודיעין משתמשים בכביש 443 וזה כביש מרכזי עבור רבים מאיתנו", אמרה.

מוסדות החינוך כיעד מבוצר

כבר בשבוע שעבר קיים ראש העיריה חיים ביבס דיון בשיתוף עם כל גורמי האבטחה, הביטחון והפיקוח בעיר, ובתיאום עם משטרת מודיעין, על מנת לתגבר את מנגנוני האבטחה בעיר במטרה להגביר את הביטחון בעיר בכלל ובמוסדות החינוך בפרט.

מהדיון יצאה החלטה להציב מחסומים בשעות הבוקר והערב בכל הכניסות לעיר. כוח האבטחה והפיקוח הונחה להגביר את הנוכחות בצירי התנועה המרכזיים בעיר, המחסומים פועלים בשיתוף עם משטרת מודיעין ומוצבים בהם פקח עירוני ושוטר. הוחלט גם כי מחלקת הביטחון העירונית תסייע למשטרת מודיעין באיתור ומניעת כניסת שוהים בלתי חוקיים לעיר, בביצוע ביקורות פתע בתוך אתרי הבנייה, ביצוע מחסומי פתע בכניסות העיר ועוד. העירייה גם העבירה לכל חברות הבנייה והקבלנים העובדים בעיר מכתב אזהרה לקראת פעילות אכיפה מוגברת באתרי בנייה לאיתור לינת עובדים – דבר המהווה עבירה על החוק.

הוחלט כי בעיר יפעלו 25 ניידות ביטחון הכוללת את סיירת הביטחון הקיימת וכוללת עשר ניידות שיתוגברו בניידות נוספות אשר יפעלו ברחבי העיר בדגש על פעילות בולטות ומניעה בסמוך למוסדות חינוך. מדובר בארבע ניידות ביטחון שוטף ושמונה ניידות נוספות של מחלקת הביטחון. נוסף להן הוחלט כי מחלקת הפיקוח העירוני תוכפף עד להודעה חדשה למחלקת הביטחון ואף הם יסייעו בשמירת השקט והסדר העירוני, בדגש על הנעשה באתרי הבניה. בסך הכל יפעלו בעיר במהלך התקופה הקרובה 25 ניידות.

בנוגע לנעשה במוסדות החינוך העירוניים ובסמוך להם הוחלט כי העירייה לא תאפשר כניסה לגורמים זרים למוסדות החינוך ללא אישור קב"ט העירייה וללא תיאום מראש של ההורים עם צוות בית הספר או הגננת. כמו כן הוחלט שהעירייה תגביר אבטחה במוסדות חינוך הנמצאים סמוך לאתרי בנייה בפרט.

פעילות העירייה בנושא אבטחת מוסדות החינוך מתחילה בשעות הבוקר המוקדמות והיא נמשכת גם לאחר שעת הלימודים בגנים ובשעות הערב. הסיירים יגבירו את הביקורות והסריקות המקיפות בתוך גני הילדים ובבתי הספר, לפני תחילת יום הלימודים, במהלכו ובסיומו. כמו כן מבצעים הסיירים בדיקות אקראיות לעוברים ושבים ועוד מספר פעולות שמטרתן למנוע מקרי פח"ע.

בנוסף, העירייה מפעילה מוקד ביטחון בבניין העירייה עבור כל גני הילדים ובו מוצב מוקדן שכל תפקידו לטפל בפניות המגיעות מגני הילדים. המוקדן זמין לכל גננת בכל זמן הפעילות בעזרת לחצן המצוקה המקשר את כל הגנים ישירות אליו. בעת שליחת אות מצוקה מתקבל מענה מידי על ידי המוקדן ונפתח קו טלפון ורמקול באמצעותו תוכל הגננת או הסייעת לשוחח עם המוקדן גם ללא הרמת השפופרת. כאשר במקביל המוקדנית שולחת ניידת אבטחה לגן.

דן ליכטמן, חבר המועצה ומחזיק תיק הביטחון, אמר: "הימים האחרונים מהווים ימים לא קלים עבור כלל אזרחי המדינה. העירייה פועלת בכל יכולתה בשיתוף פעולה עם משטרת מודיעין להמשיך לדאוג לביטחון תושביה. אני מבקש מהציבור לשמור על ערנות ובמידה והם רואים פעילות חשודה לעדכן באופן מידי את משטרת מודיעין ואת המוקד העירוני".

ליכטמן גם שיגר מכתב לגבאי בתי הכנסת בעיר והורה להם לדאוג לאבטחה חמושה בעת התפילות, עם דגש על כך שמתפללים נושאי נשק יישבו סמוך לכניסה לבית הכנסת לקדם אפשרות של ניסיון חדירת מחבלים לאולם התפילות.

יום שלישי – מגבירים את האבטחה

ביום שלישי השבוע, כשגל הפיגועים החלה להסתמן כאינתיפאדה לכל דבר, התקיימה בעיריה הערכת מצב נוספת, בה הוחלט על הגברת הצעדים לאבטחת מוסדות החינוך בעיר.

הוחלט כי העיריה תגייס מאבטחים שיוצבו במתחמי הגנים בעיר. המאבטחים לא ייכנסו לתוך הגנים ותפקידם יהיה שמירה על הסדר הציבורי בלבד. עובדי העירייה יגויסו אף הם לטובת אבטחת מתחמי הגנים וכמו כן העירייה מזמינה תושבים, יוצאי צבא או גמלאי המשטרה, המעוניינים להתנדב לאבטחת מוסדות החינוך לפנות למוקד הביטחון של העירייה בטלפון 08-9726217.

 עוד הוחלט בישיבה כי עד להודעה חדשה לא תותר כניסת חצרנים לבתי הספר, כניסת המנקים תיעשה לאחר בדיקה ביטחונית על ידי מאבטח, כאשר המנקים ילוו במהלך כל היום על ידי אבות הבית. גם שגרת הפעילויות בשעות אחר הצהריים תשתנה, כאשר הן יתקיימו בתוך מבני בתי הספר, לרבות פעילויות תנועות הנוער. בבתי הספר יוצבו מאבטחים ובחוגים המתקיימים בחוץ, דוגמת חוגי כדורגל, יוצבו שומרים.

תלמידי תיכון מו"ר, שהיו בעיצומו של "מסע ישראלי" והיו אמורים אף לבקר בירושלים, הוחזרו בשלישי למודיעין עקב המצב ובעירייה מסרו כי הם עוקבים ובוחנים כל אירוע ופעילות מתוכננים. ביום שלישי בערב אף נפגשו ראש העירייה והילה בן אליעזר, מחזיקת תיק החינוך, עם ראשי הנהגות ההורים הבית ספריות ומסרו להם עדכונים לגבי המצב ופעילות העירייה.

הוחלט גם כי אירוע של בית הספר "היובל" שהיה אמור להיערך בגבעת התיתורה, יתקיים בסופו של דבר בתוך בית הספר. לרגל "יום הניקיון הבינלאומי" אמורה הייתה להתקיים פעילות של תלמידי "היובל" בגבעת התיתורה, במסגרתה היו אמורים לנקות את הגבעה ולעבור פעילות חינוכית בנושא. לרגל המצב ולאחר התייעצות הוחלט כאמור לקיים את הפעילות בבית הספר ולא להוציא את התלמידים לשטח.

בעירייה הזכירו השבוע כי הם במוקד העירוני פועל באורח קבע מוקדן האמור לתת מענה לפניות המגיעות מגני הילדים דרך לחצני המצוקה שהותקנו בהם בשנה שעברה. בעת שליחת אות מצוקה נפתח קו טלפון ורמקול באמצעותו תוכל הגננת או הסייעת לשוחח עם המוקדן גם ללא הרמת השפופרת, כאשר במקביל נשלחת ניידת אבטחה לגן.

יעקב כהן, מנהל אגף השירות בעירייה, סיפר ביום שלישי על ההיערכות החריגה: "המאבטחים שיגיעו לא יהיו מאבטחים חמושים. אין דרך לגייס תוך יום מאבטחים חמושים. אנחנו מגייסים חבר'ה צעירים, רובאי 5 ומעלה".

כמה מאבטחים אתם מגייסים?

"אני עוד לא יודע. תיכף אפגש איתם ואראה כמה חבר'ה הצליחו לארגן עבורנו. זה לא פשוט לגייס מאבטחים בהתרעה כזאת ובימים כאלה".

בכל גן בעיר יהיה מאבטח?

"לא, יהיה מאבטח לכל כמה אשכולות גנים, כאשר יתבצע פטרול רגלי בנוסף לסריקות של ניידות הסיור. במקביל אנחנו מתגברים את המחסומים בכניסות לעיר. היום לא נלך לישון עד שנדע שהכל מסודר".

(צילום אינגריד מולר )