למקרה שלא הבנתם, מציאות החיים שנתניהו ומצביעי הימין בחרו עבורכם ועבור ילדיכם וילדיהם היא "ניהול הסיכסוך". מין ביטוי מכובס ודוחה למשפט שצריך להיות "אין לנו מושג מה אפשר לעשות, אז נמשיך בהקזת הדם עוד מאה שנה ואז אולי מישהו ימצא פיתרון".

מה שקרה השבוע מוכר לעייפה לכל מי שחי כאן בארבעים השנים האחרונות. שוב מתיחות, שוב הסלמה, שוב "שיחרור קיטור", שוב פיגועים ודקירות, שוב "נסיון להשקיט את הלהבות". כמו סרטון שמתנגן בלילה בלולאה אינסופית בערוץ 1, כך גם סרט חיינו כאן. מה שהיה הוא מה שיהיה. תתרגלו, זה מה יש.

במה פשעו ארבעת ילדי משפחת הנקין שהתייתמו באחת משני הוריהם? מישהו שאל אותם אם להתגורר בלב אוכלוסיה עויינת? מישהו ביקש את רשותם? במה חטאו ילדי המשפחה החרדית שהוריהם נרצחו בירושלים? מישהו ניסה לפרק את הפצצה שנקראת "העיר העתיקה" ולהסיר ממנה את הסכנה? לא. במסגרת "ניהול הסיכסוך" צריך לקחת בחשבון שמדי פעם יישפך דם. זה המחיר רבותי.

יום אחד זה יימאס. גם למתנחלים ובוודאי שלשאר הציבור בישראל. יש גבול כמה מקרי רצח ניתן לסבול (וזה כולל גם את דם משפחת דאבוושה כמובן). יום אחד השיגעון הזה יסתיים ואנשים יביטו בחלחלה על ימינו אלה, שבהם דם היהודים, והערבים, הוא פשוט הפקר.