השבוע (רביעי) ישב ג'וני קליין (39) מנכ"ל יוניסף ישראל באצטדיון הכדורגל בתל אביב וצפה במשחקה של מכבי תל אביב מול קבוצת באזל במסגרת מוקדמות ליגת האלופות. לא שהצעיר שנולד במנצ'סטר הוא אוהד מכבי תל אביב או כדורגל בכלל, הוא אפילו לא נוטה ליונייטד או לסיטי, שתיים מקבוצות הכדורגל במנצ'סטר, הטובות בעולם. הסיבה בגללה נכח במגרש קשורה לכך יוניסף, הארגון למען הילדים בעולם (מייסודה של האומות המאוחדות), מעניק חסות לקבוצת מכבי והשם יוניסף מתנוסס על חולצות השחקנים בגאון, ממש כמו יוניסף עושה עם קבוצת הפאר ברצלונה ועם עוד קבוצות כדורגל בעולם. אגב קליין מוסיף ואומר "העובדה שאני לא אוהב כדורגל תרמה לי הרבה להרגשה שאני בעצם אאוטסיידר באנגליה ושזה לא מקומי".
ההחלטה לגייס את הכדורגל העולמי לטובת יוניסף נובעת משיקולים ענייניים מאד. הכדורגל הוא כלי מצוין בעיקר במדינות העולם השלישי, לחלץ ילדים מחיי עוני ובערות. הכדורגל הוא התקווה אולי האחרונה להרבה מאד ילדים באפריקה ובעוד מקומות, לצאת ממעגל האימים של חוסר התקווה, של המחסור ושל העוני. "אגב כנותני חסות אנחנו לא משלמים כסף לקבוצות, בניגוד לחסויות מסחריות, אלא להיפך, תמורת הזכות לשאת את השם יוניסף על החולצות, הקבוצות תורמות ליוניסף כסף" אומר קליין.
חייל ישראלי ושוטר פלסטיני
ג'וני קליין, איש עגלגל חייכן ומאושר, מתגורר במודיעין מאז חזר עם אשתו משליחות של הסוכנות היהודית בויניפג שבקנדה. הם מגדלים ארבעה ילדים שהאחרון שבהם גח לעולם רק לפני חודש וחצי, הוא אדם פתוח מאד, שהתגלגל בהרבה מקומות, החליף תחומי עבודה בתזזית, היה מתנחל, עבד בהייטק, דיברר את עיריית אריאל, למד פסיכולוגיה בבר אילן, ועשה עוד כמה דברים עד שנחת לפני שנתיים בכיסא המנכ"ל של יוניצ"ף, שהיא שלוחה של יוניסף העולמית קרן החירום הבינלאומית של האו"ם למען הילדים.
לישראל הגיע קליין בגיל 18 למסגרת הכשרה של בני עקיבא "עשיתי עליה לבדי כמובן ממניעים ציוניים, הגעתי לקיבוץ הדתי עין הנציב והתגייסתי לנח"ל כלוחם ממש אחרי אוסלו, הייתי החייל הראשון בצה"ל שנתקל בשוטר פלסטיני באזור תרקומייא דרומית לחברון".
מה היה שם?
"היתה היתקלות ובסופו של דבר העניין הסתיים בכך שהיה תחקיר, העניין נסגר בגדוד, והתוצאה היתה שהסכמתי לא ללכת לקצונה ושלא ישפטו אף אחד, כך העניין נסגר בתוך הגדוד".
השוטר הפלסטיני נשאר בחיים?
"כן ויותר מזה אני לא מדבר על הפרשה ההיא".
ובצבא נהנת?
"מאד, אז אבא שלי אמר לי אחרי שהתגייסתי שהוא הבין כבר אז שאני לא חוזר לאנגליה יותר".
לאחר השחרור הלך ללמוד פסיכולוגיה בבר אילן, "עבדתי בחמש עבודות תוך כדי הלימודים" הוא מגלה. עם סיום לימודיו התגלגל להייטק, אך למזלו רגע לפני פיצוץ בועת ההייטק בתחילת שנות האלפיים עזב והגיע לאריאל שם הפך לדובר העירייה תחת ראש העיר האגדי רון נחמן ז"ל, "שהיה אדם נפלא וראש עיר מדהים".
בשומרון התגוררו ג'וני ואשתו בקריית נטפים, "מקום קטן ולא מוכר כמעט סודי ליד ברקן" ועד 2004 עבד אצל בנצי ליברמן ראש המועצה האזורית שומרון בפרויקטים מיוחדים, שעליהם הוא ממש לא רוצה להרחיב את הדיבור, אולי מסיבות פוליטיות או אחרות, רק החיוך החצי מסתורי, אולי מרמז שישנם דברים שכדאי שיישארו במגירות הלב.
זו היתה תקופה אינטנסיבית?
"מאד, מאד. האינתיפאדה השניה היתה בעיצומה, כאיש המועצה האזורית הייתי בכל פיגוע או רבע שעה לפני הפיגוע או רבע שעה אחרי, השתתפתי ב- 264 לוויות של הרוגים בתחומי אזור שומרון, השחיקה היתה נוראית. הייתי גם מפקד כיתת הכוננות והחיים התנהלו במרוץ מטורף סביב השעון כשאתה לא יודע מה יקרה בעוד רגע".
"בשנת 2004 יצאנו לשליחות בת שנתיים בוניפג שבקנדה, אני אנגלי אשתי אמריקנית ונסענו לקנדה הקרה, הייתי השליח האחרון לויניפג לפני קיצוצים וסגירת הסניף, חזרנו כעבור שנתיים והגענו למודיעין. הלכתי לעבוד כמנכ"ל אירגון הסטודנטים היהודיים הבינלאומי, ניצלתי את האנגלית שלי כשפת אם ועסקתי בגיוס כספים".
משם הפך ג'וני ליועץ לעמותות ואירגונים, והגיע לתפקיד סמנכ"ל בית החולים מעייני הישועה "שם ניצלתי את האנגלית שלי ועסקתי בגיוס כספים, זה היה עוד לפני המפולת הגדולה של 2008 וזה היה המזל הגדול, הספקתי לגייס כספים, אבל הייתי בכנס בארצות הברית ביום שמיידוף נעצר, ואז ראיתי מה זאת בועה, וראיתי מה זאת התפרקות טוטאלית עולמית".
קריצה קלה לפוליטיקה
התחנות הבאות של קליין היו עמותת "ילדים בסיכוי" ועמותת "מלב"ב". באמצע היתה לג'וני גם הרפתקה פוליטית מקומית כשהוצב במקום השלישי ברשימתו של סגן ראש העיר מיכאל חרל"פ למועצת העיר אבל נשאר בחוץ לאחר שהסיעה זכתה בשני מושבים בלבד.
למרות זאת ג'וני פעיל בוועדות העירוניות, ובהחלט רואה עצמו כחלק מרכזי בעשייה הציבורית: "העיר מודיעין צריכה לתת יותר אפשרויות ליזמות וליזמות חברתית במיוחד, אין את זה מספיק בעיר ואני מצפה שראש העיר יפתח את הנושא, כי יש במודיעין איכות נדירה של אנשים שמסוגלים ליזום ולהוביל פרוייקטים בתחומים החברתיים".
מנובמבר 2013 קליין ממנכ"ל את יוניסף בישראל, כש"צייד ראשים" אמריקני הגיע אליו ואמר לו 'שמע רוצים אותך ביוניסף, התרשמו שם מהניסיון שלך בעמותות ובעבודה חברתית'. "שאלתי אותו איך הגעתם אלי? והוא אמר לי מצאנו אותך ברשת החברתית לינקדין".
היה לך קרב קשה על תנאי העבודה שלך?
"תוך שבועיים סגרתי חוזה עבודה ביוניצ"ף והשאר היסטוריה".
בין העניים במדינות המפותחות
נו אז עכשיו אתה צריך לדאוג לילדים בישראל?
"לא רק ילדים אלא גם אימהות לילדים, זה עניין רחב מאד, הרבה פעילויות, דאגה לבריאות הציבור, לחיסונים, לסיוע במצוקות השונות".
איך יוניסף מחלקת את המדינות סטטיסטית?
"העולם מחולק לשתי קטיגוריות: המדינות המפותחות והמדינות המתפתחות, עד שנת 1968 ישראל היתה מדינה מתפתחת בהגדרה וזכינו לסיוע רחב מאד מיוניסף כולל אבקת חלב וחיסונים שנשלחו לכאן, ממשלת ישראל החליטה אחרי מלחמת ששת הימים שישראל התפתחה מספיק ונכנסנו להגדרה של מדינות מפותחות. יש כאלו 41 בעולם".
ומה מצבנו בקרב המדינות המפותחות?
"בסטטיסטיקה של יוניסף מבחינת הדו"ח השנתי לגבי ילדים שנמצאים מתחת לקו העוני, אנחנו במקום ה- 38 כשאחרינו משתרכות ספרד, יון, ולטביה".
זה לא טוב
"זה שיפור כי היינו במקום האחרון עד לפני שנה"
אז מה קרה?
"פשוט. המצב בספרד, יון ולטביה כל כך הורע שהן גלשו מתחתנו בטבלה".
בכל זאת בישראל כל ילד שלישי עני.
"נכון".
יש לך בכלל סמכויות ביצועיות או רק דקלרטיביות?
"רק גזרים, בלי מקלות! המדינה חתמה על אמנה לזכויות הילד, ואני מעדיף להסתכל לכיוון האופטימי ולחשוב שמדינת ישראל היא היום מדינה טובה יותר לילדים".
יש כאן מגזרים שלמים של ילדים חרדים וילדים בדואים, וילדי מהגרים לא חוקיים בדרום תל אביב, וכולם עניים וסובלים.
"כמעט ואין ילד בישראל שלא יודע איפה יש מי שתיה נקיים, והוא מגיע אליהם, אבל יש הרבה מה לשפר. הכלי המרכזי שלנו היא האמנה הבינלאומית לזכויות הילד שמדינת ישראל חתמה עליה בשנת 1989 וזה מסמך היסוד שמכיל את 54 הדיברות של יוניצ"ף העולמי".
אבל איך מעלים את הילדים מעל לקו העוני?
"אחד המכשירים היעילים ביותר לכך הן קיצבאות הילדים שנשחקו מאד בשנים האחרונות".
אתה בעד הגדלת קיצבאות הילדים?
"כן ודאי. היום קיצבאות ילדים הפכו לעניין פוליטי, אבל זהו אחד המנועים הטובים למניעת עוני, אי אפשר לומר שרק ערבים או חרדים משתמשים בקצבאות ילדים כהכנסה יחידה, יש הרבה משפחות עובדות שעבורן קצבאות הילדים הן מרכיב חיוני וקריטי, כי אם הממשלה לא לוקחת על עצמה משימות כאלה, יש בעיה".
למשל?
"למשל ספרי לימוד. באנגליה לא קנינו ספרי לימוד הכל היה בהשאלת ספרים, כאן כמה כבר פרויקט השאלת ספרים יעיל? אני מצפה שהממשלה תדאג לצרכי האזרחים. תראה, כאן בישראל אין כבר כמעט מעמד ביניים, מעמד הביניים פה נעלם כמעט לגמרי, ואלה שנשארו עומדים עם הגב על צוק, רגע לפני שהם מתרסקים. נכון שלצד מעמד הביניים הנעלם, יש מגזרים שנוח להם לחיות בעוני, אבל לרובם לא נוח עם זה והם היו רוצים לשפר את רמת החיים".
מה זה אומר צוק?
"אם משפחה ממעמד הביניים רואה עוד קפיצה קטנה במחירי הדירות, היא נופלת. עוד ייקור במשכנתא והיא נופלת, ודברים כאלה משפיעים מאד על הילדים".
רוב המשפחות החרדיות מתוך בחירה חיות ברמה נמוכה.
"אתה מביט על תמונת מצב אחרי שהאוכלוסייה החרדית שוכנעה שהכל סביב התורה ולא תצליחו להיכנס לשוק העבודה, היום במגזר החרדי המבט משתנה, ההשכלה האקדמית חודרת אליהם והם נכנסים יותר ויותר לשוק העבודה, הם מבינים היום שהפתרון לעוני הוא לצאת לעבוד ולרכוש השכלה".
עד כמה העוני בישראל קריטי?
"הוא קריטי במובן הזה שהעוני גם אם הוא קיים בחלק קטן מהאוכלוסייה, יש לו נטייה לגרור את שאר האוכלוסייה למטה, וזה יוצר מצב מאד מסוכן של איבוד התקווה בקרב העניים, ואז קשה בהרבה לצאת מהמעגל הזה".
יש קשר לרמת הכנסה של הורים לגבי הילדים?
"לא תמיד. ראיתי כבר ילדים בדירת פאר ברמת אביב ג' שיכולים גם כן להיות מוזנחים רגשית, לעומת ילד בהרי האטלס שהולך אחרי העדר והוא מאושר עד השמיים, אז מי מסכן יותר? מי זוכה בזכויות שלו כילד לממש את הפוטנציאל שלו? במקומות עשירים הורים מזניחים ילדים בגלל קריירה".
כלומר ילד מאושר הוא ילד שגם נהנה מזמן איכות עם ההורים?
"כן, וגם אם קצת משחררים את החבל. למשל בהונג קונג יש קמפיינים פרסומיים הקוראים להורים לשחרר את הילדים מהחובה לעשות שיעורי בית ולתת להם לשחק יותר, זאת דוגמא להבנה של מצב לא טוב, משמעת הברזל פוגעת בזכויות היסוד של הילדים".
איך אתם מתייחסים למה שקורה בקרב ילדי המהגרים בדרום תל אביב?
"המצב שם גרוע מאד, וזו בושה גדולה מה שקורה שם ואני לא ישן בלילות בגלל מה שקורה בדרום תל אביב, ילדי מהגרים סגורים ונעולים בדירות רעועות בגני ילדים שהם כמו בתי סוהר, בלי אויר בלי אור בלי יכולת להתפתח, במצב בריאות רעוע".
לסיום אתה פסימי?
"לא, למרות שאני טוען שאי אפשר שלא יהיו אנשים בישראל בלי זכויות בסיסיות, אני יודע שאפשר לתקן את המצב, אלא שהמדינה ולא רק אלא גם החברה עצמה צריכה לשים לב לפלח הגדול של העוני בתוכה. לכן האחריות החברתית בישראל היא חשובה מאד, אמנם הסולידריות כאן לא חזקה במיוחד ויש לה פיקים בימי חירום, אני לא רואה שכל המגרש הוא שחור, יש תקווה, כי לדעתי טמון בנו הפוטנציאל להיות הכי מתקדמים בעולם".
יוניסף הישראלית
הקרן הישראלית למען יוניסף היא הזרוע הישראלית של הארגון הבינלאומי הגדול והחשוב בעולם למען ילדים, ששואב את תפקידו וסמכותו מכוח האמנה הבינלאומית לזכויות הילד.
הקרן פועלת לשילובה של מדינת ישראל כשותפה במאמץ העולמי של יוניסף להצלת ילדים הסובלים מעוני, רעב, מחלות, מלחמות ומצבי משבר. ופונה למובילי דעה בחברה הישראלית, חברות עסקיות, והציבור הרחב לתמוך בעבודה העולמית של יוניסף, ארגון שעד כה הציל יותר ילדים מכול גוף אחר בעולם.
הקרן פועלת למען הילדים בארץ ע"י השמעת קולם, קידום זכויותיהם, והגברת המודעות לנושאים הנוגעים לחיי ילדים ורווחתם. העבודה נעשית באמצעות חקיקה תומכת, יצירת שיתופי פעולה ליישום האמנה בישראל, חינוך והסברה, פעילות ציבורית, סינגור (Advocacy), הפעלת מתנדבים, ופיתוח משאבים.
יש דרכים רבות להצטרף למאמצי ההצלה של יוניסף, ולהציל חיים של ילד, וכבר אמרו חז"ל: "כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו"
(מתוך אתר קרן יוניסף ישראל)
(צילום פרטי)
