שמעון סלל רוה רודריגז נמצא בעולם הכדורסל כבר 87 שנה, והוא רק בן 52. בעיה מתמטית? לאו דווקא. הכל מכירים את השנייה הזאת, בכדורסל, שבה הזמן עוצר מלכת, לפני שהכדור צולל לתוך הטבעת, אחרי שהוא צולל לתוך הטבעת, וכשעומדים על קו העונשין. אפשר להניח שהיו שניות רבות כאלה בקריירה של רודריגז, על הפרקט, על הקווים, ביציע, אחרי שנשלח לשם על ידי שופט עצבני, כשמחברים אותן מתקבלות 25 שנה נוספות. אולי אפילו 26.
הוא היה שחקן, מאמן ומנהל, אין תפקיד שהוא לא עשה, להוציא לוח תוצאות. כל כך הרבה שנים של פרקט מכל הכיוונים, שהראש שלו, ובעיקר כשהוא עצבני על החלטת שופט, נראה כמו שילוב של כדורסל והסמיילי הכועס. הוא מסתפר עם המספריים שגוזרים איתן רשתות אחרי אליפות ולפני שהוא הולך לישון הוא מסמן עם הידיים פסק זמן, כשהוא קם בבוקר הוא זורק כדור ביניים וכשהילדים מתפרעים הוא שורק להם טכנית.
במשך שלושים שנה הוא נדד בין בת ים, לנס ציונה, רחובות, יהוד ותל אביב, נער בליגת העל ובוגר בליגה השנייה. אחרי שלקח הפסקה והפך בעלים של חברת השקעות, הוא החליט לשים את כל הכסף על האהבה הישנה. 24 שעות ביממה, 365 ימים בשנה, בחלק גדול מהם הוא עובד בהתנדבות. כדור אחד מסתובב וכדור שני מחליף ידיים. MVP האקדמיה, טורניר הסטריטבול השנתי על שם עוז צמח, הליגה העירונית הבית ספרית ופרויקט פרחי ספורט. ילדים מגיעים אליו עם חיתול ויוצאים עם צו גיוס. "חשוב שתהיה להם מסגרת", הוא אומר. "שהם לא יסתובבו ברחובות חסרי מעש. הכדורסל מקנה להם ערכים, מלמד אותם אחריות, משמעת, מהי קבוצה, על ניצחונות והפסדים, על מה גורם להם ואיך להתמודד עימם".
הספורט המקומי לאן
אחרי שפרש ממשחק פעיל הצטרף סלל רוה לליגת התושבים וקטף שלוש אליפויות. לא מזמן הוא התנסה לראשונה בחייו בריצת חצי מרתון ועכשיו הוא מתכונן למרתון הראשון שלו. לפני שנתיים, החצי השני שלו, טל ואודהוזן, הודיע על פרישה, והוא קיבל לידיו את מלוא השליטה והאחריות על עוצמה מודיעין. התחנה האחרונה בשדרה הרחבה שהקים, מחוגי ה"קיד רור" ועד לקבוצות התחרותיות. 22 קבוצות, כולל קבוצת בוגרים וקבוצת בוגרות, שמספקות הזדמנות לתושבים ויוקרה ספורטיבית לעיר.
"הגעתי לפה לפני למעלה מעשרים שנים, בהתחלה למכבים, בגלל השקט והקרבה לטבע. אחרי חמש עשרה שנה הגעגועים לעיר הכריעו אותי ועברנו למודיעין".
המשפחה גם נדבקה בחיידק הכדורסל?
"אפשר להגיד שכן. אביב שיחק עד הצבא והיום הוא מתאמן ומשחק כשיש לו הזדמנות. נעה משחקת בקבוצת הנשים והיא גם מאמנת. אנחנו משפחה ספורטיבית, מנסים לנהל אורח חיים בריא. כולנו צמחונים, ויש לנו גם טבעונית".
אתה מרוצה מהמקום של הכדורסל בעיר?
"מודיעין היא עיר ספורטיבית עם אוכלוסייה נהדרת. לפני כשנתיים ערכה עיריית מודיעין סקר, ממנו עלה שענף הספורט האהוב על תושבי העיר הוא כדורסל. כמי שמטפח דורות של ילדים ונוער לאורך השנים, תענוג לראות את הנוער הערכי שצומח פה. כמי שמגדל דורות של שחקני ושחקניות כדורסל, אני נהנה לראות את פירות ההשקעה, ומקווה לראות הצבעת אמון מצד קברניטי העיר בענף הכדורסל ובפעילות שלנו, לטובת הענף האהוב הזה".
כלומר?
"אני מאמין שלכדורסל צריך להיות מקום של כבוד בעיר מודיעין, ושלכדורסל של מודיעין יש פוטנציאל להצליח בליגה הארצית והלאומית. הקבוצות שלנו הן ההוכחה לכך. אני מאד מקווה שהאחראים על המדיניות יבינו שאנחנו גדולים ומשמעותיים, אפילו יותר מתנועת נוער, ושלא צריך להסתכל על הכל דרך 'החור של השקל'. אנחנו לא מקבלים די תמיכה מהרשות, לצערנו, אבל אני מאד מקווה שנצליח לשנות גם את זה".
"להצמיח אנשים טובים יותר"
עוצמה מודיעין כבר מזמן הפכה לחלק אינטגרלי בנוף המקומי, שמעון רודריגז גם עושה הכל כדי להשאיר אותה כזאת. כשנסגרה קבוצת הנשים הבוגרת של מכבי מכבים רעות, הוא לקח את הבנות הכואבות אליו והקים להן בית חדש. שנה אחת בלבד הספיקה להן כדי לעלות ליגה, ואשתקד היא התמודדה בצמרת ללא רגשי נחיתות. שתי קבוצות אחרות זכו באליפות, אחת מהן הייתה קבוצת הנוער של משה מילגרם, שעלתה לליגה הארצית רגע לפני שהוא נפרד לשלום. בשנה האחרונה השיק המועדון את "סגל הזהב", מסגרת של מצוינות לשחקנים נבחרים בכיתות ט' ומעלה, והתוצאות, כך על פי רודריגז, ניכרות על הפרקט.
"בעונה החולפת בחרתי לשים דגש רב יותר על ההיבטים החברתיים והערכיים במועדון, מתוך התפיסה שתפקידו של המועדון הוא להצמיח לא רק שחקנים טובים יותר, אלא גם אנשים טובים יותר. הוספנו לסגל שלנו רכז חברתי, והוא אמון על כל הפעילות הקהילתית במועדון עצמו, בין השחקנים לבין עצמם, בין הקבוצות במועדון – וכלפי הקהילה הסובבת אותנו. מתוך אמונה שלמה שהשחקנים המגובשים יוכלו להחזיר בחזרה לקהילה בה הם פועלים ואותה הם מייצגים מדי שבוע מול שחקנים מערים אחרות".
דגש מיוחד לשנה הנוכחית?
"לבנות את שדרת הכדורסל הנשי של עוצמה מודיעין. נוספו לנו שתי קבוצות חדשות. לפני שנתיים הייתה לנו קבוצת נשים אחת, ועכשיו יהיו לנו ארבע קבוצות, קטסל, ילדות, נערות ובוגרות. חלק מהתנועה לכיוון הזה אפשר למצוא גם בעובדה שברוריה הדר, קפטנית הבוגרות, שאמנה עד היום בבית הספר, תאמן בפעם הראשונה קבוצת ליגה. ברמה המקצועית, קבוצות הבוגרים, הנוער, ונערים ב', שאת כולם יאמן אשר חגי מכוונות לעלות ליגה".
מה אתה מקווה להמשך?
"בסך הכל אנחנו ממשיכים להתקדם ולהתרחב. קבוצות הכדורסל נהנות מדרך מקצועית, יעילה ושקטה. הדינמיקה עם ההורים נהדרת, ומאפשרת לנו להמשיך ולהצליח. אני מקווה להוציא אל הפועל את שיתוף הפעולה עם אחד מבתי הספר החטיבתיים או תיכוניים. שיתוף כזה ישדרג מאוד את השחקנים, את בית הספר, את המועדון ואת העיר מודיעין. יש לנו שאיפות גבוהות עבור הקבוצות שלנו ואנחנו עושים הכל כדי להגיע להישגים הגבוהים ביותר. התוצאות מראות שהעבודה הקשה שלנו נושאת פרי".
(צילום ארכיון)
