היום (שני) ואתמול נמדדו ברחבי הארץ טמפרטורות שיא. באיזור מודיעין נשקו המעלות ל-40. ואם זה לא מספיק – גם אחוז הלחות באוויר גבוה במיוחד. רוב בני האדם מוצאים בימים אלה מפלט במזגן (או בבריכה או בים). אבל לבעלי החיים שנמצאים בהשגחת "תנו לחיות לחיות" בכפר רות אין לאן לברוח מהחום. לפחות עד שמישהו יבוא ויאמץ אותן לביתו. אז הלכנו לראות מה שלומן ואיך מסתדרים המטפלים עם התנאים הקשים.

בכלבייה, הממוקמת בשדות של כפר רות בצמוד לכביש 443, שוהים כיום 230 כלבים ומאה חתולים הממתינים לאימוץ. ומאה כלבים נוספים נמצאים בפנסיונים פרטיים במימון העמותה מפאת חוסר מקום בכלביות. כמעט רבע מיליון שקל מושקעים מדי חודש בתפעול המקום, כאשר תקציב העמותה מגיע כמעט כולו מתרומות, מלבד 1.5% המגיע מהמשרד להגנת הסביבה. כדי לסבר את האוזן לגבי מצב הצפיפות במקום נציין שעד לפני מספר שנים היה המקום פנסיון פרטי בו שהו שבעים כלבים בתפוסה מלאה. כל כלב היה בתא משלו ויצא לחצרות פעמיים ביום. כיום יש כמעט פי שלושה וחצי כלבים, כך שתבינו לבד לגבי מצבם ומצב העובדים במקום, העושים כל שביכולתם בתנאים קשים.

בשבועות האחרונים פקדו אותנו כמה גלי חום, ובכלבייה העלו קריאה בעמוד הפייסבוק שלהם: "בואו לאמץ". מאיה הוטרינרית מספרת: "עשינו כל מה שיכולנו. מאוורים, בריכות וקוביות קרח. השתדלנו שלא להוציא את הכלבים לחצרות בשעות שיא החום, אבל היה קשה מאוד וכמה מגורי החתולים היתומים לא שרדו".

כאמור, אוגוסט מהווה מדי שנה את שיא עונת הנטישות של כלבים בכל המדינה. בעמותה מקבלים מדי יום שיחות טלפון מאנשים המבקשים למסור את הכלב וזה עוד במקרה הטוב. במקרה הרע פשוט משאירים אותם קשורים לשער העמותה או ברחוב, שם הם נותרים עד שאזרחים מודאגים מתקשרים אל העמותה. אם המספר הממוצע של נטישות עומד על 20 בחודש רגיל, הרי שבאוגוסט הוא מאמיר עד ל-40 נטישות בחודש. מספר האימוצים הממוצע בחודשים טובים הוא בסביבות החמישים-שישים. הסיבות לנטישה רבות, החל ממעבר לדירה שלא מתאימה לגידול כלב, שינוי בנסיבות החיים, אי הבנה של התנהגות טבעית של הכלב ועד לסתם אנשים שלא מצאו סידור לכלב בזמן החופשה המשפחתית והחליטו לוותר עליו.

הפיתרון – סירוס

כארבע מאות כלבים נמצאים בכלביות העמותה בכפר רות, קריית טבעון, אשקלון וסכנין, כאשר רבים מהם מגיעים על ידי משרד החקלאות שהחרים אותם מאנשים פרטיים בשל תנאי גידול לא ראויים. תקציב העמותה ופעילותה גדלים מדי שנה, אולם זה עדיין לא קרוב להספיק. מדינת ישראל עדיין אינה מבצעת מספיק סירוס ועיקור בקרב חתולי וכלבי הרחוב, והתוצאה היא הרבה מדי בעלי חיים ופחות מדי משפחות שייתנו להם בית חם. תוסיפו לזה את מגדלי הכלבים הגזעיים המתפרנסים מרחמן של כלבות וקיבלתם מציאות בעייתית. בניגוד לעמותות אחרות, ב"תנו לחיות לחיות" לא ממיתים בעלי חיים לאחר תקופה מסויימת בה הם שוהים בכלבייה, וכך מלבד העומס הרב על המקום נוצר גם מצב בו כלב או חתול השוהים תקופה ארוכה בכלבייה סובלים מבעיות רגשיות וקושי הולך וגובר להסתגל למשפחה חדשה שרוצה לאמץ אותם.

מאיה, המנהלת כעת את הכלבייה בזמן חופשת הלידה של שרון המנהלת הקבועה, מספרת מה על ריטואל הקיץ הקבוע: "זה מתחיל בגל של אימוצים של משפחות. הילדים בבית ויש יותר זמן ונהייה גל אימוצים. אחר כך הם מגלים שכלב זה לא ממש בשביל הילדים וגם ההורים הם אלה שצריכים לרצות לגדל אותו. בשבוע האחרון הוחזרו 6-7 כלבים ובמקביל יש פחות אימוצים. במקביל יש לנו בעיה עם החתולים. זאת עונת ההמלטות והרבה פעמים אנשים רואים גורי חתולים, חושבים שהם נטושים ורוצים לעשות מעשה טוב אז מביאים אותם אלינו. מה שהם לא יודעים זה שבדרך כלל האמא פשוט הלכה לחפש מזון לכמה שעות ואז מגיעים אלינו יותר ויותר גורים יתומים".

טראומה על ארבע רגליים

בכלביית כפר רות עובדים ארבעה מטפלים, וטרינר וכמה מאלפים, שתפקידם לעבוד עם כלבים שחוו חוויות טראומטיות מנטישה ועד טיפול גרוע. "אחרי החוויות שעברו הכלבים האלה לא יודעים איך להתנהג עם משפחה ואחת המטרות בעבודה עם מאלף היא לצמצם את אחוזי ההחזרה לכלבייה. תהליך האימוץ כולל מפגש של כל בני המשפחה עם הכלב, מילוי שאלון כדי שנדע להתאים למשפחה כלב ספציפי שיתאים לה, ליווי על ידי המאלפים תוך כדי האימוץ וגם לאחריו כשהכלב כבר בבית המשפחה.

בזמן שאנחנו עורכים סיור בין החצרות המוצלות בכלבייה מספר אמיר הכלבן כמה מסיפורי הכלבים במקום. "זה הרקולס", הוא מצביע על כלב שחור וצעיר. "המשפחה שלו החזירה אותו השבוע ומאז הוא לא מפסיק לבכות. הוא חוזר כל הזמן למקומות בהם היה בכלבייה יחד עם המשפחה שלו. למה החזירו אותו? כי הוא קפץ על הסבתא ושרט אותה קלות".

אפשר גם לאמץ זמנית

בשל העומס האדיר על המקום, אנשי העמותה קוראים לציבור שלא שש לאמץ, לשמש כמשפחות אומנה לכלבים. אפילו אם רק לתקופה קצרה במהלך חודשי הקיץ הקשים. מאיה: "אנחנו כן מציעים לאנשים לקחת לאומנה לכל תקופה, כאשר הכלב הוא למעשה עדיין של העמותה, אבל אנחנו מסייעים במזון וטיפול רפואי. אם ירצו אחרי תקופה מסויימת לאמץ אז עושים את תהליך האימוץ הרשמי".

כצפוי, יש בכלבייה לא מעט כלבים וחתולים שקשה להאמין שיהיה סוף טוב לסיפור שלהם, כזה בו משפחה תתאהב בהם ותעניק להם בית. אמיר הכלבן מספר שיש גם הפתעות: "יש אנשים שלא בא להם להתחייב עכשיו לגדל כלב עשר שנים ויותר אז הם לוקחים כלב מבוגר. יש גם את הכלבים התוקפניים, שקשה באמת להאמין שמישהו ירצה, אבל יש לפעמים הפתעות שמישהו נדלק על הכלב ומוכן לעשות איתו תהליך ארוך בליווי המאלפים שלנו. יש לנו כאן גם את פרויקט 'אומץ', בו המאלפים עובדים במשך חודשים עם הכלבים הפחדנים או בעלי בעיות התנהגות, כאלה שקופאים בנוכחות בני אדם. מדובר על חודשים של עבודה עם הכלב, ואחר כך עם המשפחה שרוצה לאמץ אותו, עד שנוצר ביניהם קשר ואנחנו בטוחים שאפשר להוציא את הכלב מהכלבייה בלי שתגרם לו טראומה".

(צילום: באדיבות תנו לחיו לחיות)