"ארבעת המופלאים". בימוי: ג'וש טראנק. תסריט: סימון קינברג, ג'רמי סלייטר, ג'וש טראנק. שחקנים: מיילס טלר, קייט מארה, מייקל בי. ג'ורדן, ג'יימי בל, טובי קובל. ארה"ב, 2015. 100 דקות. 2 כוכבים.
כבר כמעט עשר שנים שאני מבקרת קולנוע. בהערכת חסר שלפיה אני רואה במינימום שני סרטים בשבוע, וזה בלי לחשב פסטיבלים ותקופות שיא כמו עונת האוסקרים וימי ראשית הקיץ, יוצא שראיתי בשנים האחרונות למעלה מאלף סרטים, ואי אפשר להאשים אותי שאני לא זוכרת את כולם. רובם – הבינוניים, הסתמיים, פשוט נמחקים לי מהתודעה. את הטובים אני כמובן זוכרת, ובמידת האפשר גם חוזרת אליהם כשעולה הרצון והצורך. אבל לצידם, על מדף הזיכרונות, שמור אגף מיוחד גם לסרטים הגרועים באמת. זה לא כזה מפתיע: סרט, בסך הכל, הוא לא רק חוויה אינטלקטואלית, אלא גם רגשית, וחווית שמעורבים בהם רגשות, ובפרט רגשות חזקים, אנחנו נוטים לזכור טוב יותר, לטוב ולרע. כל ההקדמה הארוכה הזאת באה לומר שאת "ארבעת המופלאים" מ-2005 אני זוכרת, ולא בקטע טוב. במקרה שלו, זכורה לי פחות (כלומר: בכלל לא) העלילה, ויותר העובדה שהתבזו בו שני שחקנים שלפני כן חיבבתי ממש – מייקל צ'יקליס וג'וליאן מקמהון – וג'סיקה אלבה אחת, משורבבת שפתיים ונבובת מבט, שכבר אז, בתחילת דרכי המקצועית, סברתי שמילת התואר שחקנית גדולה עליה באלף מידות.
בהתחשב בכל זה, אי אפשר לבוא אלי בטענות שהיו לי ציפיות מהאתחול של הסדרה. עולם סרטי הקומיקס השתנה בעשור האחרון מן היסוד – בין השאר בזכות "באטמן מתחיל" של כריסטופר נולאן, שראה אור באותה השנה כמו "ארבעת המופלאים"; טובי המוחות הוליוודיים נרתמים לעבוד על פרויקטים גדולים מבית מארוול ודי.סי קומיקס; והיום אתה לא נחשב לכוכב מין השורה הראשונה בהוליווד אם אין גיבור על ברזומה שלך. גם רשימת כוכבי הסרט, שכוללת את מיילס טלר ("וויפלאש"), קייט מארה ("בית הקלפים") וג'יימי בל ("בילי אליוט") עשתה לי נעים. חשבתי לעצמי שאם כריס אוונס הצליח להרים את עצמו מצמד הסרטים הנוראי ההוא (השני יצא ב-2007), להשאיר מאחוריו את ג'וני סטורם ולהשתחל מחדש, גדול וטוב וצודק יותר, ליקום של מארוול כקפטן אמריקה – אין סיבה שהפרנצ'ייז עצמו לא יצליח לעשות את אותו הדבר. ובאמת, באמת שחשבתי שיותר גרוע לא יכול להיות. מה שמוכיח שבכמעט עשר שנים במקצוע לא למדתי בעצם שום דבר.
אני לא יכולה לומר בכנות ש"ארבעת המופלאים" החדש הוא סרט הקומיקס הגרוע ביותר שנעשה אי פעם, כמו שטוענים אחדים מהקולגות שלי, בארץ ובחו"ל, כי יש כמה סרטים שפספסתי לאורך השנים (למשל, "דרדוויל". למשל, "אלקטרה"). אני כן יכולה לומר שהוא לא סרט טוב. הוא דווקא מתחיל לא רע, עם אקספוזיציה ארוכה, יש שיאמרו ארוכה מדי, שמציגה לנו את הדמויות: את ילד הפלא ריד ריצ'רדס (מיילס טלר) שבונה מכונת טלפורטציה מופלאה במרתף שלו; את חברו הנאמן, החזק והלא מאוד מבריק בן גרים (ג'יימי בל); את ד"ר פרנקלין סטורם (רג' אי. קאתי) שאוסף אותם מיריד המדע הבית ספרי אל המעבדות של מכון בקסטר בניו יורק; אל שני ילדיו: סו סטורם (קיית מארה), חוקרת הדפוסים, וג'וני סטורם (מייקל בי. ג'ורדן), המכונאי המחונן ונהג המרוצים הפרוע; ואל ויקטור פון דום (טובי קובל) המבריק והמתוסבך, שיש לו בעיות עם מסגרות וקראש על סו. והם מתגבשים ועובדים ביחד כצוות, מחליפים שנינויות זה עם זה, מצליחים לבנות את המכונה שתעזור להם להקרין דברים – חפצים ובני אנוש – ממקום למקום בסגנון מסע בין כוכבים, ואפילו עורכים ניסוי מוצלח בשימפנזה.
ואז הכל מתחיל להשתבש. לא בסיפור – בסרט. כי מהרגע הזה הדמויות פשוט מפסיקות להתנהג בצורה הגיונית, וכל האקספוזיציה היפה וביסוס הדמויות הולך קיבינימט. הסיבה שבגללה מחליטים הבנים לשגר את עצמם לניסוי, התירוץ שבגללו ריד מזעיק את בן, הצורה בה הם מתנהגים במקום שאליו הם מגיעים – כל אלה לא עונים בקנה אחד עם מערכת קבלת החלטות של מבוגרים רציונליים. וזה עוד לפני שדיברנו על מה שקורה להם כשהם חוזרים, איך סו הופכת מעורבת בעניין והתהליך שעוברת כל אחד מהדמויות מרגע שקיבלה את כוחותיה, שלפחות במקרה של ריד מנוגד לחלוטין לא רק להגיון אלא לכל מה שידענו עליו עד לרגע זה. אבל שיא השיאים הוא המהפך שעובר הנבל, הצידוק לכוחות שקיבל והמניע שלו להשמיד את העולם. ספויילר: אין כזה. זה נראה כאילו התסריטאים פשוט התעייפו באמצע ואומרים לצופים: יודעים מה, מה זה משנה? הוא נבל. כבר בטח ראיתם איזה סרט קומיקס או שניים, אתם יודעים איך זה עובד בדרך כלל. נתנו לכם קצת חומר רקע למרמרת כללית, ועל איך כל זה מתגבש לכדי מוטיבציה להרס היקום תשברו את הראש לבד.
בהתחשב בכמה שהתסריט גרוע, מתמיה שהסרט הזה יצא לצילומים מלכתחילה. ייתכן שזה קשור לנושא של זכויות יוצרים: כמו במקרה של "אקס-מן", זכויות ההפקה של "ארבע המופלאים" נמכרו לאולפן אחר (פוקס המאה העשרים) אשר מחויב לעשות עם המותג משהו אחת לכמה זמן, או שיאבד את הזכויות. אבל מותר וצריך לשאול למה, אם כבר עושים משהו, ומשקיעים במשהו הזה פאקינג 122 מיליון דולר, אי אפשר לדאוג שזה יהיה משהו טוב. זה לא רק התסריט, זה הכל: הבימוי חובבני; הכימיה בין השחקנים לא קיימת; האפקטים נראים כמו משהו שאיזה ילד יצר במחשב שלו בתוכנת פאואר פוינט, תוך שהוא גונב פריימים נבחרים מ"שר הטבעות". רגעי השיא של הקרב – וכל ההקדמה הזאת מובילה לסצינת קרב אחת בדיוק, אחרי שהוזנח לחלוטין כל הקטע של להפוך את החבורה הפוסט-טראומתית והמסוכסכת הזאת לצוות – מפוספסים לחלוטין. מה שכן, קייט מארה היא בכל זאת שחקנית הרבה יותר טובה מג'סיקה אלבה, אז לפחות בתחום אחד חל שיפור.
(צילום יחצ)
