מפכ"ל המשטרה יוחנן דנינו, תושב מודיעין, פורש מהמשטרה אחרי ארבע שנות כהונה ועוד שלושה חודשים. שנים רצופות בהצלחות לא מעטות לצד פרשיות לא נעימות, שהגיעו לשיא בשנה וחצי האחרונות עם הדחתם ופרישתם של שבעה ניצבים, רובם על רקע חשדות לעבירות מין והטרדות מיניות נגד שוטרות וגם בחשדות ללקיחת שוחד (ברונו שטיין ומנשה ארביב).
הכהונה התוססת של דנינו הוארכה פעמיים. פעם בשנה רביעית נוספת לקדנציה בת שלוש שנים ושוב לעוד שלושה חודשים, בעקבות הבחירות לכנסת ה- 20 שהוקדמו. עם זאת היא היתה רצופה בביקורת, בעיקר על שהוא לא הצליח לסמן למשטרה דרך חדשה.
דנינו אמנם הגיע משירות צבאי בצנחנים אבל כשוטר מעולם לא הפגין את דמות המפקד "עם סכין בין השיניים", זה שמסתער קדימה, כפי שהצטיירו מפכ"לים קודמים כמו אסף חפץ למשל. גם בשורות המשטרה וגם בציבור הוא נתפש כקצין חושב, אינטלגנטי שגובר על יריביו בחדות המחשבה. לכן היה זה טבעי שהוא יעדיף את נתיב הקידום בשורות המשטרה יותר בתחום החקירות והמשפט ופחות בתחומי הסיור, התנועה והפיקוד בשטח על אוכלוסיה אזרחית.
תפקיד השטח ה"קרבי" הראשון והבולט שלו היה כמפקד מחוז הדרום, ממש לפני מינויו כמפכ"ל. עד אז דנינו לא כיהן כמפקד מחוז או מפקד מרחב אלא היה תמיד בתפקידי פיקוד על יחידות ארציות כמו אתג"ר והיאחב"ל. הן נחשבות יוקרתיות אך כאמור – עטורות יותר באורות ניאון ופחות באורות של "צ'קלאקה".
הניצבים שקילקלו הכל
אפשר כבר להניח שבדברי ימי המשטרה, הקדנציה של דנינו תיזכר בעיקר כזו שבה סגל הפיקוד הבכיר עמד בתור להתפטר או להיות מודח, עם דגש על נושא הטרדות מיניות. דנינו לקח את זה קשה והרגיש אחריות אישית שבאירגון שבראשו הוא עומד מתרחשים דברים כאלה. איש לא הופתע כאשר הוא הדגיש שוב ושוב על שבחשדות כאלה "לא תהיה סובלנות מצד המשטרה". כשהתפוצצה פרשת אחד הניצבים אמר דנינו: "עם כניסתי לתפקיד בחרתי להוביל דרך נחושה, ברורה ובלתי מתפשרת בכל נושא שמירת הנורמות והערכים ובדגש על אפס סובלנות להטרדות מיניות במשטרת ישראל. למרות הקשיים הרבים שהיו, ושאולי יהיו בהמשך, נמשיך לדבוק בדרך זו, בשקיפות מלאה וללא פשרות. דרך זו תוביל אותנו לאקלים ארגוני בעל חוסן ערכי ונורמטיבי, אשר יהוו בסיס לעבודת המשטרה בהקניית ביטחון אישי לאזרחי המדינה".
ביום הכניסה לתפקיד. את הכוונות הטובות אי אפשר לקחת ממנו (צילום פרטי)
אבל הכוונות וההצהרות, כידוע, לא ממש עמדו במבחן המציאות. להיפך. פקודיו הבכירים של המפכ"ל ממודיעין המשיכו להפתיע אותו בכותרות בעיתונים, בדיוק בתחום זה.
האיש שצמח בחדרי החקירות
יוחנן דנינו, בן 56, נשוי ליעל ואב לארבעה, מתגורר במודיעין שנים רבות. הוא נולד באשקלון למשפחה דתית בעלת ייחוס רבני והתחנך בישיבת אור עציון. בצבא שירת דנינו בגדוד 890 של חטיבת הצנחנים. הוא השתחרר מהשירות הסדיר בדרגת סגן והמשיך לשרת במילואים בצנחנים. במהלך שנים אלה למד משפטים באוניברסיטת תל אביב ובשנת 1982 התגייס למשטרה.
תפקידו הראשון היה כמפקד המשמר האזרחי בעיר מגוריו אשקלון. עם סיום לימודי המשפטים עבר לכהן כתובע המשטרתי של מרחב השרון.
דנינו התמקד בתחום המשפט ובשנת 1992מונה לראש לשכת תביעות במרחב שרון. בשנת 1995 הועלה לדרגת סנ"צ והשתלב באגף החקירות כקצין חקירות ולחימה בפשיעה של מרחב השרון. היתה זו תקופה "חמה" שבה אזור השרון היה רווי במלחמת כנופיות מאזור נתניה וטייבה שבמשולש. הפשיעה הגואה הניעה את המשטרה להקים אז את יחידת אתג"ר למניעת גניבות כלי רכב לשטחים ובשנת 1998 הפך דנינו לסגן מפקד היחידה וקודם לדרגת נצ"מ.
בשנת 2002 הגיע דנינו ליאחב"ל – היחידה הארצית לחקירות בינלאומיות. אחד התיקים הבולטים שבהם טיפל היה פרשת אתי אלון והמעילה בבנק למסחר. באותה שנה קודם לדרגת תנ"צ וזכה בתפקיד היוקרתי של מפקד היאחב"ל.
בשנותיו ביחידה נקט דנינו בגישה חדשנית במלחמה באירגוני הפשיעה, כשהתמקד בלחימה הכלכלית. הוא אמר לא פעם כי "את אירגוני הפשיעה חייבים לתקוף במישור הכלכלי, לפגוע להם בהכנסות וכך לעקר את כוחם".
והוא צדק. במשטרה הבינו שזו הדר. צוותי כוחות שבהם שולבו אנשי רשות המיסים ואנשי אגף התקציבים באוצר פגעו באירגוני הפשיעה בהצלחה לא מבוטלת. באותם ימים עסקה היאחב"ל בתיקים מתוקשרים רבים כמו פרשת טננבאום (שלאחר חזרתו משבי חיזבאללה התברר כי היה מעורב בפרשות פליליות. י.ג.) ופרשת "האי היווני" (שבה "כיכבו" ראש הממשלה דאז אריאל שרון, בנו עמרי והקבלן דודי אפל). בשנת 2004 הטיל המפכ"ל דאז, שלמה אהרונישקי, על דנינו להקים את היחידה הארצית למאבק בפשיעה הכלכלית ושנה לאחר מכן מונה דנינו לראש המטה המבצעי של המשרד לביטחון פנים וקיבל את דרגת הניצב.
בשנת 2006 קיבל דנינו לידיו את מפתחות אגף החקירות במשטרה. תחתיו הוקמה להב 433 למאבק בפשיעה החמורה. בתפקידו היה דנינו מעורב (אם כי לא ישירות) בחקירת הנשיא משה קצב ובחקירת ראש הממשלה אהוד אולמרט, לצד מעורבתו בחקירתם של השרים אברהם הירשזון וחיים רמון.
שנתיים באגף החקירות הספיקו לדנינו כדי להטמיע עוד יותר את תפיסתו שיש לטפל באירגוני הפשיעה דרך הכיס. הוא הצליח להעביר את המסר לכלל יחידות המשטרה שאימצו את העקרון ושינו תפיסה ביחס לפשיעה החמורה. רכבי משפחות פשע הוחרמו, רשות המיסים הכבידה את ידה בנושא, ועבריינים רבים מצאו ת דרכם לכלא בגלל עבירות מס, הלבנות הון ועוד. גם שחוק הלבנת הון שנכנס בתוקף הקל על עבודת המשטרה בתחום.
בשנת 2008 מונה דנינו למפקד המחוז הדרומי והפך ל"שריף" של הנגב. הכניסה לתפקיד לוותה באקורדים צורמים. פחות בגלל דנינו ויותר בגלל מפקד המחוז היוצא ניצב אורי ברלב, שעזב את המשטרה על רקע פרשת אורלי אינס.
דנינו הגיעו לדרום ממוקד העשייה בלב הפשיעה של תל אביב, הפוליטיקאים, הצווארון הלבן ומשפחות הפשע. בדרום פגש דנינו, אולי לראשונה, באוכלוסיה מורכבת: בדואים, בניה לא חוקית, גניבות חקלאיות, יישובים בלתי מוכרים, הברחות נשק וסמים מגבול מצרים (טרם הוקמה הגדר ההרמטית) וכל זאת ב"שטח שיפוט" עצום שמשתרע על כמחצית משטחה של מדינת ישראל.
לפני שהספיק דנינו להתרגל להיבט זה של העבודה, ההיסטוריה זימנה לו את מבצע "עופרת יצוקה" שכלל רקטות על יישובים ישראלים, טילים ואזעקות "צבע אדום". כל זאת בעידן שבו "כיפת ברזל" היתה עדיין על לוח השרטוט של רפא"ל. הימים ההם שינו לגמרי את סגנון עבודתו של הקצין, שעד אז עבד בעיקר בחדרי חדרים.
למרות "עופרת יצוקה" הצליח דנינו ליישם פרוייקטים חדשים כמו "דרום ללא אלימות" והצליח להוריד את הפשיעה בערי הדרום. מאוחר יותר הנהיג את תוכנית מיל"ה – משטרת ישראל למען הנוער. תוכנית זו נועדה להחזיר בני נוער שנרשמו להם עבירות פליליות למוטב. בתמורה להשתתפותם בסדנאות נמחקו התיקים הפליליים. פרוייקט זה נוחל הצלחה עד היום וגם במודיעין הושלמו כבר שלושה מחזורי מיל"ה (שבהם נמחקו תיקים פליליים לכמאה נערים).
תחילת הכהונה והתוכנית השאפתנית
בתחילת שנת 2011 אישרה הממשלה את מינויו של דנינו לתפקיד מפכ"ל המשטרה, תחת השר לבטחון פנים יצחק אהרונוביץ. בתחילת מאי 2011 נכנס דנינו לתפקידו.
דנינו הציג אז את "שנת המפנה" – תוכנית לשיפור הביטחון האישי של תושבי המדינה ושיפור פניה של המשטרה בכל הקשור ליחס לאזרחים, הטיפול באזרח ותדמית השוטר. הוא קבע כי "שנת המפנה" תעמוד על שלושה קודקודים: שיפור השירות לאזרח שומר החוק, הגברת ההרתעה נגד עבריינים, וחיזוק מעמדו של השוטר .
התוכנית החלה להתבצע בשנת 2012 אבל דווקא כשהחלה לצבור תאוצה, וניצני שינוי היחס לשוטרים החל לבצבץ ברחוב, החלו להיחשף פרשיות המין של בכירי האירגון. מאז – במישור זה – שבע דנינו רק מרורים. תזכורת: מפקד מחוז חוף ניצב חגי דותן, סגן המפכ"ל ניצב ניסים מור, מפקד מחוז ש"י ניצב קובי כהן, מפקד להב 433 ניצב מנשה ארביב, מפקד מחוז ירושלים ניצב יוסי פריינטה, מפקד מחוז מרכז ניצב ברונו שטיין, הודחו או אולצו להתפטר בעקבות הסתבכויות כאלה ואחרות בתחום עבירות מין וגם חשדות על לקיחת שוחד (ברונו שטיין בפרשת עו"ד רונאל פישר ומנשה ארביב בפרשת הרב פינטו).
היו לדנינו לא מעט "נפילות". לא באשמתו האישית אלא באחריותו המיניסטריאלית. כך למשל תיפקודו של מוקד 100 בעת חטיפת שלושת הנערים, תיפקוד גרוע שגרם לתחילת החיפושים באיחור של חמש שעות ויותר. דנינו עצמו היה אז בכנס מפכ"לים בחו"ל, אך שיקול דעת מוטעה לגבי חשיבות המקרה גרמה לכך שיחזור לישראל רק לאחר שלושה ימים.
באחרונה עורר דנינו ביקורת נוקבת בעת שהתבטא בהרצאה מול תלמידי בית ספר בבית שמש כשאמר כי המשטרה צריכה לבחון מחדש את מדיניותה כלפי מעשנים סמים קלים כמריחואנה. הרשות למלחמה בסמים וגופים אחרים יצאו נגד ההתבטאות, אבל דנינו לא חזר בו. קיים סיכוי לא קטן כי מהלך זה יגיע להכרעת הכנסת, עם הצעת החוק בעניין שיזם חה"כ ינון מגל מהבית היהודי, לאחר שקיים עם דנינו התייעצויות בנושא.
דימוי השוטר לא שופר
לקראת פרישתו, בעוד שבועיים, קשה לומר אם דנינו הצליח כמפכ"ל או נכשל. לזכותו הישגים בתחום המאבק בפשיעה ופיצוח חקירות מסובכות ומורכבות, אבל בסופו של דבר פרישתם של כמחצית מניצבי המשטרה, למרות שלא פגעה בדנינו מבחינת תיפקודו, פגעה מאד ביוקרתו ובהישגי העבר שלו.
גם הטיפול של דנינו המפכ"ל במשפחות הפשע שונה מאד מטיפולו של דנינו ראש היאחב"ל בפשיעה. בשלוש השנים האחרונה נראה ששוב אורבת סכנה לאזרחים פשוטים המסתובבים ברחובות ביישובים שונים בארץ. מכת חיסולים, ירי ומכוניות מתפוצצות מטילים צל כבד על יכולתה של המשטרה להרחיק את הפשע מהרחובות. גם מעצרי פרשת 512 לא ממש מקטינים את התחושה שהביטחון האישי של אזרחי ישראל נפגע בשנים האחרונות.
גם בתחום היחס בין השוטרים לאזרחים הקדנציה של דנינו לא מקבלת ציון לשבח. בעיקר בדמות התנהגות שוטרים באלימות כלפי אזרחים. אמנם הנתונים היבשים מצביעים על ירידה במקרי האלימות של שוטרים נגד אזרחים בתקופת כהונתו, אבל הזיכרון הציבורי שייך לפרשת הצעיר האתיופי שהוכה ולהפגנות "מעמד הביניים" בשנת 2012. היה זה מעצרה של דפני ליף והכאתה בידי שוטרים, ועוד עשרות מקרים שבהם ידם של השוטרים היתה קלה על האזרחים. דנינו אולי יותר מכל מפכ"ל אחר ייזכר כמי שלא הצליח להשליט משמעת בקרב שוטריו ברמה המינימלית הנדרשת משוטר ש"הדם עלה לו לראש".
"מעל הכל – הוא 'מענטש'"
אמנון מרחב, חברו של דנינו מאז היו שניהם עורכי דין צעירים וכיום מנכ"ל עיריית ירושלים, לא חוסך משכנו במודיעין שבחים
אחד מידידיו הקרובים של דנינו הוא אמנון מרחב – מנכ"ל עיריית ירושלים והאיש שבמשך שנים היה חלק מצמרת הפוליטיקה העירונית במודיעין. מרחב ודנינו הם גם שכנים קרובים בשכונת המגינים.
"יוחנן התמודד בצורה הירואית עם המצב בפרשת הניצבים", סיפר לנו השבוע. "אני בטוח שאחרי שיפשוט את מדיו הוא ימשיך לתרום לעשייה הציבורית".
אמנון מרחב. "אני יכול לומר באחריות שהוא הצעיד את המשטרה שנות דור קדימה" (צילום ארכיון)
מרחב מכיר את דנינו מאז שנת 1982, כשדנינו התגייס למשטרה. השניים היו עורכי דין צעירים ומיד התחברו. "הוא מקצוען אמיתי שמשלב חוכמה רבה, תבונה ופיקחות", אומר מרחב. "ומעבר לכל הוא 'מענטש'. כלומר בן אדם. בשנים האחרונות היתה לי הזכות כמנכ"ל עיריית ירושלים לראות מקרוב את עבודתו ואני יכול לומר באחריות שהוא הצעיד את המשטרה שנות דור קדימה בתקופתו. הוא הפך את המשטרה לאירגון מוביל, מתקדם ולומד. אני ראיתי את התהליכים האלה מתרחשים, תהליכים שלא תמיד הציבור כולו רואה אותם וחשוף להם".
ובכל זאת, כולם יזכרו לו את "מצעד הניצבים"…
"לדעתי הוא התמודד בהירואיות ובקור רוח עם המצב. הוא קיבל החלטות אמיצות והעיקר – הוא לא נטש את הספינה למרות הקריאות לכיוונו להתפטר והמשיך להנהיג את המשטרה שהיא אירגון גדול ומורכב".
בתמונה יוחנן דנינו. סוגר תקופה (צילום פרטי)
