אחת ה"מחלות" הנפוצות ביותר של המאה ה-21 היא ללא ספק הידבקות ילדינו למסכים השונים, מהמחשב והטלוויזיה ועד למסך הסמארטפון. העניין חורה במיוחד לאותם הורים בני הדור אשר גדל בשנות השבעים והשמונים, בעידן בו היה ערוץ אחד בטלוויזיה וזירת המשחקים שלנו הייתה ברחוב עם שאר ילדי השכונה ולא זירה וירטואלית.
מי שמנסה להתמודד עם הבעיה הוא נועם שרון מלפיד, בעליה של הוצאת "אדם-עולם", אשר מוציא לאור מדי חודש עיתון לילדים ומקווה להחזיר את ילדי הדור הזה אל הנייר המודפס, אל הדמיון ובכלל – לתת להם ולהוריהם מפלט בעולם הנתון תחת מתקפת גירויים רב-חושית.
שרון, בן 38, תושב האזור מזה שנתיים וחצי, הקים את הוצאת "אדם-עולם" לפני שבע שנים. "עסקתי בעיתונות מגיל צעיר, הייתי כתב ספורט ב'שם המשחק' ואחר כך הלכתי לכיוונים אחרים. הגעתי לעולם החינוך מתוך חיפוש אישי אחר עשייה משמעותית וככה הגעתי אל החינוך האנתרופוסופי (ראו מסגרת). זה הרגיש מיד שזה הדבר בשבילי. עבדתי בשנה הראשונה בבית ספר אנתרופוסופי בירושלים, כאשר בשלב מסויים הם חיפשו מישהו שייקח על עצמו את ניהול עיתון בית הספר ואני ישר התנדבתי. שתי האהבות שלי התחברו".
כאמור, לפני שבע שנים הקים שרון את המגזין "אדם-עולם", אשר לדבריו היווה למעשה מקומון ארצי של קהילה ספציפית. "במשך שלוש שנים זה היה הפרוייקט היחידי שלנו, עד שהבנו שאם אנחנו רוצים להגיע לקהל שמתעניין בחינוך, אז הדרך לעשות את זה עוברת בלהקים עיתון לילדים".
שרון ושותפיו לעשייה, אשר מנהלים את ההוצאה לאור ממשרדם בכפר האורנים, הקימו את העיתון "אדם צעיר" שכיום יוצא לאור מדי חודש ומתהדר ב-2,500 מנויים אשר משלמים 47 שקל לחודש (מצטרפים חדשים מקבלים כיום כרטיס חינם להצגת ילדים בהיכל התרבות מודיעין). בעיתון יש שלושים ושישה עמודים והוא מיועד לכיתות א'-ה'.
אז מה הקו המנחה של העיתון?
"קודם כל אנחנו לא מכניסים לעיתון פרסומות, תוכן שיווקי, או תוכן הנוגע לסלבס וכולי. אגב, חלק מכוכבי ערוץ הילדים הם מנויים שלנו… מה שאנחנו מנסים לעשות זה לתת לילדים מפלט של דמיון וילדות טהורה בעולם שנהייה יותר ויותר רעשני, צעקני ומרובה גירויים. הילדים היום נתונים למתקפת גירויים ותוכן שלא תמיד הולם את גילם. אנחנו מציעים אלטרנטיבה ומנסים לעזור להורים לתת לילדיהם משהו אחר, שיעסיק אותם לפחות חלק מהזמן במקום להיות מחוברים למסכים במשך כל היום".
מה החלק השלילי באותה הידבקות למסכים עליה אתה מדבר?
"הוכח כבר שלקריאה ובילוי זמן מחוץ למסך יש השפעה טובה על הילד. מכל המחקרים הסוציולוגיים והחינוכיים עולה כי בחברות בהן נכנסה הטלוויזיה, נעלמו המשחק והדמיון. ככל שילד צופה יותר במסך וכל הבידור הוא למעשה מחוץ לילד, הוא פסיבי, מה שקורה זה שהילד מפסיק את הפעילות הפנימית. הוא כבר לא מפעיל את הדמיון שלו בעצמו ויוצר לעצמו תמונות. הכל כבר מולו על המסך. אם הוא קורא ספר, הוא אקטיבי ביצירת התמונות בדימיון בעצמו. היכולת הפנימית הזאת לדמיין, אחר כך כמבוגר הופכת ליכולת להגשים דברים בעולם. ולהפך, כאשר מגיל צעיר הילד מואבס במדיה דיגיטלית, הוא הופך לאדם עם עצלנות פנימית וחוסר יכולת להזיז את התחת. בנוסף, יש גם בעיות אחרות כמו השמנה מחוסר פעילות וכולי".
מאיפה ההשראה לתפיסה שלכם?
"ההשראה מגיעה מתפיסת החינוך האנתרופוסופית שאומרת שילדים צריכים לבלות יותר בחוץ, להיות בטבע, לרדת לשחק ברחוב או לקרוא ספר. זה קורה היום פחות ופחות וזה לא דבר חיובי. אני לא אגיד להורה לשלוח את הילד לשחק עם חברים ברחוב כמו שאנחנו גדלנו, אם לתחושתו זה מסוכן. אבל ברור שאם ילד לא יוצא מהבית, אז משהו חסר".
איזה תכנים יש בעיתון?
"הלב של העיתון הוא סיפורים, מתוך תפיסה שזה מזין את הנפש של הילד. יש שלושה סיפורים בכל גיליון – אחד כותבת רינת פרומו שהיא סופרת ועורכת המגזין, סיפור נוסף אנחנו מתרגמים או לוקחים קלאסיקות כמו אגדות אינדיאניות, אסקימואיות או אחרות ויש גם סיפור מתח בהמשכים. אגב, מרגע שהתחלנו עם הסיפור בהמשכים, ביטולי המנויים נעלמו. בנוסף יש פינות קבועות כמו מדור טיולים, יצירה, בישול ובעלי חיים. מדור נוסף שמאוד פופולרי הוא מדור החידות ושעשועונים".
יש "גליונות נושא"?
"כל גיליון מוקדש לנושא מסויים. גיליון יוני הוא בנושא קרקס, מאי עסק בנושא 'מגעיל', כאשר על העטיפה היה ג'וק והילדים מתו על הגיליון הזה. איך אנחנו בוחרים את הנושא לגיליון? הרעיון הוא שכאשר נספר לילד מה הנושא לגיליון, הוא יגיב ב'יש!'. שהרעיון ילהיב את הילד מיד".
אתם פועלים בתחום מאוד קשה, שדי נמצא בקריסה.
"נכון, עולם הפרינט הוא עולם לא פשוט כיום. בסופו של דבר אנחנו גוף קטן של כמה מכורים לדבר. העיתונות המודפסת במצב בעייתי מאוד כיום, אבל בסופו של דבר אנחנו עושים את זה".
מהו "חינוך אנתרופוסופי"?
בתמצית, למי שעוד לא שמע על רודולף שטיינר ו"אסכולת וולדורף"
החינוך האנתרופוסופי נולד בתחילת המאה העשרים בידי רודולוף שטיינר, אשר פיתח את התורה האנתרופוסופית הגורסת כי האדם התרחק מעולם הטבע והרוח ובעקבות כך התרחק ממהותו האמיתית.
החינוך האנתרופוסופי מבוסס על גישת הפסיכולוגיה ההתפתחותית, רואה את הילד כיישות מתפתחת, ואת הילדות כפרק זמן משמעותי ובעל ערך בפני עצמו. הילדות נתפסת כתקופה של הבשלה, של צמיחה פנימית ושל התפתחות הדרגתית של כישורים, איכויות והבנות.
לאור גישה זו נתפס הילד כיישות בהתהוות וצמיחה אלי הבגרות ולא כ"מבוגר קטן". חינוך ולדורף אינו שואל מה יש ללמד בתחום ידע זה או אחר, אלא איך ללמד בהתאם להתפתחותו הספציפית של ילד מסוים וקבוצת בני גילו. תוכניות הלימודים, המתודות ודרכי הלימוד, הגישה לילד, האווירה הלימודית, סביבת הלימוד וכל שאר האלמנטים של חיי בית הספר מותאמים לשלב ההתפתחותי שבו נמצאים הילדים.
