"מרגלת". תסריט ובימוי: פול פיג. שחקנים: מליסה מקארתי, רוז ביירן, מירנדה הארט, אליסון ג'אני, ג'וד לאו, ג'ייסון סטאטהם, פטר סרפינוביץ'. ארה"ב, 2015. 120 דקות. 3 כוכבים.
בסוף השבוע האחרון התאחדו חברי הקאסט של הסדרה "בנות גילמור", שמונה שנים לאחר שירדה מלוח השידורים, במסגרת פסטיבל הטלוויזיה ATX שנערך בטקסס. ובעוד לורן גרהאם (לורליי גילמור) ואלכסיס בלדל (רורי) מתחבקות בדמעות; ג'ארד פדאלקי (דין), מאט קזוצ'רי (לוגן) ומילו ונטימיליה (ג'ס( מתווכחים מיהו הגבר שאיתו הייתה רורי צריכה לסיים את הסדרה; וכולם עורכים מחווה לאדוארד הרמן המנוח (ריצ'רד גלמור); בלטה בהיעדרה אחת, מליסה מקארתי, שגילמה בסדרה את השפית סוקי סנט ג'יימס. הסיבה להיעדרות, סביר להניח, היא לא נתק מרובה תככים, כמו שאפשר היה אולי לצפות מסדרות כמו "האנטומיה של גריי", אלא ענייני קידום מכירות לסרטה החדש של מקארתי, "מרגלת", שיצא באותו סוף השבוע בדיוק. עם תפקיד ראשי בסדרה קומית מצליחה ("מייק ומולי"), מועמדות אחת לאוסקר (על "מסיבת רווקות"), שלל פרסים על עבודתה הקומית (ובהם פרס MTV להופעה הקומית הטובה ביותר, פרס אמי ופרס הקומדיה האמריקאית – כל אחד מהם על משהו אחר) – אין ספק מיהי הכוכבת הגדולה באמת, והמפתיעה למדי, שיצאה מהסדרה הזאת.
ב"מרגלת" כובשת מקארתי עוד פסגה. לראשונה – הבמה המרכזית שלה בלבד. היא מוקפת אמנם שחקני משנה מוכשרים, ועובדת עם תסריט ובימוי חכמים של פול פיג, שכבר עבד איתה בעבר ב"עצבניות אש" ו"מסיבת רווקות". אולם התפקיד הראשי ניתן לה, והאחריות על הצלחתו של הסרט – ולא סתם סרט, קומדיית ריגול, ז'אנר שנחשב גברי קלאסי – כולה שלה. קצת כמו הדמות אותה היא מגלמת, סוזן קופר, שצריכה למנוע נפילה של פצצת אטום מתקתקת בידיים של טרוריסטים לגמרי לבדה, כשמאחוריה מערכת שנותנת לה מינימום עזרה, לא מאמינה ביכולותיה ובעצם מצפה לכשלונה.
גיבורת "מרגלת" היא בחורה שמנמנה וחסרת ביטחון, אנליסטית ב-CIA, שאת עיקר עבודתה מבצעת מהמטה הבטוח ושורץ-העכברים בלנגלי. ההחלטה לצאת אל השטח מגיעה לאחר טרגדיה שפוקדת את איש השטח הצמוד שלה, בראדלי פיין (ג'וד לאו), בו היא מאוהבת בסתר. אתם בטח חושבים לעצמכם: הנה עוד סרט על אישה, ועוד שמנה, שמונעת מהרגש ולא מהשכל ומנסה לכבוש לעצמה טריטוריות של גברים. הבדיחות הוולגריות פשוט כותבות את עצמן. ואי אפשר להאשים אתכם שככה אתם חושבים, כי ככה הוליווד לימדה אתכם לחשוב, ומקארתי עצמה נפלה לפח הזה לא פעם ולא פעמיים, בסרטים כמו "עצבניות אש" ו"מסיבת רווקות", עם סצינת קלקול הקיבה הזכורה לרע שלו. אין ספק שהרושם הזה רק מתחזק אם ראיתם במקרה את הכרזה לסרט הנוכחי, בו מקראתי, בפיאה איומה של דודה מהגיהנום, מנסה להידחף בין המרגלים השרמנטים, לבושי הטוקסידו, ג'ייסון סטאטהם וג'וד לאו.
לכן נעים כל כך להיווכח עד כמה רחוק "מרגלת" מהקלישאה הזו, ובאיזה כבוד הוא מתייחס לדמות הראשית שלו. סוזן קופר היא אישה מבריקה, אמיצה ומוכשרת, שלוקחת על עצמה משימה מסוכנת ומורכבת כשהאנשים סביבה לא רוצים, או לא מסוגלים, לסייע לה בצורה יעילה. מגדיל לעשות הסוכן ריק פורד (ג'ייסון סטאטהם בהופעה נהדרת) שמחבל במעשיה באופן אקטיבי, כי היא אישה ועובדת משרד והוא גבר וסוכן שטח אז אין ספק שהוא יודע מה הוא עושה ולה אין מושג. כמובן שההנחה הזו מופרכת, בדרכים הכי משעשעות שאפשר. אבל הסרט הזה מפריך הרבה הנחות, הן של ז'אנר הקומדיה והן של ז'אנר סרטי הריגול, והוא עושה זאת בצורה חכמה ומצחיקה, ובלי להיגרר להומור וולגרי, כמו שקורה לא פעם כשלוקחים אישה שמנה (או גבר שמשחק אישה שמנה) מלבישים אותה בביגוד מכוער וזקן ונותנים לה משימה פיזית. גם זו, אגב, קלישאה ז'אנריסטית. וגם אותה הסרט מפרק בצורה נהדרת.
בהתחשב בכל מה שנאמר עד כה, כמעט מיותר לציין שמדובר בסרט פמיניסטי מאוד. זה לא נגמר במקארתי: את הבוסית שלה משחקת אישה (אליסון ג'אני), הנבל היא אישה (רוז ביירן) וגם העזר שנגדה, שצצה כשכל הגברים מסביב מכזיבים, היא אישה (מירנדה הארט). וכולן חזקות וחכמות ומוכשרות, כל אחת בדרכה, גם אם לא כולן בנויות בהכרח לעבודות שטח. מהבחינה הזאת מצטרף "מרגלת" ל"פיץ' פרפקט 2" ו"מקס הזועם", שעלו פה בחודש האחרון, ול"הקול שבראש" שצפוי לעלות השבוע, שכולם נותנים את מרכז הבמה לדמויות נשיות, ומציגים מגוון של ייצוגים שאיתם יכולות נערות ונשים להזדהות. אין ספק שבקיץ הנוכחי יהיה הרבה יותר כיף ללכת לקולנוע.
(צילום יחצ)
