"מלון מריגולד האקזוטי השני". בימוי: ג'ון מאדן. תסריט: אול פארקר. שחקנים: ג'ודי דנץ', ביל ניי, מגי סמית', ריצ'רד גיר, דייב פאטל, טינה דסאי. בריטניה/הודו, 2015. 122 דקות. 3 כוכבים.
בגרסתו המקורית מ-2011 היה "מלון מריגולד האקזוטי" פנטזיה קולוניאלית קסומה על הזדמנות שנייה במדינת עולם שלישי, בה בריטים מזדקנים מנסים לייצר לעצמם אלטרנטיבה דווקא במקום הכי רחוק שאפשר, פיזית ומנטלית, מהבית. מעין וורסיית גיל הזהב לדוקטור סוס, לפיה אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים, נטולי בעיות היגיינה, פרות ברחובות וקבצנים קטועי גפיים, שבהם כל המקומיים מנומסים ודוברי אנגלית מצוינת. סרט ההמשך, שכמו בגרסה הראשונית – השנינות שבשמו ("The Second Best Exotic Marigold Hotel") אבדה לחלוטין בתרגום, מתרחש גם הוא לא בהודו כי אם בנרניה, או בכל ממלכת אגדות אחרת, והפעם הוא בא לבשר לקהל היעד המקשיש שלו את בשורת הסיכוי לאהבה. כן, אפילו אם אתם עם רגל אחת בקבר.
וכך, על רקע נופיה המכובסים היטב של ג'ייפור וחתונתם המתקרבת של בעל המלון הצעיר והנלהב סאני (דב פאטאל) ובחירת לבו סונינה (טינה דסאי), מנהלים תושבי מלון מריגולד האקזוטי את גרסת הגיל השלישי לבורדל, על כל גווניו. אוולין (ג'ודי דנץ') ודאגלס (ביל ניי) מנהלים, במקביל לקריירות תוססות (הוא כמדריך תיירים, היא כקניינית בדים), חברות מהוססת, שניהם רוצים יותר מזה ושניהם חוששים לומר זאת איש לרעותו. נורמן (רונלד פיקאפ), שכל מה שרצה כשהגיע להודו היה להתפרפר, מוצא את עצמו בזוגיות מונוגמיות ומאושרת עם קרול (דיאנה הארדקאסל), ובעלילת משנה משעשעת וקצרה מדי מוצא את עצמו מזמין בטעות את חיסולה. מאדג' (סיליה אימרי) מחוזרת על ידי שני גברים עשירים, ומצפה לקבל משניהם הצעת נישואין שתכריע את הכף, אבל מוצאת את עצמה מפתחת יחסי קרבה דווקא עם הנהג שלה. אפילו ג'יין (פנלופה ווילטון), אשתו החמוצה של דאגלס, שבסרט הקודם נמלטה מהודו בזעם, צצה פתאום עם סיפורים על אהבה חדשה.
אם כל זה לא מספיק כדי להוכיח שלכל אחד, בכל גיל, צבע, מעמד חברתי ואופי בעייתי יש סיכוי לאהבה, שולף הסרט את התותחים הכבדים באמת בדמותו של ריצ'רד גיר. גיר בן ה-66, שכיכב בעבר במיטב הקומדיות הרומנטיות ("אישה יפה") והוכתר כגבר הסקסי ביותר בעולם, מוזעק להודו בשליחות עלומה. הוא עונה לשם גאי צ'יימברס וטוען שהוא סופר, אולם סאני חושד בו כי הוא מפקח מטעם חברת מלונאות גדולה, שנשלח לבדוק את יכולתו הניהולית בטרם תאשר לו הלוואה לרכישת מלון נוסף. צ'יימברס, מצידו, מביע עניין פחות בהתנהלותו השוטפת של המלון ויותר באמו של סאני (לילט דוביי), אותה מטרוניתה הודית קשוחה שבסרט הקודם רק ניסתה להכשיל את חלומו לפתוח מלון ואת הרומן שלו עם סונינה. הזמן שעבר בין הסרט הראשון לשני ריכך אותה, ככל הנראה, והפעם היא נענית להפצרותיו של בנה, שמנסה לסרסר בה ללא בושה, נאותה להיפגש עם צ'יימברס ואף מבלה איתו את הלילה. מה שמעיד כאלף עדים על תפיסתם הלקויה של הבמאי ג'ון מאדן והתסריטאי אול פארקר את התרבות ההודית בכלל, ובנושאי זוגיות בפרט.
הנושא הזה של החיבור למציאות הוא הבעיה המרכזית של "מלון מריגולד האקזוטי השני". מרוב מאמץ, מיוזע ובולט, לייצר פיל-גוד-מובי בסוגת הקומדיה הרומנטית, שתחליק לקהל הצופים המבוגר כמו חלב חם עם דבש בגרון – לא טרחו היוצרים להתעכב על אמינות, וגם לא על בניית הדרמה. כך, חלק מעלילות המשנה צפויות מאוד, חלקן מופרכות עד העצם, וסיפורה של מאדג' עושה את הלא יאומן ומצליח להיות בו זמנית גם וגם. גם מערכת היחסים בין סאני וסונינה, שמחלקת את הסרט לשלוש מערכות, המקבילות לשלושת החגיגות המרכזיות בדרכו של זוג הודי צעיר לחופה (אירוסין, חגיגת משפחה וחתונה) מקבלת פה, בנסיון נואל לייצר דרמה, טוויסט לא נחוץ ולא אמין, העומד בניגוד מוחלט לאפיון הדמויות. "הגעתי בלי ציפיות, והתאכזבתי", אומרת בשלב מסוים בסרט הדמות היחידה בסרט שאפילו היוצרים לא מעיזים לערב אותה ברומנים מפוקפקים, מיוריאל מזרת האימים (מגי סמית'). ההומור הבריטי הנוקשה שלה הוא הפיל-גוד האמיתי הבודד של הסרט הזה. ולאוהבי הז'אנר – גם ריקודי החתונה ההודיים הססגוניים.
