תוצאות הבחירות הן יותר מכל יום הכיפורים של אמצעי התקשרות (טלוויזיה, רדיו והרוב המכריע של העתונות הכתובה). הכשלון של התקשורת הוא גדול ועמוק יותר מזה של ניסיון המחנה הציוני והלוויינים שלו לחולל מהפך.
ביבי נתניהו והמחנה הלאומי היו נתונים מאז הוכרזו הבחירות לסיכול ממוקד שספק אם היה כמוהו במדינה מערבית כלשהי כלפי ראש ממשלה מכהן. המסקנה היא שהעם אינו מטומטם וככל שהכו יותר בביבי ושרה כך יותר ויותר אזרחים הצביעו בידיים נגד העליהום התקשורתי על בני הזוג. לא חלילה שהצמד המלכותי שלנו הוא טלית שכולה תכלת. הם רחוקים מכך כרחוק קיסריה מירוחם.
בפועל מה שקרה הוא שהתקשורת המליכה את ביבי בפעם הרביעית. היא באה לקלל ויצאה מברכת את ביבי ומחנהו. מדהים כיצד כמעט כל אמצעי התקשורת צלבו את ביבי מבוקר עד לילה. הלכו על הראש שלו בלבד. רק לא הוא!!! ותראו מה אמר הבוחר בקלפי. אז מי אמר שהתקשורת משפיעה וקובעת דעת קהל? היו זמנים שזה היה כך. תשאלו את עזריאל קרליבך, מוזס (האבא), שניצר, רוזנפלד ואחרים. מאז עברו הרבה מים ברשת החברתית.
מה שהתקשורת עשתה בחודשים האחרונים הוא הכל חוץ מתקשורת אובייקטיבית שיש לה איזשהי אתיקה עתונאית. אם לרופאים יש את שבועת הרופא שרבים מביניהם שכחו מה המשמעות שלה, הרי שהעתונאים ברובם הגדול שכחו את תפקידם והפכו ממתווכים של מידע ליצרני מידע וסחרו בו כאילו היה מניה בורסאית.
אין צל של ספק שהתוצאות הן יום שחור לרבים מהעתונאים שהספידו את ביבי והליכוד במיוחד בשבועיים האחרונים כשהסנטימנט היה לטובת המחנה הציוני. יש לי הרבה יותר מסימפטיה וההערכה להרצוג ואישיותו. הוא לא קורץ מהחומרים של צ'רצ'יל, דה גול וקנדי אבל גם ביבי לא וגם לא אובמה וקמרון.
הסבלנות מרה אבל משתלמת – אומר פתגם ערבי ואת זה צריך לאמץ הרצוג. ומי שלא מאמין שישאל את בגין…יום יבוא ויתכן שזה לא יהיה מחר או מחרתיים אבל בעוד שנה-שנתיים וזה יקרה כי לדעתי ביבי לא יזכור כלום מהבטחות הבחירות שלו עד שהעם יבין שחוץ מביטחון ונאומים בקונגרס יש פה שניים וחצי אנשים שרוצים לחיות בכבוד. ועד שזה יקרה הם ממשיכים לעבוד קשה בתחושה קשה של פול גז בניוטרל.
