באחד הבקרים השבוע ניגשתי למרכז MESH בפארק הטכנולוגי כדי לפגוש פיזיקאי. ד"ר שי רפופורט היה רכון על שולחן עבודתו, שמידותיו בערך מטר על מטר והוא נראה יותר כמו פינת עבודה של טכנאי סלולארי או מחשבים מאשר של פיסיקאי.

אתוודה כבר עכשיו: חלק מהשיחה עם רפופורט נשמע לי ממש סינית, או לפחות כאילו הייתי על סט הצילומים של סידרת הטלוויזיה "המפץ הגדול". הוא דיבר על "'עקומות סגורות" ועל כרומוזומים שקשורים לוירוסים שפוגעים בדי.אן.איי. לא הרגשתי הכי חכם בעולם, בלשון המעטה (ועם קריצה).

במעבדה של רפופורט אין מכשירים מורכבים או מסובכים וגם לא קרני לייזר מרצדות. ראיתי ם פלייר, מברג פיליפס, חוטים וחלקי פלסטיק מסוגים שונים, כמו בחנות דיסקית בתחנה המרכזית או אצל החשמלאי השכונתי. אבל במרכז השולחן טירטרה מכונה שמאוחר יותר התגלתה כמדפסת תלת מימד. אבל לי היא נראתה יותר כמו מיקסר ביתי שפירקו מעליו את הכיסוי הפלסטי המעוצב. שלד המתכת הדי פשוט, שמתחתיו מקובעת מראה שטוחה, יצר באיטיות מין בורג פלסטי גדול. ד"ר רפופורט הסביר לי שזה הבורג שנועד לספק את הפיתרון לאחת הדילמות הגדולות בישראל: האם שניגשים לאכילת המילקי יש לאכול קודם את החלק השוקולדי או את הקצפת. האם לגשת קודם למה שנמצא בתחתית הגביע או להתרכז בחלק העליון?

מה הדילמה שי?

"אתה יודע שבישראל יש שתי דילמות גדולות באוכל. האחת היא לגבי המילקי כי יש אנשים שאוהבים את קרם השוקולד יותר ורוצים לאכול אותו קודם אבל איך נעלה את הקרם הטעים הזה מעל פני השטח? זו דילמה קשה".

ומה הדילמה השניה?

"בקרמבו כמובן. האם לאכול את הביסקוויט שבתחתית קודם ורק אחר כך את הקרם שלמעלה?"

שמע – אתה פיסיקיאי רציני. בזה אתה מתעסק?

"כמובן שלא. הבורג הזה שאתה רואה כאן יצא עכשיו ממדפסת התלת מימד הזאת (הוא מצביע על המכשיר דמוי המיקסר שדקה קודם לא ידעתי מהו) ובמשך שעה וחצי המדפסת בנתה את הבורג הזה שמאפשר להעלות את השוקולד על פני השטח מבלי לערבב אותו בקצפת. אבל ברצינות, לא, אני ממש לא מתעסק בדברים הקטנים האלה. זה רק חלק מהעניין שהכנתי לקראת הביקור שלך".

ומהיכן בא הרעיון למילקי?

"זה מסתובב לי בראש עוד מהקיץ האחרון, ו המילקי הפך לסמל המאבק הכלכלי ביוקר המחיה. כבר אז חשבתי מה לעזאזל עושים אלה שלא סובלים את הקרם הלבן ורוצים רק את השוקולד? וככה נולד הרעיון של 'בורג ארכימדס' הזה, שיודע להעלות את השוקולד מתחתית הגביע אל פני השטח בלי שהוא 'יתלכלך' בקרם הלבן".

לא רק למחוננים

אז לא נטעה יותר: ד"ר רפופורט לא באמת מתעסק במילקי אלא בדברים הרבה יותר רציניים. הוא מיקם את המעבדה הקטנה שלו כאן בחצר האחורית (ביטוי בעייתי, כי זו החצר הקדמית) של מודיעין וכאן הוא מעניק שירותי ייעוץ ליזמים ולמדענים שצריכים ליווי מקצועי ומנטור שיוביל אותם למטרה הסופית. רפופורט: "העסק חדש שלי, שנקרא '"מודיעינובט', מספק למעשה ייעוץ מדעי וליווי פרויקטים והוא נפתח רק לאחרונה. אני רוצה שלמעבדה הגדולה, שאתחיל לבנות בקרוב, יגיעו בעיקר התלמידים הרגילים של בתי ספר ולא רק המחוננים. אני רוצה שיתקרבו למדע ובמיוחד לפיזיקה".

למה לא המחוננים?

"כי למחוננים במודיעין והסביבה יש כבר מסגרות שבהן הם עובדים".

במה בעצם אתה מתמחה?

"למדתי בבר אילן. אני פיזיקאי, מומחה למידול פיזיקלי-מתמטי של מערכות מורכבות, חישוביות ועבודה אינטרדיסציפלינרית".

אפשר גם בעברית?

"ערכתי את הפוסט דוקטורט שלי ב- NIH (national institutes of health) שבארצות הברית במשך שלוש וחצי שנים. זהו היה מחקר שמשלב בין פיזיקה לביופיזיקה, בתיאוריה ובניסוי. אני יודע שזה קשה להבין, אבל במהלך שנות המחקר עבדתי עם ביולוגים וכימאים וכשחזרתי לישראל התחלתי לחפש עבודה בתחום. קיבלתי פניות מיזמים ובעלי סטרטאפים בבקשה לייעוץ מדעי וליווי פרויקטים".

נגיד שהבנתי.  אז לאן המשכת משם?

"ככל שזרם הפניות אלי גבר הבנתי שזה בעצם הכיוון שלי. כלומר לפתוח עסק בתחום ולייעץ ליזמים וממציאים".

מה אתה בעצם מציע לסטארטאפיסטים?

"אני מציע ליזמים ובעלי סטרטאפים ייעוץ מקצועי, משלב הרעיון ועד פיתוח אב טיפוס. הלקוחות שלי הם יזמים המגיעים לבחון את הרעיונות שלהם ואת כדאיותם מבחינה מדעית-טכנולוגית. אני בעצם המסננת הראשונה שאומר להם אם בכלל כדאי להכניס את הראש לפרויקט".

איך?

"אני בוחן את הרעיונות ואלה שנמצאים כמתאימים, גם מבחינת היישום המסחרי אחר כך, עוברים לשלב מחקר, פיתוח וייצור אב טיפוס. ואני מלווה את כל השלבים האלה. לקוחות נוספים הם משקיעים שמחפשים רעיון להשקעה, או שמציעים להם להשקיע במיזם מסויים והם ומעוניינים לקבל חוות דעת מקצועית ומדעית בלתי תלויה לגבי המיזם".

אבטיפוס לכל פועל

שי מספר על זיקתו הרבה לתחום החינוך ומקפיד לשלב את הזיקה גם בעסק שלו. בחג החנוכה האחרון הוא קיים אירוע לבני נוער בו הם התנסו בעיצוב ופיתוח סביבון חדשני בהדרכתו של שי  ולבסוף התחרו על הפיתוח הטוב ביותר.

מה החזון שלך?

"החזון שלי, והוא קרוב למימוש, הוא להקים מעבדה בשטח גדול פי כמה מהנוכחית, להמשיך ולשלב את הפן החינוכי ולקיים במקום סדנאות וחוגים בתחום ה-DIY (עשה זאת בעצמך) לילדים ומבוגרים".

מדוע חשוב לשלב לימודי פיזיקה בחינוך הילדים? מה זה ייתן?

"זה רווח גדול מאד וייתן הרבה. אני מאמין כי בעתיד הלא רחוק, חלק לא קטן מהייצור הטכנולוגי יעבור לידי האדם הפרטי או בנגישות קהילתית לשלבי הייצור. האפשרות הזאת תעניק לנו שני יתרונות בולטים בטכנולוגיות האלו והם: המהירות והמחיר הנמוך בייצור של אבטיפוס ובכלל היכולת לייצר בהתאמה אישית הרבה מאד מוצרים".

בוא נחזור רגע לבורג ששואב את המילקי. השתמשת במדפסת תלת מימד. לא בדיוק מוצר צריכה שנמצא בכל בית…

"לזה בדיוק התכוונתי כשאמרתי לך שבקרוב הפיתוח והייצור עצמו יעברו לידי האדם בבית. כי תחשוב שאדם יכול כיום לחשוב על אבטיפוס של מכשיר ולבנות אותו במדפסת תלת מימד, כמו שאני בניתי בשעתיים את הבורג הזה".

עד כמה זה מקדם אותנו לעתיד שאתה מתאר?

"עלות הפיתוח מצטמצמת באין סוף. כי עד לפני לא הרבה זמן, לכמעט מאה אחוז מהאנשים לא היתה קיימת בכלל האפשרות הזאת לפתח לבד דברים כאלה. אדם שהיה לו רעיון לפיתוח היה צריך לקחת מתכנת, להכין גלופות או תבניות באלפי דולרים ולתת את זה למפעל שיכין לו את האבטיפוס. בסך הכל המחיר היה גבוה מאד ופיתוח כזה יכול לעבור את המאה אלף דולר בקלות. היום, או בקרוב מאד, מישהו שיש לו רעיון יכול לשלוח את השירטוט לחנות כלי הכתיבה הקרובה ושם ידפיסו לו במדפסת התלת מימד את הדגם".

והמעבדה החדשה שאתה בונה, איך היא משתלבת בכל הסיפור הזה?

"את המעבדה אני מקים בשיתוף עיסקי עם משה פורת, היזם שהקים את מאש. אמרתי לו בפירוש 'שמע משה – אני לא רוצה להיות מיליונר. זה לא מעניין אותי. אבל אני רוצה ללמד את הצעירים את כל מה שהם צריכים כדי שהייצור העצמי יהיה נגיש עבורם. אני רוצה שאת לוח האם הזה שאני מחזיק, כל תלמיד תיכון יוכל לייצר אצלי במעבדה בעלויות נמוכות. לזה אני שואף. לכן המעבדה הזאת מיועדת לתלמידים ולצעירים. לאו דווקא מחונננים אלא תלמידים רגילים לכל דבר, שיוכלו בעזרת מדפסת תלת מימד לבנות את כל המכשירים שהם ירצו ולפתח מוצרים בשיטת ה'עשה זאת בעצמך'. כך אני רואה את הייעוד שלי כאן במאש".

איך חינוך משתלב עם רווח? הרי בסופו של דבר אתם מעבדה שצריכה להתקיים.

"מישהו צריך לממן את זה. אם יבואו עסקים פרטיים, הם ישתמשו במעבדה על בסיס שעות עבודה. לעיריות ולבתי ספר אני אעמיד את המעבדה במימון אחר כמובן. מצידי שהעירייה כאן תממן את הארנונה ואני אתן לתלמידים לעבוד במעבדה. יש לי בקרוב מפגש עם מנהלי בתי ספר תיכוניים במודיעין כדי לקדם את הפרוייקט. במקביל אני בשלב של חיפוש משקיעים להקמת המעבדה הזאת".

בצנרת: פיתרון לבעיות גב

איזה היקף מעבדה אתה מתכנן?

"תהיה השקעה ראשונית וחד פעמית של חצי מיליון שקל עבור מכשירים, מחרטות, מדפסות ומיכשור אחר. אחר כך, כל שעת עלות עבודה במעבדה שהיא תכניס לנו, תהיה בין 500 לאלף שקל לשעת עבודה במעבדה".

איך אתה מחבר את זה לסיפור המילקי למשל?

"עזוב את המילקי. זה חרטא. הדברים המסחריים הם הדברים האמיתיים"

מה למשל?

"למשל כוס חכמה או צלחת חכמה, שברגע שהאוכל שלך במסעדה מתקרר או הקפה מתקרר, הכוס החכמה שולחת פולס למלצרית שבאה ומוזגת קפה טרי וחם או לוקחת את האוכל לחמם מחדש. או למשל, אני עכשיו מקים קבוצת סטארטאפ של נערים ממודיעין שיבנו מוצר חדש של מעגל חשמלי שיושתל בגב של כיסא מנהלים, שיצפצף בכל פעם שהאיש שיושב על הכיסא יישב בתנוחה לא בריאה".

מה הרעיון?

"הרעיון הוא שיש כיום גל תביעות גדול מאד נגד מעסיקים של עובדים שסובלים מבעיות גב, הטוענים כי המעביד לא דאג להביא למשרד מומחה לישיבה שידריך אותם בישיבה נכונה ולא דאג ללמד אותם מהן תנוחת העבודה הנכונות. התביעות האלה עולות כסף גדול למעסיקים ופטנט כזה יספק הגנה למעבידים שהם כן איפשרו לעובד להיזהר מפגיעה בגבו".

אבל זה לא ממש פטנט חדש. הרי מדובר במעגל חשמלי שנסגר כשיש תנועה לא נכונה ממה שתיכנתו את הכיסא…

"היום 95% מהפיתוחים החדשים בעולם המדעי הם למעשי תירגום של יישום יומיומי של רעיונות קיימים. זה הפטנט האמיתי. 80% מכלל החידושים האחרונים הן אפליקציות סלולר. את הגלגל המצאנו כבר מזמן. עכשיו זה השינויים".

מה שאתה אומר לי זה שאין בעצם המצאות חדשות?

"כל המוצרים בעצם נמצאים כיום על המדף. היום אנחנו רק צריכים למצוא את היישום שלהם בחיי היום יום וזה האתגר הגדול ביותר של המדע כיום".

אתה מכיר את סדרת הטלוויזיה "המפץ הגדול"?

"ודא., סדרה נהדרת"

אתה צופה בה?

"איזו שאלה? ונהנה מכל רגע".

אז אני חייב לשאול אותך – כל הנוסחאות והמשפטים המדעיים שהשחקנים פולטים בצרורות, זה סתם ג'יבריש או שזה אמיתי?

"חס וחלילה, זה ממש לא ג'יבריש. כל הנוסחאות הן אמיתיות וכל מה שהשחקנים מקשקשים הם תיאוריות אמיתיות לגמרי. יש לסידרה יועץ מדעי מעולה שמבין בפיזיקה. אני יודע שהשחקנים ממש לא מבינים על מה הם מדברים וזה טבעי, חוץ מאיימי שהיא מדענית אמיתית. נדמה לי שהיא ד"ר לביו-פיזיקה ויודעת על מה היא מדברת".

עם מי מהפיזיקאים בסדרה אתה הכי מזדהה?

"אני איפשהו באמצע בין שלדון לבין לאונרד. פעם אני מתחבר אליו ופעם אליו".

ד"ר שי רפופורט במעבדה (צילום יהודה גולן)