הנשמות הטהורות-איך יכולת שלא

לצעירים שבין קוראי הטור השמות נאווה ברוכין, נתן כהן ויורם ירוחמי לא יגידו הרבה, שכן להקת הנשמות הטהורות לא קיימת כבר ארבעים שנים, אך שיריה נחשבים לקאלט ישראלי ומושמעים כדרך קבע בתחנות הרדיו הלוקאליות שקשה שלא לזהותם. קלאסיקות כמו "קפה אצל ברטה", "אחכה לך", "קפה טורקי" שהיה לשיר הישראלי הראשון שנכתב למטרת פרסום מוצר מקומי במכוון וכמובן ששיר הנושא של הלהקה כולה (ושם האלבום היחיד שלה) "ברחוב הנשמות הטהורות" שחווה לא מעט גירסאות מחודשות של שלל אומנים, חלקן מעניינות יותר וחלקן פחות.

בעוד שנתן כהן ויורם ירוחמי המשיכו בעשייה המוזיקלית לאחר פירוק הלהקה ב-1975, נאווה ברוכין, פרשה מעולם המוזיקה, וקפצה לתרום את קולה מדי פעם אך לא נשארה מספיק כדי שיספיקו השלושה להוציא שיר משותף תחת השם שהעלה את שמם לכותרות.

והנה כך פתאום חזרו הצלילים הנוסטלגיים עם הגוון החם, בתוספת הסאונד המלא והעמוק שהטכנולוגיה של ימינו מאפשרת ושוטפים את האוזן כקסם הישר אל עבר העשור שעוד לא הייתי בגדר רעיון, כלומר שנות השבעים הגרוביות בהן הרוק הישראלי שלט בריש גליי והנשמות הטהורות היו חלק מהאליטה שלו.

לסינגל החדש "איך יכולת שלא" יש את אותו אופי של השירים המקוריים של הלהקה החל מהלחנים הנעימים להפליא, כלה בהפקה שכולה כמעט פרי ידו של כהן ועד המילים (של ענת הראל) שקולעות לנשמות ככפפה ליד, באו בטיימינג מושלם עם הסופה שפקדה אותנו. הן ממלאות געגוע לבית, לחום המשפחתי ולאהבה של הצד השני המשלים אותנו בסופו של כל יום.

קשה להאמין שתחנות הרדיו והמדיה המקומית לא יחבקו באהבה את הסינגל המיוחד והמעולה של הנשמות הטהורות, במדינתנו הקטנה בה מתענגים ועורגים (בו זמנית) לנוסטלגיה איכותית וכנראה שאני "סאקר" שלה בדיוק כמו כולם. אחרת לא הייתי ממליץ לכם להאזין ועדיף עם אוזניות איכותיות.

(צילום יחצ)