ישיבת מועצת העיר האחרונה נפתחה בהענקת תעודת הערכה לעדן מצוב, תושבת העיר בת 18 וחצי, על זכייתה בפרס הצטיינות על עבודת גמר בכימיה לשנת תשע"ה מטעם החברה הישראלית לכימיה וחברת "טבע". את המחקר הנחה פרופ' זהר ברעם והוא בוצע במעבדה היוקרתית של כלת פרס הנובל לכימיה, פרופ' עדה יונת, במכון ויצמן
מצוב היא בוגרת אולפנת "אורות מודיעין", שם למדה במגמת הביולוגיה תחת המורה חגית קליין. המחקר החל בעבודת גמר לבגרות ונושאו הוא "קביעת מבנה הריבוזום של החיידק retapamuilin בנוכחות האנטיביוטיקה Deinococcus radiodurans".
בכיתה י' השתתפה מצוב בפרויקט "שביל הנחקר" במוזיאון המדע בירושלים "ושם התאהבתי בהליך המחקרי", היא מספרת. "אז ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות". בכיתה י"א התקבלה לפרויקט יוקרתי בהזמנת להשתתף במחקר שמתקיים במעבדתה של יונת. מצוב: "השלב הראשון היה קריאת מאמרים אקדמיים בנושא. בכל שעה פנויה הייתי עסוקה בתרגום החומר, ברמת האנגלית קשה. חודשים ספורים לאחר מכן הגיע שלב המחקר המעשי במעבדה, שנמשך במשך שבוע וחצי במהלך החופש הגדול. זכיתי לעבוד עם מכשירים, שעל חלקם בקושי שמעתי, שעושים דברים בלתי ייאמנים. השלב הבא היה הכנת והגשת המחקר ותוצאותיו בעבודה ברמה אקדמית גבוהה. לא היה פשוט לרכז בשלושים עמודים את כל מה שלמדתי ועשיתי בחצי שנה שקדמה לכך".
מה בעצם חקרת?
"בתחילת המחקר הציגו לי בעיה שקיימת היום בשוק הקליני: הביקוש העולה לאנטיביוטיקות חדשות וחזקות מחליש אותן בעצם, כי החיידקים הופכים לעמידים יותר בפניהן. מטרת המחקר היתה להבין למה בעצם התופעה הזאת קורית ומה אפשר לעשות כדי לשפר את המצב. חקירת המבנה המולקולרי של הריבוזום איפשר לי ללמוד על מנגנוני העיכוב והעמידות של החיידק בנוכחות האנטיביוטיקה. בזמן שהחיידק תוקף את הגוף, הוא והריבוזום שבתוך תא החיידק עוברים מוטציה ולכן האנטיביוטיקה לא מצליחה להיתפס באזורי הקישור אליהם הותאמה כדי לפגוע בתא. גיליתי שאפשר להגדיל את אזורי הקישור של המולקולות בריבוזום החיידק ובכך להגדיל את הסיכויים שגם לאחר שהוא יעבור מוטציה, עדיין יישארו אזורים שהאנטיביוטיקה תוכל להשפיע עליהם ולהיתפס בהם".
איך היתה העבודה במחיצת פרופ' יונת?
"מאד התרגשתי מהמעמד. גם לדבר עם זוכת פרס נובל וגם המנחה שלי דיברה עליה בהערצה גדולה. הסברתי לה עד כמה הנושא מעניין אותי ועד כמה אני מבינה את חשיבות המחקר והיא איחלה לי המון בהצלחה ואמרה שתשמח לראות אותי כאן בעתיד. המנחה שלי סיפרה שעדה היא אישה פשוטה שלא מחפשת אהדה גדולה והערצה, והעובדה שהיא זכתה בפרס נובל לא גרמה לה לרצות להפסיק לחקור ולסיים את הקריירה. עדיין חשוב לה לפתח מחקרים שונים, וחשוב לה לעזור לאחרים להתפתח. לכן היא מגיעה לסייע לסטודנטים במעבדתה. אני מעריצה אותה. כל מי שהשקיע עשרים שנים ויותר כדי לחקור ולהגיע לתשובה, אני מעריכה אותו. על ההשתדלות, על כוח הרצון ועל והסבלנות להשיג את המטרה. היום אני יודעת עד כמה קשה ומסובך ההליך המחקרי. ואני השקעתי בזה רק חצי שנה".
איך לדעתך אפשר לקדם את הלימוד המדעי בתוך החינוך הדתי?
"בניגוד לאולפנה, בתי ספר דתיים רבים שמים דגש ומכוונים לפיתוח לימודי קודש. לדעתי משרד החינוך צריך לערוך הסברה בנושא על ידי כנסים או לשלוח נציגים מטעמו לבתי הספר ולעודד בתי ספר אלה לתת לתלמידים שלהם הזדמנות לפתח את תחומי העניין שלהם. אם זה לימודי קודש ואם זה לימודי מדע. הבעיה היא בצוות החינוכי ולא בתלמידים. התלמידים רוצים ולא ניתנת להם ההזדמנות. הבעיה היא בחוסר חשיפה של התלמידים, אם תיפתר בעיית הסתכלות צוות בית הספר והמנהלים והתלמידים ייחשפו יותר למדע דת ומדע – השילוב יהיה שגרתי. בית ספר, דתי וחילוני, לא צריך להתמקד בתחום אחד. מדע יכול לבוא יחד עם הדת והוא יכול לבוא נגדה, תלוי איך אדם מקשר את העשייה שלו לאמונה שלו. אבל הבחירה צריכה להיות בידי התלמידים ובית הספר צריך לסמוך עליהם".
מה צופן לך העתיד?
"אני לא יודעת מה אחקור, אבל אני יודעת שאמשיך בתחום המחקרי. מאד מעניין אותי לחקור את גוף האדם. בעתיד הקרוב אני מקווה שאהיה מדריכת אב"כ בחיל הנדסה. אני רוצה לתרום לצבא בתחום שאני טובה בו".
בתמונה: עדן מצוב ופרופ' עדה יונת. "התאהבתי בהליך המחקרי" (צילום פרטי)
