חאמס? סוארס? מסתבר שהמלפפון החם של הקיץ מגיע דווקא מבריכת השחייה. אור סבטייה קיבל הצעה מווגאס ובטקסס התקפלו. אבל אפילו בעיר ההימורים לא יכלו לנחש איזו יד נפלה עליהם, שבועיים לפני שהוא מתייצב לתחילת העונה האמריקאית, הכישרון העולה הגיע לאליפות ישראל וחרך את המסלול עם 22.54 במקצה המהיר מכולם, 50 מטר חופשי. שיא ישראלי.
במוקדמות הוא סיים ראשון, גם בחצי הגמר. לכבוד המעמד המכריע הוא שם על עצמו בגד ים חדש. 22 השניות הראשונות של המשחה עברו ביעף, אבל 54 המאיות הבאות נדמו כמו נצח. עוד גריפה ועוד גריפה, הילוך איטי כאילו בלונדינית בסרט התבגרות, ביציע פלוני התקשר לחברת הכבלים ודיווח שהממיר נתקע. האדווה עדיין לא התפזרה אבל כולם הסתכלו לשעון, משק כנף של פרפר לאחר מכן, אור הניף ידיים באוויר וביציע השתוללו משמחה. 14 מאיות הוא חתך מהשיא, כשמדובר בספרינט, זה המון, כמעט בלתי נתפש. אלמוג אולשטיין שסיים במקום השני עם 22.70, נגע בקיר 8 מאיות ארוכות אחר כך, הוא אמנם שבר את השיא הקודם, אבל נכנע לשיא החדש. השיאן היוצא, יהב שחף, סיים שלישי עם 26.60 ובתום משחה איכותי במיוחד, נחקק שמו של אור סבטייה בספרי ההיסטוריה של עולם השחייה המקומי.
ואור? "אני אספר לך משהו, הזינוק שלי בגמר היה גרוע. טיפה עמוק מדי".
לשבור שיא ישראלי ולהתבאס זה גם סוג של שיא ישראלי…
"ברור שכשאני שובר שיא ישראלי בפעם הראשונה בקריירה זה משמח. אני לא מתלונן, אומר תודה לאלוהים".
עכשיו אתה מדבר!
"אבל עדיין…”
* * *
לפני כשנתיים אור ארז את התיק, קיבל דח"ש ויצא לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, בין לימודי כלכלה הוא קפץ לבריכה של יארדים ודיבר אנגלית עם מבטא. בלי האוכל של אמא, בלי החברים שיעודדו, הוא נשכח במערב הפרוע וניסה להחזיק מעמד. אור האמין בעצמו, מן הסתם, לפני שנה הוא הצהיר שהוא הולך לשבור את השיא, הצהיר ועשה. אבל השאר? אז מי שעקב אחריו במתח יכול עכשיו להתרווח על הכיסא ולהגיד לכולם "אמרתי לכם". תוצאה של 22.54 מכניסה אותו כבר היום לטופ 50 בעולם. באולימפיאדה האחרונה, למשל, עם זמן כזה, הוא היה לוקח את המקום ה-22. יש לו ביד קריטריון לאליפות העולם ברוסיה והוא לא מתכוון לעצור, ריו 2016 מעבר לפינה, בקצב הזה הוא ירקוד שם סמבה עם הפסל של ישו וניימאר יבקש ממנו תמונה משותפת.
* * *
בבוקר שאחרי השיא, הסוד השמור נחשף בכל אמצעי התקשורת. מ- YNET ו- ONE עד לאינסטגרם של אסי עזר. אור סבטייה הוא כבר לא הבטחה מקומית, אלא פרוספקט לאומי, אוטוטו בקליבר של גל נבו.
"קמתי בבוקר וראיתי את השם שלי בכל מקום. הופתעתי, לא חשבתי שזה יהיה ככה. מתקשרים אלי, שואלים, מתעניינים. זה נחמד, אבל אני לא נותן לזה לעלות לי לראש”.
ידעת שאתה הולך לשבור את השיא?
"מאד רציתי לשבור את השיא, זאת הייתה המטרה. רציתי לעשות אפילו תוצאה טובה יותר, אבל אני לא חזיר, יש לי עוד זמן ואני צריך לעבוד קשה ולהשתפר. בשחייה אסור לעמוד במקום".
אתה מייצג את רעות או את טקסס? או שבעצם את לאס וגאס?
"ברור שבמכללה שאני לומד מרוצים כשיש תוצאה כזאת, מפרגנים, אבל בארץ אני לגמרי מייצג את רעות. שם זה סאמר ברייק ואני כבר שלושה חודשים מתאמן פה עם כרמל לויתן, הוא המאמן הכי טוב שהיה לי והלוואי והייתי יכול לקחת אותו לארצות הברית איתי. רוב הקרדיט על השיא הולך אליו"
* * *
את השיחה בינינו קוטעת אזעקה כי חמאס לא מתחשב בראיונות טלפוניים. מפחיד? לא יותר מהעובדה שאנשים שמשתינים בבריכות מייצרים נשק כימי. הכימאי ארנסט בלאצ'לי שחוקר את ההיסטוריה של בריכות (?) מזה עשור גילה שחומצת השתן, הנקראת גם חומצה אורית, כאשר באה במגע עם כלור, יוצרת כימיקלים רעילים, ציאנוגן כלוריד וחנקן כלורי, שאם שואפים אותם בכמויות גדולות עלולים לגרום נזק לאיברים פנימיים בגוף.
מצד שני, המדע עדיין לא עודכן על מותו של מישהו שהשתינו לידו בבריכה, ובזמן שאור, בן 20, מסתכן בגרד ושיעול, רבים מבני שכבת הגיל שלו דופקים פזצט"ות בעזה ובורחים מצלפים ומפצמ”רים.
"יש לי חברים שנמצאים עכשיו בצבא והם חלק מהמבצע, זה מאד מלחיץ, כל פעם שיש ידיעה על פצועים או הרוגים אני רץ לאינטרנט לבדוק".
יש תחושות אשם, שהם שם ואתה פה?
"אני רואה את עצמי תורם למדינה במישור אחר. מה גם שאני לא מתכוון לדלג על החובה הזאת, מייד אחרי שאני מסיים את הפרק בארצות הברית, אני חוזר לארץ ומתגייס”.
סבטיה. "אני לא מאמין במזל. רק בעבודה קשה"
* * *
אפילו אם הוא לא יתגייס לעולם, אור כבר תרם למדינה הרבה יותר ממני, למשל, על שלוש שנות שירותי (קיבלתם קיטבג נקי? יופי, אני הורדתי ממנו את האבק. לא קיבלתם קיטבג נקי? כל הזין. זה הקטע של אבק. הוא חוזר). בצה”ל נתנו לאור תואר של ספורטאי עילוי ובמבחן הזמן יצא להם טוב. השיא הישראלי הוא רק גושפנקא וכנראה שלא אחרונה. למרות הכל, כנראה שבכל זאת יש שם כמה אנשים על מדים שיודעים מה הם עושים. אפילו בארצות הברית הגדולה, שלוש מאות מיליון בני אדם ומי יודע כמה נמלים, שמו של אור כבר שגור בכל החוגים הנכונים. אחרי שנתיים במכללה טקסנית, הגיעה הצעה ממכללה בוגאס, שם מוכר יותר, מלגה משופרת, תנאים דלוקס, כל הסיבות הנכונות למעבר. אז אור אמר שברור והלך לארוז את התיק שוב.
עד שהתאקלמת בטקסס, אתה עובר לוגאס?
"הם מאד רצו אותי, נתנו לי הצעה טובה ולא יכולתי לסרב. יש התרגשות ורעב גדול להתחיל, אני מאמין שהמעבר יהיה לי יותר קל, זאת השנה השלישית שלי כמעט, אני מכיר את השפה, את המנטליות, את החלק הקשה כבר עברתי בטקסס".
מה המטרות שלך לשנה הקרובה?
"הקריטריון לאולימפיאדה הוא עשרים ושתיים שתיים, ואני מקווה להשיג אותו, אולי אפילו לרדת מעשרים ושתיים שניות. אליפות העולם תהיה הכנה מצוינת, צפויה רמה גבוהה מאד. הולכת להיות לי שנה אינטנסיבית, לו"ז צפוף, אבל אני מוכן להכל".
וגאס, תן המלצה, אדום או שחור?
"אני לא הולך להמר. אני לא מאמין במזל, רק בסבלנות ובעבודה קשה".
(צילום: פרטי)
