הדבר שהיה הכי חשוב לדידי בן סימון, חייל גולני ממודיעין שנפצע בשכונת סג'עיה בתחילת השבוע, הוא שהוריו יראו אותו וידברו איתו לפני שהוא מורדם ומוכנס לחדר הניתוח. דידי, שנפצע ביום שני שעבר לפנות בוקר, ידע שהוריו לא יהיו שקטים עד שיראו אותו וישמעו אותו מדבר אליהם בקולו.

החברים של דידי בן סימון

דידי נפצע כשכוח של גדוד 12 של גולני לחם בתוך השכונה, כשלפתע התפוצץ מטען צד רב עוצמה ליד החיילים. מעצמת המטען ספג דידי רסיסים רבים ברגלו הימנית. מרגל שמאל, שבה פגע רסיס גדול, נתלש חלק מרקמת השריר. הפציעה היתה בסביבות השעה שלוש לפנות בוקר ובשש וחצי דידי כבר הוכן לניתוח בבית החולים בילינסון לשם הוטס במסוק.

"כל הזמן הוא חשב שהוא לא רוצה שאנחנו נגיע לבית החולים והוא יהיה בניתוח מבלי שהספקנו לדבר איתו", שיחזר אביו שי. "דידי אמר לי שמה שהחזיק אותו בהכרה כל הדרך לבית החולים הוא הרצון שהוא עצמו יטלפן אלינו לספר שנפצע ולא שמישהו זר יודיע להורים".

ואכן, ההורים הגיעו לקראת השעה שמונה בבוקר לבילינסון ופגשו בדידי לפני שהוכנס לחדר הניתוח. "היה חסר להם אם היו מודיעים לכם בטלפון", אמר להוריו הנרגשים. והאב שי משלים: "הוא חייך אלינו ונכנס לניתוח בשעה שמונה בבוקר, שלוש שעות אחרי הפציעה". לאחר שבוע של טיפול ברסיסים שחדרו לרגלו עבר דידי ניתוח נוסף ביום שני השבוע להשתלת רקמה ברגלו השמאלית שנפגעה מהרסיס הגדול. "הוא לא יוכל לזוז כמה ימים", סיפר שי, "אבל אני מקווה שתהליך ההחלמה יהיה מהיר". עכשיו שוכב דידי במחלקה הפלסטית בבית החולים בילינסון "ובעוד זמן מה הוא יתחיל בשיקום", אומר שי, שלא מש ממיטתו.

דידי, בוגר תיכון יחד, משמש כבר כמודל השראה לאחיו הצעיר טל בן ה- 16 ולאחיו האחרים מיכל בת ה-18 (שתתחיל בקרוב שירות לאומי) ולאח הקטן יאיר, שעולה לכיתה ו'.

כשנכנסים לחדרו של דידי בבית החולים אי אפשר שלא להתרשם עד כמה הוא "מורעל": על כיסא הגלגלים תלוי דגל גולני, כך גם על הקירות ועל דלת הכניסה. האב שי: "אני חצוי כאן, כי הייתי צנחן בגדוד 202. אבל אני מבין בהחלט את הגאווה של הגולנצ'יקים".

בשבת שעברה, כשהמשפחה נותרה בבית החולים, סייעו לה אנשי "קהילת קייזר" שתומכים ועוזרים. שי: "החיבוק הגדול והעזרה שקיבלנו מהקהילה כאן בקייזר, של בית הכנסת חושן מודיעין, הוא דבר מדהים, אנשים מדהימים".

הילדה שאמרה תודה

בינתיים זרם המבקרים לא פוסק בחדרי הפצועים. פרט לראש העיריה חיים ביבס שבא לבקר את דידי ושאר פצועי העיר מודיעין, באים גם אזרחים שלא מכירים לביקור: "באה ילדה קטנה הסתובבה ליד החדר, כשהיא בוכה. היא עברה ושבה ושוב עברה על פני הדלת ושבה בסוף נכנסה לחדר מבויישת ודומעת הניחה על המיטה של דידי בובה קטנה ואמרה לו בשקט: 'אני רוצה לתת לחייל הגיבור את הבובה שלי מתנה', הקטנה אמרה והלכה".

אלעד שמעונוביץ, מחזיק תיק הצעירים בעירייה, ביקר את הפצועים עם ביבס ואמר: "פגשנו חיילים ובני משפחות במורל גבוה מאד ובמצב רוח מצויין. זאת למרות הפציעות הלא פשוטות, שחלקן ילוו אותם כל החיים. שמענו את הסיפורים של החיילים וברור שיש לנו על מי לסמוך. המוטיווציה של החיילים לא נגמרת ואם זה היה תלוי בהם – כל אחד מהם היה חוזר מיד לרצועת עזה לחברים שלו כדי להמשיך להילחם".

כף ידו של רועי וולף

במחלקה האורתופדית בתל השומר שוכב סמל ראשון רועי וולף מרעות, בן 21, גם הוא לוחם גולני. וולף נפצע בכף ידו בקרב בסג'עיה. אמו איריס לא משה ממיטתו של הבן, בוגר תיכון מו"ר. "יש כאן יחידה מעולה לכירורגיית כף היד ואנחנו אופטימיים", אמרה איריס. "בכל זאת, המלחמה עכשיו על כף היד של רועי היא יומיומית, וכל תזוזה של זרת או אצבע אחרת היא שמחה גדולה בשבילנו".

איך קיבלת את ההודעה?

"ביום שני בבוקר התקשרו מבית החולים ואמרו לנו שרועי נפצע והוא בהכרה והוכנס לחדר הניתוח. 'סעו בזהירות' ביקשו מתל השומר, ומיד נכנסנו לרכב ונסענו לבית החולים".

התוכניות הגדולות של רועי לנסוע לחו"ל ל'טיול הגדול' נדחו לפי שעה. איריס: "הוא אמור להשתחרר בעוד שלושה חודשים ועכשיו אנחנו עושים תוכניות מהרגע להרגע ולא יותר מזה. רועי אופטימי וכשהוא התעורר מהניתוח הדבר הראשון ששאל אותנו זה מה קורה עם חברים שלו. הוא קרא בשמות הלוחמים שהיו איתו ורצה לדעת מה קורה איתם".

שיפור במצבו של ניב עפרון

פצוע נוסף ממודיעין הוא ניב עפרון, לוחם חטיבת הצנחנים. גם הוא בוגר תיכון מו"ר. עפרון נפצע קשה בקרב בחאן יונס שבדרום הרצועה, כשרסיס חדר לחזהו. הוא הובהל לבית החולים סורוקה, שם נותח ואושפז כשהגדרתו בתחילה היתה "פצוע קשה". אולם מצבו הלך והשתפר וגם הוא צפוי להשתחרר בקרוב מבית החולים.

חיבוק מחיים ביבס

כאמור, ראש העיריה ביקר השבוע את כל השלושה. הוא הביא להם שי קטן ואמר: "בכל הביקורים מצאתי חיילים חזקים ובני משפחה חזקים עוד יותר שדואגים ומטפלים בהם באופן מסור. למרות הכאבים והסיטואציה הלא פשוטה אליה נקלעו, כולם במצב רוח מרומם ובאמונה שלמה בפעילותם ובמילוי המשימה שאליה נשלחו. החיבוק החם של אזרחי ישראל בכלל ותושבי מודיעין  בפרט, בא לידי ביטוי גם בבתי החולים, שם עוטפים את הפצועים והמשפחות בהרבה חום ואהבה כמו שהם ראויים לה".

(צילום פרטי)