כמתבקש מהעיר שנקראת "המגוייסת ביותר בישראל" – גם העורף של מודיעין התגייס במהירות למבצע "צוק איתן" וכמעט מהרגע הראשון החלו כאן התארגנויות של משלוחים לחיילים בחזית.

הסנונית הראשונה היתה קריאה של מיכאל בן שטרית, מנהל תיכון "ברנקו וייס", בפייסבוק לארגן "אוכל לשבת" לחיילי הגדוד שלו. בן שטרית הודיע שיבוא עם טנדר צה"לי לרחבת היכל התרבות ביום שישי אחר הצהרים, וציפה לפגוש מספר תושבים עם מספר סירים. המראה שמצא הדהים אותו: מאות מתושבי העיר גדשו את הרחבה, כשבידיהם כל סוגי המזון והצ'ופארים האפשריים, לצד מצרכים ומתנות נוספות לחיילים בחזית. קיבולת הטנדר שהובא למקום נראתה כמו בדיחה לעומת שפע הטוב שהרעיפו תושיב מודיעין על החיילים.

לנוכח המשך ההתארגנויות הספונטניות הקימה חברת מועצת העיר מירי ארד קבוצה בפייסבוק שמטרתה לרכז את כל המאמצים. שם הקבוצה: "מתגייסים תושבי וארגוני מודיעין מכבים רעות". מיד לאחר הקמת הקבוצה היא החלה להתמלא בהודעות, שתורגמו לאחר מכן לפעולות בשטח. למשל: "קהילת בית הספר עירוני ב' מארגנת משלוח לחיילים בדרום. ביום שני תגיע לביה"ס משאית צבאית לאסוף צ׳ופרים לחיילי צה״ל שלא היו בבית כבר שלושה שבועות". יואב רון כתב: "חברים – אני אוסף אצלי מוצרים לחיילים ולנזקקים שבדרום. כל תרומה מתקבלת בברכה! חטיפים, ממתקים, קפה, שתייה קלה, גרביים,חולצות (שחורות וירוק זית)תחתונים, מוצרי היגיינה, שימורים. אני רוצה להוציא משאית לחמ"ל שמרכז את כל החבילות ליחידות בשלישי ובשישי. אנשים שרוצים להתנדב ויש להם רכב לנסוע לדרום לחלוקות או להורדה בחמ"ל אשמח לעזרה".

פייסבוק הפך להיות ציר התקשורת העיקרי בין התורמים לבין עצמם, אבל גם להבעת תודה מצד החיילים בחזית. בעמוד הקבוצה "מודיעין שלנו" כתב החייל גרי אנהרוניק: "אני לא תושב מודיעין, אבל אני חייל באוגדה 162. לפני יומיים קיבלנו משאית של מתנות, ציורים ואוכל מתושבי מודיעין וכבר שלושה ימים כל האוגדה מתפנקת על שוקולדים ועוגות, ואפילו מצאנו ספגטי לצמחוניים שבנינו. בכל אופן רציתי להגיד תודה לתושבי מודיעין על הכול! ותודה מיוחדת לילדים שציירו ציורים כה חמודים"!

צריך לעשות סדר

ביום ראשון בערב שוחחנו עם יו"ר האגודה למען החייל במודיעין, דודו גלבוע. הוא לא יכול היה לענות לשיחתנו הראשונה היות ועליו היה לתפוס מחסה בעת שפגזים עפו מעל ראשו. כשהצלחנו להשיגו הוא סיפר שבכל יום הוא יוצא יחד עם שניים או שלושה מתנדבים עם משאית מלאה בכל טוב אל גבול עזה לחלק אוכל, ביגוד ומוצרי היגיינה לחיילי החזית. בשלוש בצהריים הם מעמיסים והחל מהשעה ארבע הם עוברים בין הפלוגות. בדרך כלל הם מצליחים להגיע לעשר פלוגות ופוגשים בין 700 ל-800 חיילים. כששוחחנו עם דודו (וברקע שמענו גם את זוג המתנדבים הקבועים שנוסעים איתו – הילה וצביקה קדמן ממודיעין) הוא נשמע נרגש ובמצב רוח מרומם. כששאלתי איך למרות הסכנה והמצב הקשה הוא נשמע כך, הילה ענתה במקומו ואמרה שכשדודו מגיע לחיילים ורואה את השמחה על פניהם זה גורם לו לאושר וכל השאר נדחק הצידה.

ובכל זאת מפחיד להגיע אל התופת בכל יום…

"את הפחד אנחנו משאירים במודיעין. אוכלוסיות שלמות חיות במצב הזה על בסיס יומי, מי אנחנו שנלין על מספר שעות שאנחנו מגיעים לכאן?. אנחנו באים בשביל החיילים, מבחינה ערכית ומוסרית אנחנו חייבים קודם כל להפגין סולידריות עם תושבי הדרום. אנחנו עם אחד. אנחנו אי קטן באוקיינוס, אם לא נשמור אחד על השני נהיה אחד על השני. אסור לנו להראות חולשה, אני לא רוצה לחשוב מה יקרה אם נעשה זאת. האחדות זה הכוח שלנו".

שמעת על מבצע ההתרמה הענק של מיכאל בן שטרית?

"זה יפה מאוד אבל חבל שמבצע גדול כל כך עם מאות אנשים שתרמו, נותב בצורה לא נכונה. מבצעים כאלה צריכים להיות מנותבים דרך העיריה אלינו. האגודה למען החייל מקשרת בין הצבא לאזרח ואנחנו דואגים לחלק את האוכל ושאר הדברים החשובים להם החיילים זקוקים בצורה נכונה ומאוזנת. כמות התרומות הגדולה של אותו מבצע התרכזה במקום אחד ובבסיס מסודר יחסית וגרמה לחלוקה לא צודקת והביאה גם לאמהות רבות לפנות אלי בשאלה מדוע בנה, שמשרת בקרבת עזה, לא קיבל דבר ואילו פלוגות שרחוקות יותר מהגבול כן קיבלו. גם הכינו לחיילים סירים של אוכל מבושל כמו ספגטי וכדומה, זה לא מתאים לחיילים בשטח. מה גם שהחיילים שארגנו את זה יצטרכו להישפט כי זה נוגד את חוקי צה"ל".

מה כן מומלץ לתרום לחיילים?

"החיילים צריכים אוכל סגור (עם תאריך תפוגה ארוך), דברי היגיינה כמו דאודוראנט, שמפו, סבון, משחות, מברשות שניים וכן גם חולצות טי-שרט (בצבע שחור או חאקי), תחתונים וגרביים".

איך מוצאים אתכם לתרומות נוספות?

"אצלי בבית ברחוב יוסף 86. כמו כן יהיו שלושה מוקדי איסוף מרכזיים בעיר בימים שני  עד רביעי, בשעות 16:00-21:00 בשיתוף המשצ"ים של של"ח והאגודה למען החייל. בישפרו סנטר זה יהיה ליד מגה בול. בקניון – ליד הסופר. בלב רעות – ליד הסופר".

תורמים משו משו

היות איזור הדרום תחת מלחמה של ממש אינו מרתיע תושבים ממודיעין להגיע לשם כדי לעזור. הדס לב, בעלת "זום זום זומבה" שעושה הפעלות זומבה ואיפור לילדים באירועים וימי הולדת, הגיעה ביום שני למספר יישובים בדרום לעשות פעילויות לילדים במקלטים.

מה גרם לך לקום מכורסת הטלוויזיה ולהגיע ליישובים תחת הפגזה תדירה?

"שותפתי לעסק היא מהדרום וכמו כן הרבה מהמדריכות שאני מכירה ואחי סטודנט בב"ש. קשה לי מאד לשבת מול המסך ולשמוע את החברות שמספרות שהילדים משתגעים בבית ובממ"דים. בשישי שעבר אני ועוד חברה מדריכה החלטנו לשים את הפחד בצד ולנסוע – נסענו למקלטים בדרום – ועשינו הפעלה בתוך בית כנסת ממוגן – הפנים של הבנות שחיכו לנו – היו שווים הכול.

המדריכה השנייה רצתה לנסוע שוב וקצת חששנו. בסופו של דבר החלטנו שמה שחשוב זה הילדים – החלטנו שאנחנו צריכות לנסוע שוב והפעם באוטו מלא מתנות. נעשה  סבב גדול במקלטי הדרום – לעשות זומבה, איפור, לשמח את ילדי הדרום ולחלק מתנות".

ממי הגיעו התרומות והמתנות?

"נכנסתי לכמה חנויות באזור מודיעין ולצערי נתקלתי בסירוב. הרבה טענו שתרמו מלוא החופן ושמספיק, וחלק נתנו תשובות שהסניף השני תרם. החלטתי לנסות את "משו משו" בשילת. מנהלי הסניף, דרור ורז, אמרו שלמרות שכבר תרמו המון הם לא מסוגלים להגיד לא, אבל הם רוצים לתת בסתר. למרות הבקשה, חשוב לי לציין את שמם לטובה כי הם ישמחו הרבה ילדים במקלטים. בשיחה איתם הבנתי את אשר בליבם של בעלי חנויות שסירבו לתרום. כל הזמן באים ומבקשים תרומות והם בעצמם הושפעו קשות מהמצב, אנשים פחות קונים, וזה לא השפיע רק על אנשי הדרום אלא על כל הארץ".

צילום איילת לוין